החלטה בתיק בשא 12465/08

• ה ב ק ש ה

1.         המבקש הגיש תביעה כנגד המשיב ואחרים. בהחלטה מיום 20.1.2008, הורה בית משפט קמא על סילוקה על הסף של תביעת המבקש כנגד המשיב.

ביום 4.3.2008 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה האמורה.

2.         ביום 24.6.2008 עתר המבקש ב "בקשה בהולה למתן סעד זמני לתקופת הערעור", תוך ציון כי מדובר בבקשה במעמד צד אחד.

            בבקשה זו, עתר המבקש להורות על הותרת צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד המשיב, במסגרת ההליכים בפני בית משפט קמא.

            בבקשה נטען כי במסגרת ההליכים בפני בית משפט קמא, הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב, אולם זה הוסר באופן זמני כנגד ערבותם של שני ערבים, (להלן - הערבים), אשר חתמו על כתב ערבות לחזרתו ארצה וכן עוכבה יציאתם מן הארץ, עד מועד חזרת המשיב מחו"ל.

            עוד נטען, לרבות בתצהיר התומך בבקשה, כי למיטב ידיעת המבקש "המשיב טרם חזר לארץ", וכי ביום 3.6.2008 הוגשה בקשה לבית משפט קמא לביטול הערבויות וצווי עיכוב היציאה מן הארץ, כנגד הערבים.  כך גם נטען, כי עם ביטול צווי עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הערבים, עלול להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך "שכן המשיב יצא מן הארץ וקיים סיכוי סביר כי לא יחזור לארץ, וזאת לאור ההליכים המשפטיים שעדיין מתנהלים נגדו... בהקשר זה חשוב לציין כי למשיב בני משפחה בחו"ל, בניו ובני משפחתם, עובדה אשר תקל על המבקש להשאר בחו"ל וזאת לפרק זמן בלתי מוגבל." (ההדגשה במקור - י.ש.)

            בנסיבות אלו, התבקש בית המשפט ליתן למבקש סעד זמני לתקופת הערעור ולקבוע, כי צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המשיב עומד על כנו, וכן צווי עיכוב היציאה מן הארץ שהוצאו כנגד הערבים "עד למועד חזרתו של המשיב לארץ אז יחודש צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגדו, וזאת עד למתן החלטה בערעור."

3.         ביום 25.6.2008 ניתן סעד ארעי לפיו הסכמת הצדדים בפני בית משפט קמא, שקיבלה תוקף של החלטה ביום 20.2.2007, תישאר על כנה.

            עוד נקבע כי האמור מותנה בהמצאת התחייבות של המבקש לפיצוי המשיב, או הערבים לכל נזק, וכן הפקדת 20,000 ש"ח או המצאת ערבות בנקאית (להלן - התנאים).

            כך התבקשה תגובת המשיב והערבים.

תגובת המשיב

4.         בפתיחת תגובת המשיב והערבים, ציין ב"כ המשיב כי היה המום ומופתע מהבקשה, ובמיוחד מהעובדה שצוינה בבקשה לפיה המשיב טרם חזר לארץ.

            בתגובה ובתצהיר התומך בה, ציין המשיב כי יצא מן הארץ ביום 10.1.2008 וחזר ארצה ביום 14.5.2008. עוד ציין המשיב בתצהירו, כי בעת שהותו בחו"ל ידע על סילוק התביעה.

            בנוסף, טען ב"כ המשיב כי הוא עצמו פנה ביום 3.6.2008 למזכירות בית משפט קמא, על מנת שיבוטלו צווי עיכוב היציאה מן הארץ, לאחר שאלו לא בוטלו חרף החלטת בית משפט קמא לסילוק התביעה על הסף. יתר על כן, בסעיף 13 לתצהיר עורך הדין, מצוין מפורשות: "ביום 4.6.08, שלחתי את הבקשה וההחלטה לב"כ המבקש בצירוף מכתב לוואי, שבו ציינתי בפני ב"כ המבקש כי המשיב חזר לארץ. (ההדגשה במקור - י.ש.).

            יתר על כן, עורך הדין אף מצרף אישור על קבלת האמור על ידי ב"כ המבקש.

            אם לא די באמור, הוסיף עורך הדין ופירט בסעיף 15 לתצהירו, כי "ביום 18.6.08 הודעתי טלפונית לב"כ המבקש, באופן מפורש כי המשיב חזר לארץ ביום 14.5.08 ואף הסברתי לה חומרת המשך עיכוב יציאת הערבים מן הארץ והפצרתי בה להסכים לבקשה לביטול הצוים נגד הערבים."

תשובת המבקש

5.         אודה ולא אבוש, כי תהיתי הכיצד הוגשה הבקשה כפי שהוגשה מטעם המבקש - הבנק - ועל כן ניתנה החלטה ביום 20.7.2008 כי על המבקש ליתן תשובתו המיידית "ובמיוחד לענין חזרתו של המשיב לארץ..."