החלטה בתיק בשא 12530/05

1.         בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן ב- 14.7.05 בבש"א 10144/05. לחלופין, מבוקש להמיר את הכספים שנתפסו בעיקול בכספים המצויים בידי עו"ד בית-און בתפקידו ככונס נכסים (להלן: "הכונס"), שנתקבלו אצלו ממכירת הדירות בפרויקט וילאן 2000, אשר בקריית מוצקין (להלן: "הפרויקט").

עובדות רקע

2.         משיבים 3-1 (להלן: "התובעים"), הגישו נגד המבקש אלדד קרמר (להלן: "המבקש") ונגד אחרים תביעה כספית ע"ס 8 מיליון ש"ח.

            המבקש היה ממנהליה של חברת צמנטכל הנדסה ויזום (צפון) בע"מ (להלן: "צמנטכל"), המצויה כיום בהליכי פירוק.

3.         ב-4.3.97 התקשרה צמנטכל בחוזה עם יזמית בשם סלע שולדר חברה להשקעות בע"מ (להלן: "סלע-שולדר"), לפיו תשמש צמנטכל כקבלן מבצע של 144 יחידות דיור בפרויקט. ב-25.8.97 חתמו סלע-שולדר וצמנטכל על הסכם נוסף לבניית יחידות דיור בפרויקט שער העיר בנהריה (להלן: "הפרויקט הנוסף"). בהתאם להסכמים האמורים, התחייבה צמנטכל להמציא ערבות ביצוע - ערבות בנקאית צמודה ובלתי מותנית בגובה 5% משוויין של העבודות לסלע-שולדר.

4.         בראשית שנת 98' חתמה סלע-שולדר על הסכם למתן אשראי והלוואות עם חברת בילו השקעות בע"מ (להלן: "בילו") לצורך הקמת שני הפרויקטים.

5.         ב-14.4.98 חתמו אמנון סלע ודב שולדר, הם מנהלי ובעלי השליטה בסלע-שולדר על הסכם לרכישת מניותיו של אמנון סלע בסלע-שולדר, כשבתמורה, קיבל אמנון סלע את הזכויות בדירת גן (פנטהאוס) בפרויקט.

6.         בשלהי שנת 2000, עת היה הפרויקט בשלביו הסופיים, נתגלע סכסוך בין הצדדים. הצדדים פנו להליך בוררות, בראשותו של ד"ר שלמה זלינגר ז"ל ואחר מותו מונה מר ברדצ'בסקי כבורר תחתיו. משיב מס' 1 מונה, כאמור כונס הנכסים על הפרויקט.

7.         בכתב התביעה טוענים התובעים כי בין דב שולדר, אמנון סלע והמבקש נרקמה קנוניה, במסגרתה הוציאה צמנטכל כתב התחייבות אישית להשלמת דירת הפנטהאוס של אמנון סלע וזאת כנגד החזרת ערבות הביצוע של צמנטכל למבקש. התובעים רואים בצדדים הנ"ל ובמבקש, אחראים לריקון חשבונות הליווי בעסקאות סיבוביות.

8.         בקשה דומה, לביטול צו העיקול הזמני, הוגשה מטעם אמנון סלע בש"א 11260/05 (חי') אמנון סלע נ' עו"ד ישי בית און בתפקידו ככונס נכסים ואח', תק-מח 2005 (3) 5215. הבקשה נדחתה ע"י השופטת בר זיו. גם בר"ע על ההחלטה נדחתה בביהמ"ש העליון.

טענות המבקש

9.         בין המבקש לכונס אין יריבות משפטית, כיוון שהכונס משמש בתפקידו מכוח אגרת חוב. אי לכך לא תיתכן עילת תביעה בין הכונס למבקש. הוא הדין לגבי משיבות 2 ו-3, שהן הבנק הבינלאומי הראשון לישראל (להלן: "הבנק") ובילו המנסות להישען על עילה לכאורית מכוח סעיף 6 לחוק החברות, על אף שלא התקיים בינן לבין צמנטכל ו/או המבקש כל קשר חוזי. 

10.        התביעה שהגיש הכונס נגד המבקש הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שבדיון מה-19.5.02, בו נדונה בקשת צמנטכל למתן הוראות כנגד הכונס נקבע כך: "אם סבור כונס הנכסים שאין מקום לברור הענין בבוררות שהיתה בעבר, כי אז יפנה בבקשה מתאימה, ללא דיחוי וזאת לא יאוחר מ-30 יום מהיום". התביעה והבקשה להטלת עיקולים הוגשו באיחור מכוון, ע"מ להביא לכך שהערבות הבנקאית, שהופקדה בתיק הכינוס לטובת צמנטכל ע"ח כספים המגיעים לה ושטרם נתבררו, תוחזר לסלע שולדר. בהמשך לכך, הגשת התביעה הכספית והבקשה לעיקולים בשיהוי כבד של כ-3 שנים, מהווה חוסר תום לב, המצדיק כשלעצמו דחייה של הבקשה.

