החלטה בתיק בשא 12386/06

1.         לפניי בקשה לחידוש הליכים, בש"א 12386/06 (להלן: " הבקשה" או " בקשת החידוש") בתובענה נושא ת"א 2173/02 (להלן: "התובענה") ובבקשה לאשרה כייצוגית, נושא בש"א 17572/02 (להלן: "בקשת האישור").

            המבקש, משה הנדלמן (להלן: "המבקש") והמשיבה הפורמאלית מספר 2, חוה ברן (להלן: "ברן"), הגישו את התובענה ואת בקשת האישור ביום 29/9/02 נגד כלל חברה לביטוח בע"מ ונגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבות"). התובענה נסבה על טענתם של המבקש ושל ברן כי המשיבות, אשר ביטחו את המבקש ואת ברן בביטוח חיים כבטוחה להלוואות מובטחות במשכנתא, שילמו לבנקים למשכנתאות שלא כדין עמלות תמורת התקשרותם של הבנקים עם המשיבות, וזאת מתוך הפרמיות ששילמו הלווים באופן שגרם לייקור דמי הביטוח בשיעור העמלה ששולמה לבנקים.

2.         ביום 11/12/02 הגישו המשיבות בקשה לעיכוב הליכים בתובענה ובבקשת האישור בנימוק של "הליך תלוי ועומד" (lis alibi pendens) (בש"א 22470/02, בש"א 22459/02, להלן: "בקשת העיכוב"), ובהחלטה מנומקת שניתנה ביום 3/4/03, קיבלתי את בקשת העיכוב והוריתי על עיכוב ההליכים (להלן: "החלטת העיכוב"). שני הליכים מרכזיים שעל פניו נראה כי יש להם השלכה לעניין הנדון היו תלויים ועומדים בערכאות שיפוטיות אותה עת: האחד הוא ת"א 970/97 רוזין נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: "עניין רוזין"), אשר נדון בבית משפט זה לפני כב' השופטת ד"ר ד' פלפל. בעניין רוזין הכריעה השופטת פלפל בשורה של טענות מקדמיות, ועל הכרעותיה אלה הוגשו בקשות רשות ערעור אחדות לבית המשפט העליון (רע"א 7403/97, 7407/97, 7409/97, 7420/97, 7421/97, 7422/97). בהחלטתו של כב' השופט ת' אור, עוכב המשך הדיון בבית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשות אלה. הדיון בבקשות רשות הערעור האמורות נדחה עד למתן פסק דינו של בית המשפט העליון בנוגע לאפשרות להגיש תובענה ייצוגית מכוחה של תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי"), סוגיה אשר נדונה והוכרעה במסגרת דנ"א 5161/03 א.ש.ת ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל [תק-על 2005 (31) 2788 (2005), להלן: "עניין א.ש.ת"].

            הליך נוסף שהיה תלוי ועומד הוא ת"א 1425/97 כרמון נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ (להלן: "עניין כרמון"), אשר נדון בבית משפט זה לפני כב' השופטת  ה' גרסטל. גם בעניין כרמון החליט בית המשפט על עיכוב ההליכים, תוך שציין כי מבחינת המדיניות השיפוטית הראויה, אין זה רצוי לאפשר ניהולן של תובענות ייצוגיות אחדות באותו נושא (ראו סעיף 7 להחלטת העיכוב).

            בסיכומה של החלטת העיכוב בתיק דנן קבעתי:

"אני מורה על עיכוב ההליכים עד להכרעה בעניין רוזין - שהינו ראש וראשון להליכים שננקטו בסוגיה הנדונה ושבעקבותיו עוכבו גם ההליכים בתיקים האחרים, ושלא מן הנמנע כי הכרעה בו יהא בה כדי לחרוץ את גורלה של התביעה הנדונה ואת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ולכל הפחות להשליך עליהן באופן משמעותי." (סעיף 15 להחלטת העיכוב).

3.         המבקש טוען, כי בהיות החלטת העיכוב החלטת ביניים, אין היא יוצרת מעשה בית דין ובית המשפט רשאי לחזור ולעיין בה במקרה של שינוי נסיבות. שני גורמים עיקריים מצדיקים, לטענת המבקש, את חידוש ההליכים בעניינו. האחד הוא חלוף הזמן מאז ניתנה החלטת העיכוב והמשמעויות הנובעות מכך - הן לעניין זכותו של המבקש ל"יומו בבית המשפט", כלשונו, והן מבחינת יכולתו להוכיח את תביעתו, אם תתקבל בקשת האישור. האחר הוא העובדה כי טרם ניתנה החלטה בבקשות רשות הערעור בעניין רוזין, למרות חלוף הזמן ולמרות ההכרעה שנתקבלה בעניין א.ש.ת בנושא הגשת תובענות ייצוגיות מכוחה של תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, ומשכך אין מקום להוסיף ולהמתין לפסיקת בית המשפט העליון.

