החלטה בתיק בשא 12401/05

1.         זו בקשה למחיקת התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. לטענת המבקשת בהיות עילת התובענה סכסוך בין בני משפחה מסורה הסמכות לדון בה לבית משפט לענייני משפחה. לחלופין מאחר שהמחלוקת הנה בשאלת הבעלות על נכס מקרקעין מסורה הסמכות לבית המשפט המחוזי.

2.         המשיב הגיש נגד המבקשת תובענה לפינוי נכס מקרקעין (להלן: הדירה) אשר לטענתו הנו בבעלותו. לפי הנטען מתגוררת המבקשת בדירה ביחד עם בנה מיחסיה כידועה בציבור עם גיסו רחמים לדאני (להלן: רחמים) - אחי רעייתו של המשיב. רחמים התגורר אף הוא בדירה עד לפני כשנה מועד בו עזב את המבקשת, עבר לגור באילת שם נשא אישה אחרת.

לטענת המשיב, לבקשת רחמים, שהיה מעונין להסתיר את קיומו של הנכס מרעייתו באותם הימים עמה היה בהליכי גירושין, רכש את הדירה על שמו. לצורך הרכישה גם נטל הלוואה בנקאית מובטחת במשכנתא על שמו וכן הילווה לרחמים כספים.

            רחמים שילם תשלומים מעטים על חשבון החוב לבנק כך שעיקר הנטל נפל על כתפי המשיב. לאחר עזיבת הדירה וכדרך לפרוע את חובו וויתר רחמים על כל זכויותיו בדירה לטובת המשיב. על כן הגיש את התובענה לפינוי המבקשת מהדירה.

3.         לפי סעיף 1 ל חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995  (להלן: בית משפט לענייני משפחה) "ענייני משפחה" הנם בין היתר,

 " (2)   תובענה אזרחית שהגיש אדם בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו,

  או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר

  יהא".

ובני משפחתו של האדם אשר הגיש תובענה אזרחית הנם, בין היתר,

              " (1)   בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו

  עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה  היו

  בני זוג;

               (6)   אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו".

4.         במקרה דנן מהעובדות המתוארות בכתב התביעה עולה, כי המדובר בתובענה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, שהרי עילת התביעה נולדה עם עזיבת רחמים את הדירה, הפסקת תשלומי החזר ההלוואה הבנקאית על ידו וויתורו על כל זכויותיו בדירה תוך פגיעה לכאורה בזכויות מדור של בת זוגו ובנו.

5.         אין חולק כי לו התנהלה התובענה בין המבקשת לבין רחמים היתה הסמכות מסורה לבית משפט לענייני משפחה, כי השניים עונים על הגדרת בן-זוג (ואכן לפי הנטען הגישה תובענה נגדו למתן סעד הצהרתי בנוגע לזכויותיה בדירה לבית משפט לענייני משפחה). כמו-כן, לו היתה אחותו של רחמים -רעייתו של המשיב - בעלת דין בהליך, גם אז היתה הסמכות של בית משפט לענייני משפחה.

6.         במקרה דנן בעלי הדין הנם גיסו של רחמים (שהוא כאמור אח רעייתו, שאינה בעלת דין) ובת הזוג לשעבר של רחמים. המשיב מצוי אפוא במעגל מרוחק יותר אשר לא נכלל בהגדרת " בן-משפחתו" (של מי שהגיש תובענה) לפי סעיף 1 לחוק בית משפט לענייני משפחה. לפי הנטען רעיית המשיב אינה בעלת דין נחוץ להכרעה בהליך דנן. על כן אין לקבל את טענת המבקשת בנוגע לסמכות בית המשפט לענייני משפחה.

7.         הטענה לפיה מסורה הסמכות לבית המשפט המחוזי דינה להדחות אף היא, שכן המחלוקת בשאלת הבעלות הנה עניין אינצידנטלי למחלוקת דנן. על כן מוסמך להכריע בה בית משפט שלום כעניין שבגררה מכוח סמכות על פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984 (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית , עמ' 49).

8.         אין מקום להורות אפוא על דחיית התובענה על הסף או על העברת ההליך לבית משפט לענייני משפחה או לבית המשפט המחוזי.

עם זאת, יתכן שהישועה תבוא למבקשת מהוראה אחרת. מתוך מגמה כי ענייני משפחה יידונו בפני ערכאה אחת נקבעו בסעיף 6 לחוק בית משפט לענייני משפחה הסדרים המאפשרים את איחוד הדיון. בסעיף 6(ה) נקבע לאמור: