החלטה בתיק בשא 12608/04

1.         המבקש הגיש  בקשה להביא ראיות לסתור קביעת המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה כי לא נותרה לו נכות כתוצאה מתאונת הדרכים בה נפגע ביום 5.8.98.

השתלשלות המקרה:

2.         ועדות רפואיות שונות מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעו ממצאים כדלקמן:

ועדה שנתכנסה ב-19.1.99 בה שני פוסקים רפואיים, אורטופד ונוירופסיכיאטר , קבעה בסיכומיה כי, "במסמך הרפואי מבית החולים טירת הכרמל צוין שבבדיקה ב-18.9.98 אובחנה תסמונת דלוזיונלית מסוג רדיפה. בתיק הרפואי משנת 1991 לא נמצאו רישומים על מצב נפשי מעורער ולכן תסמונת זו קשורה ישירות לתאונה הנידונה". כתוצאה מכך הועדה מאשרת את תעודת אי הכושר מה- 13.9.98 עד ה-5.11.98 וקובעת נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה זו, נכות זמנית בשיעור של 50% מ- 26.11.98 ועד 28.2.99 ונכות זמנית בשיעור של 30%  מ- 1.3.99 ועד 30.6.99".

3.         ועדה נוספת מיום 12.8.99 קבעה בממצאיה ונימוקיה כי "במקרה שיתברר שהנ"ל אכן עבד בשב"כ כל כך הרבה שנים פירוש הדבר שההפרעות (דלוזיות) אינן קשורות לתאונה הנידונה".

בהמשך הדיון מיום 12.8.99 קבעה ועדה נוספת ב-18.11.99 של אורטופד ופסיכיאטר  בסיכום ובמסקנות כי  "במכתבו של ב. יגאל מתאריך 20.10.99 ע"פ מכתב זה לא ידוע על כך שהנ"ל עבר התנקשות בחייו לפני התאונה הנדונה " .

כן נכתב כי על פי כרטיסו הרפואי התובע לא סבל מהפרעות נפשיות לפני התאונה הנדונה. עוד נכתב כי בבדיקה האחרונה התרשם הפוסק בשיפור במצבו הנפשי "הפוסק קובע שהמצב לכן זמני וקובע נכות זמנית בשיעור של 20%  מ- 1.7.99 ועד 31.3.00"

4.         ביום 25.1.00 ועדה רפואית לערערים בהרכב של שלושה - אורטופד, נוירוכירוג  ופסיכיאטר קבעה כי "אין ספק שהנבדק אינו מסוגל כיום לעבוד בשוק החופשי, אי לכך הועדה מקבלת את ערר הנפגע וקובעת לו נכות זמנית בשיעור של 50%  מ- 1.7.99 ועד 30.9.00".

5.         ועדה נוספת קבעה ב- 17.9.00 נכות בשיעור 30%,  מ- 1.10.00 ועד 31.3.01.

6.         על קביעה זו הוגש ערר, וב-20.11.00 שלושה רופאים - פסיכיאטר, נוירוכירוג ורופא פה ולסת - קבעו בממצאיהם ובמסקנותיהם כי "מהתחלה בולטת התנהגותו המגמתית...רוב תשובותיו מצביעות על מגמתיות ..בבדיקה הפסיכולוגית של ד"ר גרדוש בתאריך 10.6.99 הפסיכולוג לא מצא סימנים למצבי לחץ פוסט טראומתיים וגם ציין שאין סימנים לפעילות פסיכוטית". הועדה ביקשה להוסיף לתיק מסמכים ודוחות נוספים על מנת לגבש את ממצאיה.

7.         בועדה רפואית לערערים ב -5.11.01, בהמשך דיון מיום 20.11.00 ומיום 2.4.01 ומיום 20.6.01 ומיום 10.10.01 נרשם בממצאים ונימוקים כי "בבדיקה היום מצבו דומה לזה המתואר בעת הופעתו בפני הועדה מיום 20.11.00, דהיינו בולטת המגמתיות מצד הנבדק. הועדה לא מצאה מחלה או הפרעה פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה הנדונה".

בסיכום ובמסקנות נכתב כי "... בבדיקה אין לקבוע נכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה הנידונה, לפיכך דוחה הועדה את הערעור".

8.         על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 5.11.01 הגיש המבקש לדברי בא כוחו ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתיק  3821/01.

9.         ועדה נוספת קבעה ב-10.1.02 בסיכום ובמסקנות כי "לדעת הועדה מצבו סופי מבחינה אורטופדית ונוירולוגית לא נותרה כל נכות צמיתה. ועדת הערעורים מתאריך 5.11.01 קבעה כי אין נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה הנידונה. הועדה קבעה 20% נכות זמנית מיום 1.4.01 ועד 30.6.01 ו 10%    מ-1.7.01 ועד 30.9.01 ו 0%  צמיתה מה-1.10.01."

            ב-13.1.02 ועדה מדרג ראשון של המוסד לביטוח לאומי בדקה את תקינות וסבירות החלטת הועדה הרפואית וקבעה כי החלטת הועדה תקינה.

10.        ועדה רפואית לעררים על הקביעה מיום 10.1.02 ביקשה בדיקה של פסיכולוג קליני ושאלה "האם קיימת הפרעה נפשית בעקבות התאונה?". הועדה התכנסה מספר פעמים לדון בערר זה ולבסוף קבעה ב-2.7.02 דרגת נכות יציבה 0%. הועדה, שמנתה שלושה רופאים, מצאה כי לא היה שיתוף פעולה בין הנבדק לבין חברי הועדה. הועדה בקשה מד"ר מרדש באופן חד משמעי תשובות ברורות האם קיימת הפרעה נפשית בעקבות התאונה הועדה קבעה בממצאיה כי "ד"ר מרדש ב-12.6.02 השלים את ממצאיו וקבע באופן חד משמעי שלא מצא הפרעות נפשיות בעקבות התאונה הנידונה .."

בסיכום ומסקנות הועדה נקבע כי "לאור תוצאות בדיקתו של ד"ר מרדש ותשובתו של ד"ר מרדש מיום 12.6.02 הועדה דוחה ערר הנפגע וקובעת כי לא נותרה נכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה הנידונה".

על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום  2.7.02 הגיש המבקש לדברי בא כוחו ערעור בבית הדין האזורי לעבודה בתיק 2712/02. שני תיקים שהוגשו לבית הדין לעבודה אוחדו ובפסק הדין המאוחד הוחלט להעביר את הדיון חזרה לוועדה לעררים .

11.        לדברי בא כוח המבקש, בעקבות פסק הדין התכנסה הועדה לעררים פעם נוספת באותו הרכב והחליטה לאשר שוב את החלטתה הקודמת לפיה לא נותרה למבקש נכות צמיתה.