החלטה בתיק בשא 12312/07

זוהי בקשה על יסוד תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1994 ( "התקנות") להורות על ביטול החלטה שניתנה ביום 4.7.07 ("ההחלטה"), במעמד צד אחד, ולפיה חוייבו המבקשים בהוצאות משפט בשל אי התייצבותם לדיון שהתקיים באותו יום ( "הדיון").

המבקשים טוענים כי לא נמסרה להם הזמנה כלשהי לדיון וכי לא היתה להם כל ידיעה אודותיו. לטענתם, מברורים שערכו, ההזמנה לדיון נשלחה באמצעות מכשיר פקסימיליה למשרדו הקודם של בא כוחם (בכתובתו בירושלים) ולכן לא נתקבלה על ידם, ואילו ההחלטה הגיעה ("למרבה הפליאה", כלשונם) לכתובת הנוכחית של באי כוחם (והנכונה, כך עפ"י הטענה) בנתניה. לכן, מאחר ולא נמסרה להם הודעה על מועד הדיון שנקבע, מבקשים הם לבטל את ההחלטה שניתנה שלא בנוכחותם, הן מטעמים של ביטול מחובת הצדק, והן בשל פגם בהליך.

מנגד טוענים המשיבים כי אין הצדקה לביטול ההחלטה משום התרשלות ב"כ המשיבים באי מתן הודעה לבית משפט בדבר שינוי כתובת. כמו כן הם טוענים כי לא הובאו על ידי המבקשים טיעונים המצדיקים את ביטול ההחלטה בשל אי התייצבות של צד בהליך, באשמתו שלו.

במערכת המחשב של בית המשפט מצוי רישום ממנו עולה, כי ההזמנה לדיון שוגרה בהצלחה לב"כ המבקשים בשדר פקסימליה ביום 10.06.2007 למכשיר הפקסימיליה שמספרו צויין בכותרת כתב התביעה. זהו גם מספר הפקסימיליה של ב"כ התובעים הנמצא במאגר המידע הממוחשב של מערכת בתי המשפט.  לכן נראה כי לכאורה, נמסרה למבקשים הזמנה לדיון, ומכאן, ואף זאת לכאורה, שטענתם לפיה לא נמסרה להם הזמנה אינה מבוססת די הצורך.

אלא מאי?

תקנה 157(3) תולה את מתן הסעד במעמד צד אחד בכך שנמסרה "הודעה כראוי" על קיומו של הדיון.  הודעה כראוי היא הזמנה בדרך שנקבעה בתקנות (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית עמ' 479 וה"ש 81 שם). משכך, עלי לדון תחילה האם ההמצאה באמצעות מכשיר הפקסמליה, כפי שנראה שבוצעה במקרה זה, היא המצאה כדין, העונה על דרישות ההמצאה הקבועות בתקנה 497א לתקנות.

 תקנה 497א'(א), העוסקת בהמצאת כתבי בי-דין לעורך דין באמצעות פקסימיליה, קובעת את התנאים אשר רק בהתקיימותם יראו את ההמצאה כאילו נעשתה במסירה אישית. בין התנאים האלה נמנים גם הצורך בוידוא טלפוני של קבלת הפקס' על ידי הנמען, ועריכת תרשומת על ההודעה הטלפונית (על חשיבותו של הליך הוידוא הטלפוני ראו בש"א 3452/01 מינהל מקרקעי ישראל נ' סלע חברה לשיכון בע"מ).

במקרה שבפנינו (ומסתבר שזוהי המציאות היומיומית) לא נערך ע"י מזכירות בית המשפט וידוא טלפוני בדבר קבלת שדר הפקסימיליה אצל ב"כ המבקשים ולכן אין אפשרות לקבוע כי ההזמנה אכן התקבלה על ידם.

מצב ענינים זה שבו מזכירות בית המשפט אינה מוודאת את קבלת שדר הפקסימיליה תואר ע"י בית המשפט העליון כמצב "בעייתי" (רע"א 6858/06 מדינת ישראל נ. אבו שקיר).

באותו ענין סקר בית המשפט שתי גישות אפשריות לבעיה היכולה להיווצר במקרה של שימוש במכשיר הפקסימיליה לצורך המצאה, כאשר לא נעשה וידוא טלפוני של קבלת שדר הפקסימיליה. עפ"י גישה אחת, המחמירה יותר, מסירה של כתבי בית דין צריכה להתבצע לפי לשון התקנות. גישה אחרת, שהועדפה ע"י בית המשפט בעניין אבו שקיר הנ"ל, היתה כי ניתן לראות מסירה של כתבי בית דין כאילו נעשתה כראוי אף אם דבר ההמצאה אינו מוכח כאמור בתקנות אלא בראיות ברורות (ישירות או נסיבתיות) אחרות. עם זאת, גם לפי הגישה האחרונה (המקלה) נדרש שתהיה ידיעה "מוצקת וברורה" שאכן נעשתה המצאה של כתבי בית הדין (עניין אבו שקיר הנ"ל פיסקה 4 של פסק הדין).

ידיעה כזו אין במקרה שבפנינו והתוצאה היא כי גם אם התרשלו ב"כ המבקשים בכך שלא עידכנו את פרטי כתובתם (לרבות מספר הפקסימיליה) אין בכך כדי לשנות את המסקנה המתחייבת והיא כי משלא התמלאו כל התנאים הקבועים בתקנה 497א'(א) הרי שלא נעשתה המצאה של ההזמנה למבקשים ולא ניתן לראותם כמי שנמסרה להם הודעה כראוי על קיומו של הדיון.

לאור האמור אני נעתר לבקשה ומבטל את החלטתי מיום 4.7.07 בדבר חיוב המבקשים (התובעים) בהוצאות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות בבקשה זו.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים .

ניתנה היום י"א בתשרי, תשס"ח (23 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.

קלדנית: מאירה נ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: