החלטה בתיק בשא 1233/07

1.         זה כשלוש שנים מתקיימת בפני תביעתו של התובע כנגד הנתבעות מס' 1 ו- 2, שנושאה פיצויים בגין הפקעת מקרקעין מסויימים, שבבעלות התובע - לטענתו, ואשר הופקעו. תחילה הוגשה התביעה לבית משפט השלום [עוד בשנת 2004] כשהיא מופנית רק כנגד הנתבעת 1 - המועצה המקומית כפר כמא, ולאחר מכן הועברה לבית משפט זה, תוך שהנתבעת 2 - הועדה לתכנון ולבניה גליל מזרחי, צורפה אליה כנתבעת נוספת.

2.         במהלך הדיונים המקדמיים שהתנהלו בפני, הסתבר כי היקף זכויותיו של התובע במקרקעין אינו בהיר די הצורך וכי קיימים  טוענים נוספים לזכויות בקרקע.

3.         ביום 1.2.07, הוגשה בקשה בכתב [בש"א 1233/07] ובה עתרה המועצה המקומית כפר כמא על דרך "טען ביניים" לבית משפט, כי יקבע מי מבין האנשים המופיעים ברשימה כטוענים [שהינם "טוענים" תרתי משמע - הן בהליך והן כטוענים לזכויות במקרקעין], זכאי לסכום הפיצויים.

            במסגרת הבקשה, הודתה המבקשת כי הטוענים, או מי מהם, זכאים לפיצויים בגין הפקעת המקרקעין.

4.         יתר על כן, משהצטרפו הטוענים להליך, נטען בפני [בישיבת יום 25.10.07], הן על ידם, והן על ידי המבקשת, כי הצדדים הגיעו בינם לבין עצמם הסכמה באשר לחלוקת סכום הפיצויים, וכי הסכם הפשרה יוגש תוך ימים ספורים לאישור בית המשפט. לשם כך, נדחה הדיון ליום 14.11.07.

5.         והנה, בישיבת יום 14.11.07. עת התכנסו חלק מבעלי הדין באולמי, הצהיר, במפתיע, ב"כ המבקשת כדלקמן:

            "אבקש לרשום מפי המועצה הודעה כי היא חוזרת בה מההפקעה. ההפקעה לא הושלמה, לא נשלים אותה ככל שיהיה צורך בהליכים תכנוניים משלימים, הם ייעשו במישור אחר". [עמוד 19 שורות 4 - 6 לפרוטוקול].

הואיל ולא כל בעלי הדין נכחו בדיון, הוריתי כי המבקשת תגיש הודעה סדורה על עמדתה, אשר תועבר לכל הטוענים, למען יוכלו להגיב באופן מסודר, ולהגיש כל בקשה שתראה להם כדרושה בנסיבות החדשות שנוצרו.

6.         ואכן, ביום 20.11.07 הוגשה הודעת המבקשת, ממנה עולה כי אמנם בשנת 1997 החליטה המבקשת להפקיע את המקרקעין לשם שימור המבנים בעלי הערך ההסטורי הבנויים עליהם. המבקשת אף הגיעה להסכמות עקרוניות עם הטוענים באשר להפקעה ותשלום הפיצויים. כן ביצעה המבקשת פעולות שימור ושיפוץ במבנים שעל המקרקעין. אלא, שבמהלך הליכי המו"מ, הסתבר למבקשת כי היא אמורה לעמוד בפני תביעות כספיות בסכומים כפולים מאלה שסוכמו מלכתחילה. המבקשת בחנה את יכולתה התקציבית, והגיעה למסקנה כי אינה יכולה לעמוד במימון התשלומים. על כן, החליטה המבקשת לחזור בן מן ההפקעה. שכן, אינה יכולה לחרוג ממסגרת תקציבה.

