החלטה בתיק בשא 12616/07

המבקשת, אגודה שיתופית, הגישה כנגד המשיבים 1 ו- 2 תביעה לצו מניעה קבוע שלא ימשיכו לבנות את ביתם במגרש 202 ברקפת, ופינוי וסילוק ידם מהמגרש ברקפת. כמו כן נתבע מינהל מקרקעי ישראל להצהרה כי ההסכם בין המבקשת לבין המשיבה 1 בטל. במסגרת זו ביקשה המבקשת צו מניעה זמני כנגד המשיבים 1 ו- 2 שלא ימשיכו לבנות את ביתם.

המבקשת טוענת שביטלה את ההסכם עם המשיבים 1 ו-2 משום הבנתה שבני הזוג הטעו אותה בהליכי קבלתם לאגודה בכך שהסתירו את עברו של המשיב 2, גל הרינג, ומשום עברו של גל הרינג.

המבקשת הגישה תצהיר לתמיכה בבקשתה, ואף המשיבה 1 הגישה תשובה לבקשה ותצהיר, ושתי המצהירות נחקרו. אני דוחה את הטענה כי חלק מעדותה של גב' זרנקין היא עדות שמיעה. מותר להגיש בסעד זמני תצהיר מעדות שמיעה, ובלבד שמגלים את מקור הידיעה. משיבים אחרים לא הגישו תשובה. לאחר החקירה אין חולק, לפחות לצורך בקשה זו,  על עברו של גל הרינג. גל הרינג הוא עבריין, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 180/99 ביום 18.10.03, בו היה גל הרינג עד מדינה. הוא עשה מעשי נוכלות, מעשים שפלים, כפי שהודה בעצמו באותו תיק. הוא עוסק בעסקים מפוקפקים, כפי שקבע בית המשפט באותו פסק דין. הוא השתתף במעשה הונאה וזיוף חובק עולם וזמנים, כפי שקבע בית משפט השלום בחיפה בת"א 6178/00 ביום 7.8.05. הוא זייף כתב ערבות, כפי שקבע בית משפט השלום בתל אביב בת"א 59978/04 ביום 2.4.06. הוא נשא עונש של ששה חודשי מאסר בעבודות שירות בעקבות הודאתו בזיוף מסמכים בת"פ 180/99. הוא תקף אנשים, איים ולחץ עליהם שיחתמו על תצהירים לפי דרישתו, כפי שנאמר בת"פ 2537/03 ביום 28.9.06. הוגש נגדו כתב אישום בת"פ 2790/02 בפרשת סחיטה של איש עסקים תוך כדי הפעלת נערת ליווי. על כן, מובן מדוע אין אנשי האגודה רוצים לראות את גל הרינג כאחד משכניהם במסגרת הישוב הקהילתי שבו הם מתגוררים. לכך אין קשר לעובדה שמאז אפריל 2006 לא ניתן לגבי גל הרינג פסק דין המדבר על מעשיו.

אני דוחה את עדותה של המשיבה 1 כי המשיב 2 גילה את עברו הפלילי בטופס שמילא במכון האבחון. המבקשת לא הציגה ראיה על כך, והעידה רק שהמשיב 2 אמר לה שכך יעשה. בהחלט ניתן להניח שהמשיב 2 לאור עברו לא יגיד את כל האמת גם לבת זוגו. המשיב 2 לא העיד על כך. אני מקבל את עדותה של גב' זרנקין כי פנתה למכון האבחון כדי לקבל את הטפסים ונענתה שהם לא נשמרו. גב' זרנקין עיינה בדו"ח האבחון, הנמצא במשרדי המועצה האזורית, אשר לא נמסר לה, ולא גילתה דבר על עברו הפלילי של המשיב 2. סביר להניח שאילו היה המשיב 2 אומר שיש לו עבר פלילי אלא שהוא חזר למוטב, היה הדבר מופיע בדו"ח האבחון.  לפיכך, זו טענה שלא הוכחה.

המשיבים 1 ו- 2 שניהם ביחד , כעולה מן המסמכים, פנו בשנת 2004 בבקשה להתקבל לאגודה השיתופית וכך לקבל את הזכות לגור בישוב הקהילתי. הם עברו בדיקה גם במכון קינן שפי שלפי חוות דעתו לא נמצא פגם בעברו או באופיו של המשיב 2. אני מאמין לעדות גב' זרנקין בפני כי המשיבים 1 ו- 2 לא סיפרו בשום שלב לחברי ועדת הקבלה וכנראה גם לא למכון הבדיקה, על עברו ועל מעשיו של המשיב 2 בעבר, המעידים על אופיו. גם המשיבה 1 לא טענה שהם סיפרו זאת.

