החלטה בתיק בשא 12509/06

הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד החב' - הנתבעת 1 בגין יתרת - חוב בלתי - נפרעת בחשבונה ונגד הנתבעים 2,3 בגין חתימתם על כתב - ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לפיו התחייבו להחזיר לתובע עפ"י דרישתו את כל הסכומים שתחוב הנתבעת 1 לתובע.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי.

2.         העתק מיתרת - החוב.

3.         ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום.

4.         אישור הבנק על גובה הריבית.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהירים מטעמם.

טענות המבקשים הן כי התרשלות הבנק ומחדליו גרמו במישרין לאבדן בטוחות ולחוסר אפשרות גבייה מנכסי המבקשת 1, וכן שהבנק נהג ברשלנות הן כלפי הערבים והן כלפי החייבת - העיקרית.

המבקשים טוענים כי מלכתחילה הובטח להם ע"י המשיב שחתימתם על כתב - הערבות היא פורמלית בלבד, וכי הבטחונות העיקריים של הבנק לגבי חשבון החב' הם כתב המחאת זכויות מהמשביר לצרכן לטובת חשבון החב', וכן התחייבות משקיע נוסף, חב' אגאשא, לחתום על ערבות לחשבון הבנק עפ"י הסכם בין אגאשא לבין המבקשת 1 - לפיו היא תעביר לה לצורך פעולה שוטפת סחורה בסך 500,000 ש"ח כהון חוזר, וכן תתמנה כמנהלת בחב' במקום המבקשת 2.

המבקשים טוענים אפוא כי מאחר שבלאו הכי לא הכיר הבנק בחתימותיהם לצורך אשראי, אלא דרש שיעבודים על נכסי המבקשת 1; קבלת המחאת זכויות מהמשביר; וקבלת זכויות מחב' אגאשא, הרי שאין הבנק יכול לבוא ולטעון כי הסתמך על ערבויות המבקשים ולתבוע מהם את חובות המבקשת 1.

דא עקא שבדיעבד התברר לטענת המבקשים כי המשקיע הנוסף עשה מעשה תרמית מתוכנן כלפיהם, וההסכם שחתם אתם לא נועד אלא להשתלט על דוכני התכשיטים שניהלו בסניפי המשביר. כך קרה שחב' אגאשא סירבה לחתום על ערבות לחשבון המבקשת 1, סיפקה לדוכניה סחורה ישנה, ונקטה כלפיה בחודש ספטמבר 2005 הליך של כינוס נכסים במסגרתו רוקנה את דוכני המבקשת 1 מסחורה.

המבקשים טוענים כלפי הבנק כי התרשל ברישום השיעבוד על נכסי המבקשת 1, והרישום בוצע רק ביום 10.10.05 לאחר שכונס הנכסים השתלט על כמות משמעותית מתכשיטי החב' שבדוכנים, כאמור לעיל. אלמלא השתהה הבנק ברישום השיעבוד, היתה הסחורה שבדוכני המבקשת מספיקה לכיסוי החוב שנוצר בחשבונה, ולא היה צורך לתבוע אותו ע"ס ערבויות המבקשים, שכאמור, לטענתם, הובטח להם שהן פורמליות בלבד, וכי הבנק לא יסתמך עליהן כבטחון לאשראי שניתן לחב'.

עוד טוענים המבקשים כי הבנק היה מודע להסכם המבקשת 1 עם חב' אגאשא ובכל זאת לא כפה עליה לחתום על ערבות לחשבון המבקשת 1, כמתחייב מחובתו כלפי המבקשים למנוע יתרה שלילית בחשבון החב' - המבקשת 1.

ב"כ הבנק שולל טענות אלה מכל וכל. לדידו, ועפ"י העולה ממסמכי הבנק ומחקירת המצהירים, לחשבון החב' - המבקשת 1 הועתקה למעשה פעילות של חשבון חב' אחרת, גי.אמ.אס. שהיתה בבעלותו של המבקש 2, והתנהלה אף היא בסניף נשר של הבנק.

להבטחת חובותיה של חב' זו נמסר לבנק כתב המחאת זכויות חתום ע"י המשביר, וכנגדו אושרה לה מסגרת אשראי בסך 200,000 ש"ח.

כתב - המחאת הזכויות הנ"ל הוסב לחשבון החב' - המבקשת 1, ובכך הועתקה "הבטוחה" מחשבון ג'י.אמ.אס. לחשבון המבקשת 1. מאחר שהפעילות העסקית עם המשביר עברה להתנהל בחשבון המבקשת 1, הועתקה גם הפעילות הבנקאית לחשבונה, ולרבות חבותיה, וזאת לבקשת המבקשים 2,3.

ב"כ המשיב טוען כי בנוסף לכתב - המחאת הזכויות, נדרשו המבקשים 2,3 לחתום על ערבויות אישיות בהיותם בעלי ענין בחב', ובמתן האשראי הסתמך המשיב לא רק על כתב המחאת הזכויות של המשביר אלא גם על ערבויות המבקשים לחובות החב'.

החשבון נפתח בסוף אפריל 2005, ובאותו מועד חתמו המבקשים על כתב - הערבות, ורק לאחר מכן בחודש 5/05 חתמה המבקשת 3 על הסכם עם חב' אגאשא, כאשר לטענת המשיב, תנאיו של הסכם זה אינם רלבנטיים  כלל לסוגיית ערבותם של המבקשים. ב"כ המשיב טוען כי מעולם לא נאמר למבקשים שערבותם פורמלית בלבד. לראיה, חויבה המבקשת 3 להסדיר את חובה בסניף המשיב ברמת - אביב כתנאי לקבלת ערבותה, ומכאן שערבותה זו לא היתה "פרוצדוראלית" בלבד.

לטענת הבנק חתמו המבקשים על ערבות אישית כבעלי החב', ומעולם לא ניתנה להם התחייבות הבנק שכתבי הערבות האישיים לא ימומשו. עוד טוען ב"כ הבנק כי נוסח כתב הערבות מדבר בעד עצמו, כאשר הערבויות הן אוטונומיות ואינן תלויות בשום בטוחה נוספת. רישום השעבוד על נכסי החב' אינו רלבנטי, לטענת ב"כ המשיב, שכן אין בו כדי להפטיר את המבקשים מערבותם.