החלטה בתיק בשא 12396/07

1.              בפני התנגדות לביצוע שטר.

2.              המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, המחאה על סך של 28,875 ש"ח, שמועד פרעונה 10.2.07, משוכה על ידי המבקשת לפקודת אבו חאטום ג'האד (להלן "הקבלן"), ואשר הוסבה לטובת המשיבה.

3.             במסגרת תצהירה שצורף להתנגדות, העלתה המבקשת טענות, כמפורט להלן:

א.     במהלך שנת 2006 החליטה המבקשת להשלים בניית ביתה ולאחר שהוכנו תוכניות נוצר קשר בינה לבין הקבלן והתקבלה הצעת העבודה שלו. הקבלן החל בעבודתו, מעת לעת היה מגיעה למשרדה של המבקשת לפגישות לצורך מעקב אחר העבודה וקבלת התשלומים (המבקשת צרפה לתצהירה העתקים של עמודים רלבנטים מרישומיה בדבר הוצאות הבנייה והתשלומים ששולמו על ידה במהלך הבנייה).

ב.      לטענתה, כעבור מספר חודשים, חדל הקבלן להופיע באתר הבנייה או שהופיע לסירוגין ובעקבות זאת, הואט קצב התקדמות הבנייה. הקבלן פנה למבקשת וביקש ממנה המחאות מעותדות עבור עבודות שאמור היה לבצע. המבקשת נעתרה לבקשתו ונתנה לו מספר המחאות מעותדות, ביניהן ההמחאה נשוא ההתנגדות, כאשר מועד הפרעון הנקוב על גבי ההמחאה אמור היה לחול בתום ביצוע השלב בעבורו ניתנה, קרי - ביצוע עבודות ריצוף בחדרי האמבטיה בבית. לטענתה, נתנה הסכמתה להוציא מידיה את ההמחאות המעותדות ובלבד שיהיו למוטב עצמו, באופן שלא ניתן יהיה לסחור בהן או להעבירן לאחר. יומיים לאחר מכן, שב הקבלן למשרדה עם ההמחאה עליה הוספה המלה "לפק'" וביקש שתחתום לצד התיקון. המבקשת סרבה לעשות כן והזכירה לקבלן שאין לסחור בהמחאה.

ג.      בסוף חודש דצמבר 2006, עזב הקבלן מיוזמתו את האתר, מבלי ליתן הודעה מראש והפסיק לחלוטין את העבודות במקום. הקבלן לא החל את עבודות ריצוף האמבטיות עבורן ניתן השיק נשוא ההתנגדות והמבקשת נאלצה לשכור שירותיו של קבלן אחר ולשלם עבור העבודות הנ"ל. המבקשת טוענת, אפוא, לכישלון תמורה מלא בגין ההמחאה.

4.              הדיון בהתנגדות התקיים בפני היום, במהלכו נחקרה המבקש על טענה אחת בלבד, הנוגעת לנסיבות החתימה על ההמחאה והשינוי בשטר על ידי הוספת המלה "לפק'".

                 המבקשת אשרה בחקירתה כי חתמה על ההמחאה ואילו יתר הכיתוב, למעט המלה "לפק'", נעשה על ידי מזכירתה. לטענתה, כאשר חתמה על ההמחאה, לא היתה רשומה בו המלה "לפק'" לפני שמו של הנפרע (הקבלן).

                 המבקשת טוענת כי עצם הוספת המלה "לפק'", שלא ברשותה, הפך את ההמחאה לסחירה, בלי שהתכוונה לכך.

לעניין רישום המילה "פקודת" בהמחאה, הרי שפסיקת בית המשפט העליון המסורתית, קבעה כי למלה "לפקודת" אין משמעות ולפיכך, רישומה או מחיקתה של המילה אינם מוציאים שטר מכלל המסמכים הסחירים (ראה ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק, בעמ' 504). בע"א 6909/00 בנק דיסקונט לשיראל בע"מ נגד קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פד"י נה(4) 83, התייחס לעניין זה כבוד הנשיא ברק במפורש בפסק דינו וקבע כדלקמן:

"אין לשכוח כי הדיבור "לפקודת" הוא דיבור מיותר - שכן הדין קובע ששיק הוא "לפקודה" (סעיף 7 לפקודת השטרות [נוסח חדש] - המופיע כעניין שבשיגרה בכל השיקים. ראו ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק [6], בעמ' 504). הבנקים, שמדפיסים את טופסי השיק, לא למדו לקח וממשיכים להשתמש בדיבור זה ("לפקודה") בלא כל צורך, ותוך גרימת בעיות פרשנות והתדיינות מיותרת. יש לקוות כי ביום מן הימים ישמעו לדעת יועציהם המשפטיים וימחקו תוספת מיותרת זו" (ע"א 6909/00, לעיל).

בית המשפט העליון קבע, אפוא, באופן מפורש, כי המילה "לפקודת" הינה חסרת חשיבות ולפיכך, אין גם חשיבות להוספת המלה "לפק'" בהמחאה נשוא התובענה שבפני, מילה אשר אינה גורעת מסחירותה של ההמחאה.

על מנת להגביל סחירותה של המחאה יש לרשום על גבי ההמחאה את המילים "למוטב בלבד" או "לא סחיר". ההמחאה נשוא התובענה אינה נושאת כיתוב כזה ולפיכך, היא סחירה.

                 אני דוחה, אפוא, את טענותיה של המבקשת בעניין זה.

5.             מנגד, המבקשת העלתה טענה מפורטת לעניין כשלון התמורה בעסקת היסוד שנכרתה בינה לבין הקבלן. המבקשת נכנסה לכל פרטי העובדות עליהן היא מבססת את טענת ההגנה שלה בעניין זה ופרסה תשתית עובדתית מלאה לטענותיה, העונה על דרישות הפסיקה לעניין רמת הפירוט הנדרשת ממגיש בקשת רשות להתגונן.

המבקשת לא נחקרה בדבר טענותיה לגופה של עסקת היסוד וטענתה בדבר כישלון תמורה מלא לא נסתרה.

                הלכה היא כי נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תובענה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר די לו שיראה הגנה שהיה מעלה כנגד הצד הסמוך. הגנה זו פוגמת בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם  לעניין צד השלישי, שאליו סוחר השטר. משמעלה הנתבע הגנה לכאורה כנגד תביעתו של צד קרוב צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח את אחיזתו בשטר כשורה. השאלה האם התובע הינו אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשת רשות להתגונן. הלכה פסוקה היא כי בשלב זה של הדיון בית המשפט לא ידון בסוגיה זו ויניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בתיק לגופו, שכן הדבר מחייב עדות מטעם האוחז בדבר מתן תמורה בתום לב, כאמור בסעיף 29 (ב) לפקודת השטרות (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה,  מהדורה שמינית, 235-237; ע"א 218/66 חביה ואח' נגד גליק, פ"ד כ(4)63, 67. ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נגד מ. אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4) 229).

6.             טענותיה של המבקשת בדבר כשלון תמורה מלא בעסקת היסוד, המהווה טענת הגנה כנגד תביעתו של צד קרוב לשטר, לא נסתרו. כאמור, בשלב זה של ההליך, די בכך כדי שהמבקשת תזכה במתן רשות להתגונן ואין מקום לבירור שאלת אחיזתו של המשיב בשטר כשורה.

7.             לאור האמור לעיל, ניתנת למבקשת רשות להתגונן מפני התובענה.