ביום 8.5.06 נחתם הסכם המסגרת שהקנה למשיבים 1 ו- 2 זכות לבנות בית במגרש ברקפת.

אני מאמין לעדותה של גב' זרנקין, שעמדה בחקירה  נגדית על כך, כי המשיבים 1 ו- 2 הציגו עצמם לכל אורך הדרך כבני זוג, וכאשר הגיע מועד חתימת ההסכם לאחר ראיונות ובדיקות, ביקשו שרק המשיבה 1 תחתום על ההסכם בטענה שלמשיב 2 זכויות כלפי הסוכנות במגרש אחר והדבר עשוי להפריע. כפי שהעידה גב' זרנקין, זו סיבה מקובלת לחתימה של אחד מבני הזוג. לכן הדבר לא עורר חשד כלשהוא. לראשונה, בתשובה לבקשה, הודיעה המשיבה 1 שהיא וגל הרינג אינם בני זוג. על כן, אני מקבל את עמדתה של המבקשת שיש לראות את מעשיהם של המשיבה 1 והמשיבה 2 כזוג הפועל יחד.

המשיבה 1 ביקשה ליצור הפרדה בינה לבין המשיב 2. בתצהירה התחמקה מלומר מתי הודיעה למבקשת שהמשיב 2 אינו בן זוגה. בחקירתה אישרה שלא אמרה זאת בישיבה עם הועד. התירוץ שלה בעמ' 16 בחקירתה, כאילו לא אמרה זאת משום שיש להם ילדים משותפים בגיל ההתבגרות והם עדיין לא יודעים איך לספר להם. זה נראה כבדותא מן הזמן האחרון. אין קשר בין לספר לוועד לבין לספר לילדים. בתצהירה אמרה שהיא אינה נשואה לגל הרינג, והעידה שכבר ביום 28.12.06 פירקה את השותפות עם גל הרינג בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין ביום 22.2.07. למרבה הפלא, למרות דבריה שאינה נשואה לגל הרינג, לא הציגה תעודת גירושין מגל הרינג, וגם בחקירתה הנגדית נמנעה מלומר במפורש שגל הרינג לא יגור איתה בביתה. בסיכומי המשיב 2 אושר שהמשיבים 1 ו- 2 לא התגרשו, למרות שמאז הסכם הגירושין חלפה חצי שנה.  היא אפילו התחמקה מלומר במפורש שכעת הוא לא גר בביתה.  על פי הראיות המצויות בפני בשלב זה, איני מאמין כלל שהמשיבה 1 והמשיב 2 בכלל נפרדו, למרות הייצוג הנפרד. זאת, בין היתר משום שהמשיבה 1 אמרה שהיא והמשיב 2 הגיעו להחלטה להיפרד סופית בפברואר 2007. זה אינו מתיישב עם העובדה שהסכם הגירושין הוא מדצמבר 2006, והוא במסגרת תיק שנפתח בבית המשפט למשפחה בשנת 2005. עובדה היא שהפגישה עם שני בני הזוג במאי 2007 נדחתה כמה פעמים לאור עיסוקיו של גל הרינג, כעדות גב' זרנקין, וכאישורה של המשיבה 1 בעמ' 17. אם בני הזוג התגרשו, או נפרדו, מדוע חשוב שגל הרינג יהיה נוכח בפגישה לגבי הבית? רק משום שהוא עומד לגור בו, כי הוא ואשתו לא נפרדו. אני דוחה את הטענה שגל הרינג היה נוכח לפי דרישת המבקשת. המבקשת לא ידעה שהם לא זוג כי הם לא אמרו לה, ולכן ביקשה לדבר עם כל הקובעים.     

לדברי המבקשת, כאשר התעורר חשד על עברו של המשיב 2, בדקו זאת, ואז זימן ועד האגודה את המשיבים 1 ו- 2 לשיחה, בה נשאלו מה בדעתם לעשות במקרה שבו יוודעו הדברים לכלל החברים, וכתוצאה מכך לא יתקבלו לאגודה. המשיבים 1 ו- 2 לא נתנו תשובה אלא הודיעו מאוחר יותר במענה קולי שהם ממשיכים בבניה.