7.         ב"כ טוענים 1, ו- 6-9, עו"ד נאתחו, הגיש תגובה ארוכה ומפורטת, בה טען כי אין המבקשת רשאית לחזור בה מן ההפקעה, אשר נעשתה תוך הסכמה מפורשת, ולאחר שהמבקשת כבר תפסה בפועל את החזקה במקרקעין. יתר על כן, המבקשת הודתה בכתב כחובתה לשלם פיצויים בגין בגין ההפקעה, ואגב כך, קבעה את גדר הפלוגתאות בין בעלי הדין. מהודיתה, אינה רשאית לסטות. עוד טוען ב"כ הטוענים הנ"ל, כי המבקשת נקטה שיהוי ניכר - 10 שנים לאחר שהגיעה להסכמה עם הטוענים באשר לשיפויים - על כן, אינה רשאית לחזור בה ממצגיה, עליהם הסתמכו הטוענים, תוך שהם משנים מצבים לרעה.

            טענה נוספת הינה, כי לא נתקבלה החלטה כדין באשר לביטול ההפקעה, וכי העדר תקציב, אינו עילה לביטול ההפקעה.

8.         ב"כ התובע מביע אף הוא תרעומת על מנהגה של המבקשת ומצטרף לטיעוני עו"ד נאתחו. עם זאת, אין הוא מתנגד למחיקת הליך הבקשה על דרך טען ביניים, ובלבד שהתביעה העיקרית, שהגיש מרשו, תעמוד על כנה.

9.         יתר המשיבים לא הגיבו על ההודעה.

10.        ואכן, נראה לי כי צודק ב"כ התובע בטענותיו. תביעתו של התובע שרירה וקיימת ועל המבקשת להמשיך ולהתמודד עימה. אף נראה כי טענותיו של עו"ד נאתחו, באשר לזכותה של המבקשת לחזור בה מהליך ההפקעה, ובמיוחד שעה שהיא עצמה אינה הגוף המפקיע על פי דין, ראויות להשמע. אלא, שסבורני כי יש להבדיל בין שני סוגי הליכים שונים. ההליך האחד הינו תביעת הפיצויים בגין ההפקעה, ואילו ההליך השני הינו הליך הבקשה על דרך טען ביניים. סבורני, כי בעל דין, המביא את עניינו לבית המשפט, רשאי, לבקש מבית המשפט לחזור בו מן ההליך. בהליכים שלפנינו טרם נשמעו ראיות, כך שאיני סבור כי תהא מניעה להתיר למי מבעלי הדין לחזור בהם מן ההליך בו פתחו.

            הואיל והתובע הגיש את תביעתו העיקרית, והינו ממשיך ועומד עליה, הרי דינה של תביעה זו להמשיך ולהתברר בפני כסדרה.

            אף סבורני כי יתר הטוענים זכאים להגיש תביעה לפיצויים בגין ההפקעה, ובמסגרת תביעתם זו, לטעון את הטענות שהשמיע עו"ד נאתחו, לרבות הטענה כי המבקשת אינה רשאית לחזור בה מהליך ההפקעה, או כל טענה אחרת, כפי המופיע ומפורט בכתב הטענות הנאה והמפורט שהוגש מטעמם.

            מובן, כי בעלי הדין אף רשאים להסתמך על ראיות וטענות שהובאו בפני בית המשפט במסגרת ההליכים שבפני, לרבות תצהירה של נציגת הועדה המקומית לתכנון ולבניה, עליה נסמכת המבקשת, הודעותיה של המבקשת במסגרת ההליך, ואף המסמכים, המעידים, לכאורה, על הסכם אליו הגיעו בעלי הדין בשעתו. כל אלה שרירים וקיימים.

11.        אם כי ב"כ המבקשת אינו מציין עמדתו בבהירות, הרי יש להניח כי "הודעתו" אינה מהווה אלא בקשה לחזרה מן ההודעה על דרך טען ביניים.

            בשלב זה, בו בטרם החלו להשמע ראיות, סבורני כי אין מניעה מלהתיר למבקשת לחזור בה מן הבקשה. מובן, כי אין במחיקת הבקשה בבש"א 1233/07, כדי להביא לביטול התביעה, ואין בה משום קביעה כלשהי באשר לזכויות הטוענים לפיצויים.