החלטה בתיק בשא 1234/06

1.         זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופטת בוהדנה) בבש"א 484/05 בתמ"ש 4001/03, שניתנה בהעדר הצדדים ביום 20.9.05. ההחלטה נתקבלה אצל המבקשת ביום 30.9.05. הבקשה למתן ארכה הוגשה ביום 30.1.06.

2.         מנימוקי הבקשה על נספחיה עולה, כי בהחלטתו מיום 20.9.05 דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשת לביטול שתי החלטות של בית משפט קמא מיום 20.6.05 ומיום 4.7.05 לפיהן, נתקבלה בקשת המשיבה 1 לדחייה על הסף של תביעת המבקשת (תמ"ש 4001/03). טענתה העיקרית של המבקשת היתה, כי ההחלטות ניתנו בהעדר מבלי שתוזמן לדיון על מנת לשטוח את טענותיה בפני בית המשפט. עוד עולה, כי המבקשת השיגה ביום 6.11.05 על החלטת בית משפט קמא מיום 20.9.05 ע"י הגשת בקשת רשות ערעור. בהחלטתו מיום 22.12.05, הורה בית משפט זה (כב' השופט כהן) על מחיקת הבקשה למתן רשות ערעור משקבע, כי הבקשה לפרטיה אינה מצריכה תשובה.

            בקשר להחלטת בית משפט זה מיום 22.12.05 טוענת המבקשת, " שעל פניה נראה כי הדרך בה פנתה המערערת להלן היא לא הדרך [בקשה לביטול החלטה] שבה היה עליה לפנות ולכן בית המשפט קבע כי הבקשה אינה מצריכה תשובה והיא נמחקת"(???) . המבקשת הוסיפה וטענה, כי בשל כך, חלף לה המועד להגשת ערעור (45 יום).

3.         המשיבה מתנגדת בתוקף להארכת המועד. לטענתה, בפי המבקשת אין כל "טעם מיוחד" בגינו ניתן להיעתר לבקשה למתן ארכה בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). המשיבה מוסיפה וטוענת, כי גם לגופו של עניין, סיכויי הערעור הינם קלושים ביותר. המשיבה מדגישה בטיעוניה, כי יש לשים סוף להתנהלותה של המבקשת שגרמה וגורמת למשיבה הוצאות ויש לחייב את המבקשת על כך בהוצאות.

4.         בתשובתה לתגובה, חזרה המבקשת על נימוקי בקשתה.

5.         בהחלטתו מיום 4.7.05 קבע בית משפט קמא, כי העובדות המהוות בסיס לתביעה בתמ"ש 4000/03 במסגרתו ניתן פסק - דין, הן אותן עובדות עליהן השתיתה התובעת/המבקשת את תביעתה בתמ"ש 4001/03 ומשכך, הורה בית משפט קמא על דחיית תביעתה של המבקשת. המבקשת עתרה לביטול החלטה זו, אף שההחלטה לא ניתנה במעמד צד אחד אלא בהעדר הצדדים. מכל מקום, דחה בית משפט קמא בהחלטה מנומקת היטב מיום 20.9.05 את בקשת המבקשת והותיר את החלטתו מיום 4.7.05, הדוחה את התביעה, על כנה.

6.         "החלטתו של בית המשפט, הדוחה בקשה לביטול (כמובן, גם החלטה הנעתרת לבקשה) לאחר דיון בה, מסווגת כ"החלטה אחרת", אף שמבחינה רעיונית ניתן לחשוב כי מדובר ב"פסק - דין" המסיים את הטיפול בתיק (כאשר ההחלטה אינה נעתרת לבקשת הביטול). מכאן שאין ניתן לערער על ההחלטה בנושא בקשת הביטול, אלא רק לאחר נטילת הרשות ובמועדים הקבועים לבקשה לרשות ערעור, שהם קצרים יותר (להבדיל מערעור)" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, 345).

            אכן המבקשת הגישה ביום 6.11.05 בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 20.9.05. מאידך, בפני המבקשת היתה פתוחה הדרך להגיש ערעור בזכות על ההחלטה מיום 4.7.05, שהינה בגדר פסק דין המסיים את התיק, כאשר המירוץ לחישוב הזמן להגשת ערעור על פסק הדין, מתחיל ממועד ההחלטה בבקשת הביטול, היינו מיום 20.9.05, וזאת בהתאם לתקנה 398א' לתקנות.

7.         המבקשת כעת מבקשת להחזיר את הגלגל לאחור ולאפשר לה להגיש את ערעורה בזכות. דא עקא, בית משפט זה בהחלטתו מיום 22.12.05 הורה על מחיקת הבר"ע לאחר שעיין בבקשה ובצירופיה וקבע, כי אינה מצריכה תשובה. בבש"מ 1893/03 צינור דרום 28 תעשיות בע"מ נ' ד"ר שמריהו בירן-ראש עיריית עכו, פדאור (לא פורסם) 03 (2) 328], עמוד 2-3, נפסק בענין זה, כי:

" אכן, לבית המשפט נתונה סמכות להאריך את המועד להגשת ערעור גם לאחר חלוף המועד, אך במה דברים אמורים? בערעור שבית המשפט עוד לא פסק בו. ואילו ערעור שנמחק או נדחה, הדיון בו הסתיים והארכת המועד להגשת ערעור אינה יכולה להועיל עוד, מפני שאין בעל דין רשאי לערער שתי פעמים על אותה החלטה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ד"ר ש' לוין עורך, 1995) 798).

על עקרון זה עמד בית המשפט בהמ' 8/63 ח.ל.פ.א. בע"מ נ' פרסום אפרוני בע"מ, פ"ד יז (2) 961, שם נדחתה בקשת רשות לערער על החלטה שלא להאריך מועד להגשת ערעור, לאחר שבית המשפט המחוזי מחק קודם לכן ערעור (קודם) על אותו פסק דין עצמו. בנמקו את הכרעתו, ציין בית המשפט כי:

"ערעור שנדחה וערעור שנמחק שניהם משמשים מעשה בית דין, שבעקבות הדחיה או המחיקה נעשה פסק הדין אשר מערערים עליו סופי. ובכפוף לכוחותיו של בית המשפט לבטל את פסק הדין הדוחה או המוחק את הערעור - יש בהם כדי למנוע התדיינות נוספת.

אין אדם יכול לערער פעמים על אותו פסק דין. התוצאה היא שגם אילו היינו נוטים להאריך את המועד להגשת הערעור לבית המשפט המחוזי, לאחר שאותו ערעור גופו כבר נמחק, אין בידינו לעשות כן" (שם, בע' 964-965, וראו גם: רע"א 340/94 חברת חלקה 41 בגוש 6415 נ' מרקו באן, פ"ד נ(1) 636)".

בענייננו, משנמחקה בקשתה של המבקשת למתן רשות לערער, הרי שאין היא רשאית לערער על פסק הדין פעם נוספת, ומשכך אין בידי להיעתר לבקשתה להארכת מועד להגשת ערעור.

למעלה מן הנדרש אציין, כי גם בשל האיחור הניכר [מהחלטת בית משפט זה (22.12.05) ועד להגשת הבקשה למתן ארכה להגשת ערעור (30.1.06)], הנני לדחות את הבקשה משלא הצביעה המבקשת על טעם מיוחד לאיחור זה.

8.         לאור האמור, אני דוחה את הבקשה.

            אין צו להוצאות.

ניתנה היום 30 באפריל, 2006 (ב' באייר תשס"ו) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.