11.        יש לבטל את העיקול אף מהטעם שממילא מחזיק הכונס בכספים המגיעים לצמנטכל. כספים, המגיעים כדי סכום העיקול ואף למעלה מכך. נושא זה נדון בעבר בפני כב' השופטת ש' וסרקרוג וכיום בפני כב' סגן הנשיא גינת. הכונס הכריז בביהמ"ש שלכינוס כי הצליח לגבות כ-80 מיליון ש"ח בהליך מכירת הדירות, אלא שלכונס טענת קיזוז לכל היותר, עבור חלק מהכספים. כספים, שממילא זכותו לעכב עד לשלב החלוקה, ולא לתרגם זאת לתביעה אישית ועיקולים כנגד המבקש. 

12.        העיקול הוטל שלא כדין; ראשית, כיוון שהמשיבים לא הוכיחו עילת תביעה ראויה נגד המבקש. שנית, המשיבים לא הביאו ולו ראשית ראיה לקיום אלמנט ההכבדה. להיפך, המבקש הינו איש עסקים אמיד, והראיה לכך - היקף הנכסים והממון שנתפסו במסגרת העיקול. ברי, אפוא, כי לא מתעורר חשש להכבדה על ביצוע פסה"ד. המבקש מעולם גם לא ניסה להבריח נכסים לחו"ל.

13.        הבקשה להטלת עיקול נועדה לתכלית אחת בלבד - ייחוד נכסים להבטחת ביצוע פסה"ד. זאת, למרות שההלכה הנוהגת איננה מיחסת עוד טעם לייחוד נכסים ובמקום זה חותרת למניעת שינוי לרעה במצבו של מגיש הבקשה.

14.        בחינת מאזן הנזקים מלמדת כי העיקול הסב ומסב למבקש נזק רב. העיקול הוטל על חשבונות בנק פרטיים של המבקש. העיקול גרם לשיתוק פעילותו של המבקש, שאינו יכול למשוך כספים מחשבונותיו הפרטיים. 

15.        לגופו של עניין, לא ייתכן שהוצאו מחשבון הליווי סכומים בסך 2.9 מיליון ש"ח שלא כדין, בלא שאושרו קודם לכן ע"י המפקח מטעם הבנק. בתוך כך, לבקשה להטלת עיקולים לא צרפו המשיבים כל מסמך בנקאי המעיד לכאורה על חסר של 2.9 מיליון ש"ח בחשבון, כנטען על ידם. תחת זאת, בחרו המשיבים לצרף ראיות נסיבתיות בלבד, דוגמת תצהירו של דב שולדר ומכתב מהרו"ח.

16.        הטענה בדבר גניבת כספים מחשבון הליווי אף היא איננה מחזיקה מים; ראשית, משום שקשר עם הבנק המלווה היה רק לסלע-שולדר כחברה היזמית, להבדיל מהמבקש ו/או מצמנטכל. שנית, בחקירתו בביהמ"ש העיד דב שולדר, כי סלע-שולדר היא זו שחייבת לצמנטכל כספים בגין ביצוע עבודות, המפורטות במסגרתו של חשבון מאושר. חובה של סלע-שולדר לצמנטכל נאמד בלמעלה מ-10 מיליון ש"ח. שלישית, דב שולדר ואבי לוין העידו, כי חלק מהכספים שולמו מחשבונו הפרטי של דב שולדר (החשבון הפתוח) ולא מחשבון הליווי של הפרויקט. כלומר, אין  עסקינן בכספים שהועברו מחשבון הליווי ע"ח הנושים, כנטען ע"י הכונס. רביעית, ההחלטה על השבת הערבות הבנקאית והחלפתה בכתב התחייבות התקבלה ע"י סלע-שולדר במהלך העסקים הרגיל. צמנטכל ו/או המבקש לא נטלו חלק בקבלת החלטה זו, והטענה כי מדובר בקנוניה מופרכת על פניה.

17.        אין מקום להשית על המבקש את עלות ביצוע השלמת העבודות בפרויקט. גם אם בסופו של יום, היו לכונס הוצאות בסך 600,000 ש"ח כאמור בדו"ח הרו"ח, הרי שהן בטלות בשישים נוכח שוויו הכולל של הפרויקט - 40 מיליון ש"ח ויותר.

18.        אשר לטענה כי המבקש קיבל 150,000 ש"ח מחשבון הליווי, הרי שהכונס לא הביא כל ראיה התומכת בכך. כל השקים שהועברו מסלע-שולדר לצמנטכל נפרעו בחשבונה של האחרונה. הכונס מבסס טענתו על דבריו של דב שולדר - אדם, המצטייר מעדותו של מנכ"ל בילו, מר אבי לוין, כבלתי אמין, אשר כלל לא טרח לגבות גרסתו במסמכים המוכיחים לכאורה רכישת ציוד עבור המבקש באופן פרטי.

הכרעה ודיון