המשיבים 1 ו- 2 לא סיפרו איפוא למבקשת על עברו של גל הרינג, המשיב 2, ומידע זה היה מידע חשוב שהיה עליהם לספר לפני ההתקשרות בהסכם לחיים משותפים כשכנים בישוב הקהילתי.  

לטענת המבקשת, אילו ידעה על העבר של גל הרינג, לא היו המשיבים 1 ו- 2 עוברים את ועדת הקבלה, והמבקשת לא היתה מתקשרת בהסכם ביום 8.5.06. גב' זרנקין העידה על כך ועדותה לא נסתרה, והדבר ברור גם לכל בר בי רב. אם אדם מסתבך בפלילים לאחר שנכנס למשפחה, ניחא. זה לא נעים, אבל אין ברירה. אם ניתן למנוע כניסת אדם כזה למשפחה, וישוב קהילתי קטן דומה למשפחה בענין זה, מובן כל מאמץ חוקי למנוע כניסת אדם כזה לישוב. ודוק, אילו גילו המשיבים 1 ו- 2 את עברו של גל הרינג, והודיעו שהוא חזר למוטב ומתחרט על עברו, אפשר שהיה מתקבל. המשיבים לא גילו דבר ולא נתנו לאנשי המבקשת אפשרות להחליט האם הם מקבלים את החוזר למוטב או לא. מבחינה זו, אפילו נכונה עמדת המשיב 2 שהוא כבר אינו עוסק בעיסוקיו הפליליים, משבר האימון בינו לבין המבקשת קשה וחריף. בכך שהיא מתנגדת לחברותו של מי שהוכיח את אופיו כמו גל הרינג, פועלת המבקשת בדיוק על פי הקריטריונים שצוטטו על ידי ב"כ המשיבה 1, לפיהם ועדת קבלה תשקול את ההתאמה של המועמד לחיי חברה בקהילה מצומצמת. על פני הדברים, מועמד שזה אופיו, אינו מתאים לחיי קהילה במסגרת מצומצמת.

המשיבה טענה שהמשיבים לא הטעו את המבקשת, שכן פסק הדין ניתן לפני חתימת ההסכם וגם הכתבה בעיתון על מעללי גל הרינג פורסמה כבר ביום 2.7.04. לכן, כך נראה שטוענת המשיבה, המבקשת ידעה על עברו הפלילי של גל הרינג. אני דוחה טענה זו. העובדה שפורסמה כתבה בעיתון אינה אומרת שכאשר מגיע כעבור זמן זוג להתקבל לישוב קהילתי, מקשרים אותו לכתבה בעיתון שאמנם הוא הנפוץ במדינה, אבל אין חובה לקראו. פסקי דין אינם מתפרסמים ברבים ורוב האנשים אינם יודעים עליהם. גב' זרנקין העידה שלא ידעה ולא נסתרה עדותה, ואין ראיה שהמבקשת ידעה על עברו של גל הרינג.   

המבקשת עמדה איפוא בנטל, לפחות בשלב זה של הדיון, להוכיח שהתקשרה בחוזה עם המשיבה 1 עקב טעות שהיא תוצאת של אי גלויין של עובדות שלפי הנוהג או הנסיבות היה על המשיבים 1 ו- 2 לגלותן. על כן, לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973, ביטלה המבקשת את ההסכם מיום 8.5.06 במכתבה מיום 6.8.07. המשיבה 1 טענה בתשובתה שהסיבה לביטול ההסכם היא שהמבקשת כעסה על כך שהמשיבה החליטה להתנתק מהקבלן שהומלץ על ידי המבקשת. אין ראיות לכך, ומן הראיות עולה הפוך. המשיבה, ששילמה את המגיע לקבלן התשתיות בגין הכנת התשתיות, ביקשה להינתק ממנו בשלב הבניה, וקיבלה את הסכמת המבקשת, שהותנתה בתנאים סבירים ומקובלים. לא הוכח שום אינטרס כספי למבקשת בהתקשרות עם הקבלן בשלב שלאחר התשתיות, ועל כן אני דוחה טענה זו של המשיבה כעורבא פרח.    

