החלטה בתיק בשא 1245/05

1.         בפני בקשה להוסיף ראיות בהליך לפי פקודת בזיון בית המשפט שהגישה המבקשת כנגד המשיבים.

2.         לטענת המבקשת, היא הופתעה על ידי המשיבים, אשר לא הגישו תצהירים נגדיים, כנגד הבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, אלא העידו בעל פה, על פי רשות שקיבלו מטעם בית המשפט.

כתוצאה מכך לא היה סיפק בידי המבקשת לבדוק את המסמכים ולהגיב על העובדות הנלמדות מהם ומעדויות המשיבים.

רק לאחר תום הדיון, פשפשה המבקשת במסמכיה וגילתה מסמכים אשר יש בהם כדי להפריך את גירסת המשיבים.

3.         המשיבים מתנגדים לבקשה. לשיטתם לא היה עליהם להגיש תצהירים נגדיים בהליך זה, אשר התנהל לפי פקודת בזיון בית המשפט, שכן מן הצד הפורמלי לא נדרשו לנהוג כך על פי ההזמנה לדין שקיבלו - הזמנה החתומה בידי שופט. ואילו מן הצד המהותי, הדיון לפי סעיף 6 (2) חייב להתקיים בנוכחות המשיב. על כן, ברור כי אין המדובר בהליך המתנהל על דרך "בקשה בכתב" - שהרי הפקודה מורה במפורש על דיון בעל פה באופן הדומה להליך הפלילי.

4.         טענות נוספות שבפי המשיבים נוגעות לסדרי הדין ולסדר הבאת הראיות. טוענים המשיבים כי אין להתיר הגשת מסמכים כראיות, אלא באמצעות עד, היכול להעיד עליהן תוך שהוא מעמיד עצמו לחקירה שכנגד. מכל מקום, המדובר בהליך מעין פלילי אם אין בו לאפשר סטיה מסדר הבאת הראיות - המבקש תחילה והמשיבים אחריו.

ולבסוף, טוענים המשיבים כי הבאת ראיות נוספות על ידי המבקשת, יהא בה כדי להצדיק הבאת ראיות שכנגד מטעמה, שכן בהליך מעין פלילי זה, יש לאפשר למשיבים להשיב כדבעי על הטענות נגדם.

5.         לגוף העניין, חלוקים ביניהם הצדדים באשר למשמעות של המסמכים אשר צירופם מבוקש, האם יש בהם כדי לשפוך אור על טענות המבקשת או להפריך את טענות המשיבים, אם לאו.

6.         לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. מקובל עלי כי ההליך על פי סעיף 6(2) לפקודת בזיון בית המשפט הינו הליך מעורב. מחד, הינו בעל סממנים פליליים שכן הסנקציות המופיעות באמצעותו הינן סנקציות עונשיות, שמטרתן כפיית ציות לצו בית המשפט בדרך של הטלת קנס או מאסר - שהינן סנקציות עונשיות בעיקרן. מאידך, ההליך נועד אלא לשמש כתמריץ, שמטרתו להביא לציות לצו בית המשפט, לשם הוצאתו מן הכוח אל הפועל - כלומר מטרת הטלת הסנקציה הינה כפייתית ולא עונשית (ר' ע"פ 519/82 ידידה גרינברג נ' מדינת ישראל, פד"י לז(2) 187).

בנסיבות אלה נפסק, כי סדרי הדין הנהוגים בהליך הינם ההליכים שמתחום סדרי הדין האזרחי (ר' בש"פ 4445/01 אריאלה גל נ' אהרון קצובשווילי, פד"י נו(1) 210).

על כן, בעל דין המבקש להתנגד לבקשה חייב להגיש את טענותיו העובדתיות על דרך של תצהיר נגדי (ר' קשת, "בזיון בית משפט", הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ב-2002 בעמ' 186-185).

7.         עם זאת, לנוכח חומרתו של ההליך האכיפתי והתוצאות העונשיות הנובעות הימנו, מצאתי לנכון להקל עם המשיבים ולאפשר להם, במהלך שמיעת ההליך, להביא טענותיהם בעל פה, למען יהא להם יומם בבית המשפט ולא יושתקו מלטעון טענותיהם.

העובדה שאפשרתי למשיבים להעלות טיעוניהם בעל פה, לא היה בה כדי להתיר את הרסן עד כדי סטיה מדיני הראיות. שכן, ככל הליך, בין אם הינו פלילי, ובין אם הינו אזרחי, על בעלי הדין להמציא ראיותיהם בדרך המקובלת - דהיינו על דרך של העדת עדים, היכולים לאמת את המסמכים ולהגישם בהתאם לדיני הראיות.

8.         בבקשה שלפני מבקש ב"כ המבקשת להתיר את הרסן ולהמציא ראיות לתיק בית המשפט שלא על פי הכללים הנהוגים. דרך זו אינה מקובלת ואינה ראויה, המבקשת אף לא טרחה לתמוך את בקשתה בתצהיר, אשר יהא בו כדי לאמת את המסמכים הנ"ל. מובן כי בנסיבות אלה, לא ניתן יהא אף לחקור את מגיש המסמכים.

9.         יש לזכור, כי על פי הכללים הרגילים, רשאי בעל דין להביא ראיות הזמה ביחס לטענת המשיב. עם זאת, מקומן של הראיות הנוספות הינו בטרם ניתן צו לסיכום טענות.

במקרה דידן נדחה הדיון לצורך הגשת סיכומים בכתב לפי בקשת ב"כ המבקשת. ומשכך, משניתן צו לסיכומים בכתב הרי תמה מסכת הראיות.

10.        לנוכח כל האמור, החלטתי לדחות את הבקשה.

בעלי הדין יסכמו טענותיהם בהתאם להחלטתי מיום 9.3.05, כאשר המועדים יחלו היום.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.