החלטה בתיק בשא 12362/07

1.         בפניי שלוש בקשות, הנוגעות לשאלת החזרת ערבות בנקאית, לפי תקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת:

" (ג) לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מדובר בשתי ערבויות, ע"ס 20,000 ש"ח וע"ס 80,000 ש"ח (להלן: " הערבויות"), אשר הפקיד המשיב כנגד צו מניעה זמני, אשר ניתן כנגד המבקשים, להבטחת תביעה אשר הגיש המשיב כנגדם בת.א. 1662/00 (להלן: " התובענה").

התביעה נדחתה בפסק דין, אשר ניתן ע"י כבוד השופט יצחק כהן, ביום 24.1.06 (להלן: " פסק הדין").

2.         ביום 2.2.06 ביקש המשיב לעכב את ביצוע פסק הדין ולהותיר את צו המניעה על כנו, עד להכרעה בערעור אשר הוגש על ידו, וכבוד השופט כהן נעתר לבקשה (בהחלטתו מיום 26.2.06), בכפוף להשארת הערבויות.

3.         בדיון בערעור, אשר התקיים בבית המשפט העליון ביום 27.12.06 , קיבלו בעלי הדין את הצעת ביהמ"ש, לפיה, בין היתר, יבוטלו קביעותיו של ביהמ"ש המחוזי בנוגע לסוגית תוקף המתנה והחזרה ממנה (אשר נדונה בפסק הדין), וסוגיה זו תידון בביהמ"ש לענייני משפחה, וכן כי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי יישאר על כנו בכל הנוגע להכרעה אשר בו, בין העסקאות הנוגדות (להלן: " ההסכמה בערעור").

4.         בעקבות ההסכמה בערעור, הגיש המשיב, ביום 15.1.07, בקשה לשחרור הערבויות לידיו, ולאחר דיון שהתקיים ביום 8.5.07 ניתן, ע"י כבוד הרשמת הורוביץ (כתוארה אז), תוקף להסכמת הצדדים, לפיה:

" הערבות תישאר בתיק ביהמ"ש עד תום 6 חודשים מיום 27.12.06, ואם עד מועד זה תוגש תביעה כספית כתבי הערבות יועברו לתיק ביהמ"ש בו הוגשה התובענה" (להלן: " ההסכמה").

עוד יצויין, כי ביום 29.1.07 ניתנה ע"י כבוד השופט כהן החלטה, בעקבות דחיית הערעור, בה נאמר:

" ... הנני מבטל את צו המניעה שניתן כנגד המבקשים..." (להלן: " החלטת הביטול").

            (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).

רק ביום 1.7.07 הגישו המבקשים תביעה, כנגד המשיב, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בגין צו המניעה (להלן: " התביעה").

5.         ביום 12.7.07, הגישו המבקשים (בבש"א 11084/07), בקשה להורות על עיכוב שחרור הערבויות.

ביום 15.7.07, שלושה ימים לאחר הגשת הבקשה הנ"ל, הגיש המשיב בקשה להורות על שחרור הערבויות לידיו (בש"א 12362/07).

6.         בתגובתם לבש"א 12362/07 טוענים המבקשים, כי צו המניעה פקע רק ביום 29.1.07, הוא יום החלטת הביטול.

עוד נטען, כי אין לראות בהסכמה, הסכמה של המבקשים (או החלטה), כי צו המניעה בוטל ביום 27.12.07, אלא רק הסכמה והחלטה להעברת הערבות, באופן אוטומטי, לתיק ביהמ"ש בו תוגש התביעה לפיצוי.

לטענת המבקשים, מאחר שלצורך ביטול רישום ההערה על הצו, אשר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, היה צורך בהחלטה על ביטול הצו (היא החלטת הביטול), ולאור כך שבהחלטת הביטול לא נאמר שהצו פקע, אלא ניתנה החלטה על ביטולו, הרי שעד למועד החלטת הביטול, היה הצו שריר וקיים.

במסגרת תגובה וכן בש"א 12362/07, ביקשו המבקשים להאריך את המועד להגשת תביעת הפיצוי, בחמישה ימים,  תוך שהם טוענים, כי מדובר בטעות, אשר הביאה לאיחור של ימים ספורים בלבד, כי המבקש הינו אדם בא בימים וכי סיכויי התביעה טובים. לעומת זאת, לטענתם, אם יוחזרו הערבויות עלול להיגרם למבקשים נזק משמעותי, העולה עשרות מונים על הנזק אשר עלול להיגרם למשיב אם לא ישוחררו הערבויות.

7.         המשיב מפנה, בתגובתו, לתקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), וטוען, כי הצו הזמני פקע עם מתן פסק הדין בערעור וכי החלטת הביטול רק הצהירה על המצב הקיים, דהיינו - על כך שהצו פקע.