המשיבה טוענת כי צו המניעה המבוקש לא נועד לשמור על המצב הקיים, שכן המשיבה 1 כבר החלה בבניית ביתה. אני מודה שלא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המשיבים 1 ו- 2. אם לא ינתן צו המניעה תימשך הבניה וישונה המצב הקיים שהוא תחילת בניה. אם ינתן צו המניעה הוא יקפיא את המצב הקיים. איך הגיעו למסקנה שזה לא "שמירה על המצב הקיים"? צו המניעה לא יצווה להרוס את מה שבנתה.

על פי ההסכם, גם אם תבנה המשיבה 1 את ביתה, אם לא תתקבל לחברות יהיה עליה לפנות את ביתה ולמכור אותו, ובהעדר קונה תפדה אותו המבקשת לפי קריטריונים שנקבעו. המשיבים 1 ו- 2 טוענים איפוא שאין מקום ליתן צו מניעה מכיוון שאם אכן תתקיים ציפייתה של המבקשת שהמשיבה לא תקבל לחברות באגודה, יש מנגנון שיפתור את בעיית השקעותיה של המשיבה 1. אני דוחה טענה זו. כאמור, לפי מה שקבעתי לעיל, זכאית המבקשת לכאורה לביטול ההסכם מיום 8.5.06. אם מתבטל ההסכם, המשיבה 1 לא תמשיך כלל בהליכי קבלתה, וגם אם תבנה את ביתה תצטרך למכור אותו לאחר. בשלב זה אני דוחה את טענתה של ב"כ המשיבה 3 כאילו ביטול הסכם המסגרת אינו פוגע במועמדות לחברות. אין מועמד לחברות שאינו חתום על הסכם המסגרת, שעקבותיו הפניה למינהל. אם אכן ההסכם בטל, הבסיס לבקשה למועמדות נשמט. מועמד שהחל בהליכי מועמדות חוזר לנקודת ההתחלה. השאלה אם ההסכם בטל או לא תוכרע בסופו של ההליך, אבל בשלב זה על פי הראיות לכאורה, המסקנה היא שההסכם בוטל כדין והוא בטל. אמנם, המבקשת לא נקטה עדיין בצעד הפורמלי של ביטול המועמדות, לאחר שהמשיבים הגישו בקשה להתקבל (ובהקשר זה, אפשר שתקנון המבקשת שונה מההוראות שצוטטו על ידי ב"כ המשיבה 3, אבל המשיבה 1 בונה מכוח הסכם המסגרת וההפניייה למינהל בעקבותיו אשר הביאה לחתימת הסכם עם המינהל. אם הסכם המסגרת בטל, וההפנייה למינהל שבעקבותיו בטלה, גם דינו של ההסכם עם המינהל ביטול. בנסיבות אלה, מה הטעם להמשיך בבניית מבנה שלא יוכל לשמש את המבקשת?

לעומת זאת, זכויותיה של המשיבה 1 לא יפגעו אם ינתן צו המניעה. המשיבה 1 לא מתגוררת במבנה, ולכן אין מדובר בסילוקה ממקום מגוריה. המשיבה 1 פירטה בתגובתה את ההשקעות שביצעה עד עתה, ולא העלתה כלל טענה להשקעות גדולות שביצעה בבנייה עצמה. מכאן, שעוד לא השקיעה סכומים משמעותיים בבניה. ממילא הבניה לא היתה מושלמת במועד קרוב, וכמו שהמשיבה מצאה לעצמה פתרון מגורים עד עתה ועד השלמת הבניה, תוכל למצוא פתרון למגוריה עד סיום הדיון, ואם תידחה התביעה, תוכל המשיבה להמשיך בבנייה.

המשיבה 3 טענה שזכויותיה יפגעו עם מתן צו מניעה זמני, שכן יש לה אינטרס בסיום הבנייה במהרה. טענות עובדתיות אלה לא נתמכו בתצהיר, ולא הוכח אינטרס של המינהל בהמשך הבנייה. אני דוחה טענה זו.          

לפיכך, ניתן בזאת צו מניעה זמני, עד להכרעה בתביעה, האוסר על המשיבים 1 ו- 2 או מי מטעמם, להמשיך בבנייה על המגרש 202 ברקפת. הערבויות שהוגשו כתנאי לצו הביניים יעמדו בתוקפן כערבויות בצו הזמני.

הוצאות הבקשה בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ, לפי התוצאה.