            בנוסף לטענות אלה, טוען המבקש כי חל שינוי של ממש במצב הנורמטיבי בתחום התובענות הייצוגיות, עם חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), ואף בכך יש כדי להצדיק חידוש הדיון בעניינו.

            ברן הודיעה כי היא מצטרפת לבקשת המבקש ולנימוקיו, מבחינה זו שאם בקשתו תתקבל, אזי אותו דין יחול גם בנוגע להליכים בתביעתה שלה נגד מגדל, המתנהלת במסגרת אותו הליך שבה מתנהלת תביעתו של המבקש נגד כלל.

            לנוכח עמדת ברן כאמור ומאחר שלטענת מגדל הבקשה נושא החלטה זו מנוסחת באופן שבית המשפט מתבקש לחדש את ההליכים בתובענה בכללותה, אף שככל שמדובר בתביעתו של המבקש, זו מופנית אך כלפי כלל, אזי למען הזהירות - הגם שכונתה משיבה פורמאלית בבקשה - מסרה מגדל תגובתה לבקשה בנוסף לתגובת כלל.

            לגופה של הבקשה לחידוש הליכים - המשיבות שתיהן מתנגדות לה.

            לטענתן, לא חל כל שינוי נסיבות שמצדיק עיון חוזר בהחלטת העיכוב או את שינויה. משלא הכריע בית המשפט העליון בבקשות רשות הערעור בעניין רוזין, אין מקום, לטענתן, לחדש את ההליכים בעניינים של המבקש ושל ברן.

4.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובתשובות לתגובות אלה, דעתי היא כי דין בקשת החידוש להידחות.

            אכן, קימת לאזרח זכות כי עניינו יישמע בבית המשפט בתוך זמן סביר. אלא שזכות זו, ככל זכות אחרת, איננה זכות מוחלטת, ואפשר שתיסוג מפני זכויות אחרות. דוגמה לכך היא הדוקטרינה של עיכוב הליכים מחמת "הליך תלוי ועומד", אשר תכליתה נקבע כבר בע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 477, 483, מפי כב' השופט מ' עציוני:

"הרעיון העומד מאחורי הכלל של 'ענין תלוי ועומד' הוא כפול - מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית-המשפט."

            באותו עניין ניתנה גם הגדרה מרחיבה למבחן "זהות העילות" הנקוט בכל הנוגע לעיכוב הליכים מחמת "הליך תלוי ועומד" (שם, 480). מאחר שהרחבתי בעניין זה בהחלטתי בבקשת העיכוב, אין אני רואה צורך לחזור על הדברים.

            דומה כי ראוי ונכון לפרש את הדיבור "הטרדה מיותרת של בית המשפט", לא רק מנקודת המבט של בית המשפט אלא גם מן ההיבט של האינטרס הציבורי. ובמה דברים אמורים?

לציבור יש אינטרס בייעול הליכי בית המשפט ובמניעת כפל התדיינות, וזאת כדי לאפשר למערכת בתי המשפט להקצות את משאביה לטיפול בעניינים רבים ככל האפשר, ולפסוק בהם בתוך פרק זמן ראוי. דיון נפרד בתובענות שונות המעלות טענות זהות או קרובות עד מאוד פוגע ביכולתה של מערכת המשפט ליתן לאזרחים אחרים את אשר מבקש המבקש כאן לעצמו, קרי: דיון יעיל ומהיר בתובענותיהם. זאת ועוד. היבטים של יעילות שיפוטית ומדיניות שיפוטית ראויה מחייבים להימנע, ככל האפשר, מהכרעות שיפוטיות סותרות בסוגיה דומה או זהה. משקבעתי בהחלטת העיכוב כי בהכרעתו של בית המשפט העליון בבקשות רשות הערעור שהוגשו בעניין רוזין יהיה כדי להשליך על הדיון בתובענה שלפניי, ברי כי ניהולה של התובענה דכאן בטרם יאמר בית המשפט העליון את דברו עלול להתברר כברכה לבטלה.

5.         אל מול שיקולים אלה, שניתן להגדירם שיקולים של אינטרס הציבור, מציב המבקש בבקשת החידוש את האינטרס שלו, כבעל דין, בהכרעה במקרה הפרטיקולרי שהביא לפני בית משפט זה. המבקש אף מבסס עמדתו זו בפסיקה ובספרות התומכים, לשיטתו, בגישתו. אלא שהאסמכתאות שאליהן הפנה המבקש עניינן האיזון שבין זכותו של הפרט לסעד משפטי ול"יומו בבית המשפט" לבין השיקולים המערכתיים והציבוריים הבאים לידי ביטוי בדוקטרינת "הליך תלוי ועומד" ודומני כי לא כך יש להשקיף על המקרה שלפניי, שכן אין הנדון דומה לראיה: