החלטה בתיק בשא 1230/08

1.         בבקשה זו שבפני עותרים המבקשים, שהינם הנתבעים בת.א. 84/08, כי אורה על דחיית התביעה על הסף עקב העדר סמכות מקומית. לחילופין, נתבקש בית המשפט להורות על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך, שהינו בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו.

2.         הבקשה נסמכת על הוראת סעיף 9 לתוספת להסכם שבין בעלי הדין, אשר צורף כנספח לבקשה, ובה הסכימו בעלי הדין על קביעת מקום שיפוט יחודי באשר למחלוקת אשר תתעורר ביניהם בעתיד, ביחס להסכם כדלקמן:

            " הצדדים מסכימים כי לבית המשפט המוסמך בעיר תל -אביב תהיה הסמכות הבלעדית לדון בכל עניין בקשר להסכם זה ו/או לביצועו".

לטענת המבקשים, הוראה זו קובעת מקום שיפוט יחודי מוסכם. על כן, תחול על תביעה זו הוראת תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 הקובעת:

"5. היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4.

3.         שתי טענות בפי המשיבה, האחת נוגעת למיקום ההוראה בדבר סמכות השיפוט, המצויה בתוספת להסכם שבין הצדדים. על כן, אין ההוראה מסדירה אלא את זכויות בעלי הדין בהתאם למסמך זה בלבד, ואין היא חלה על יחסי הצדדים על פי ההסכם שביניהם.

            הטענה השנייה נוגעת לאופי התביעה, שהינה תביעה לסילוק עושק המיעוט שנעשקה המשיבה על ידי המשיבים. על תביעה זו חלות הוראות חוק החברות, אשר קובע, לשיטת המשיבה, את מקום הסמכות המקומית במקום מושבה של החברה, וזאת בהתאם להגדרות המופיעות בסעיף 1 לחוק החברות תשכ"ט - 1999 - לפי נקבע מען החברה כמקום משרדה הרשום.

4.         נראה, כי אף המשיבה אינה חלוקה על כך כי סעיף 9 לנספח להסכם הינו סעיף המקנה סמכות שיפוט ייחודית. ואכן, עיון בהוראת הסעיף מלמד על כך כי הצדדים הסכימו כי "לבית המשפט המוסמך בעיר תל אביב תהא הסמכות הבלעדית לדון..." אין לפרש את המילה " בלעדית" אלא בהסכמה לסמכות ייחודית.

5.         טענת המשיבה כי תניית השיפוט חלה אך ורק על סכסוכים שעל פי הנספח להסכם, נוגדת אף היא את לשון הכתוב. הנספח להסכם מוסיף הוראות שונות להסכם הקיים בין בעלי הדין. בהוראה עצמה נקטו הצדדים לשון "בכל הקשור להסכם זה". ומכאן, שלא התכוונו אך ורק לנספחו של ההסכם. יתר על כן, לשון סעיף 1 לנספח להסכם מחילה את הוראותיו על ההסכם "כאילו נרשמו בגוף ההסכם". ואם בכך לא די, הרי אף בהסכם עצמו [נספח ב' לכתב התביעה], מופיעה הוראה זהה להוראת סעיף 9 הנ"ל [ראה סעיף 28 לנספח ב' לתביעה]. כך שלו היתה הבקשה דידן נסמכת על ההסכם עצמו, כטענת המשיבה, עדיין מוצאים היינו כי התביעה חוסה תחת כנפיה של הוראה זהה באשר לסמכות המקומית.

6.         טענתה השנייה של המשיבה, באשר לאופי התביעה - כתביעה על פי חוק החברות - המכריעה אף לעניין הסמכות המקומית, אף היא אינה נראית בעיני. סעיף 1 לחוק החברות התשנ"ו - 1999 אינו קובע דבר לעניין הסמכות המקומית. כל שנקבע בסעיף הוא לעניין הסמכות העניינית, ולעניין קביעת מקום מענה של החברה. אך כידוע, מענו של נתבע הינו רק אחד הגורמים המשפיעים על קביעת מקום השיפוט לצורך תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

            לא מצאנו בחוק החברות כל הוראה המאיינת את הוראותיהן של יתר תקנות סדר הדין האזרחי, לרבות ההוראות הנוגעות למקום השיפוט.

            אף סעיף 352 לחוק החברות, שעניינו תביעת סעדים על פי החוק, קובע:

            "[א] על הפרת זכות המוקנית על פי חוק זה לבעל מניה כלפי החברה או כלפי בעל מניה אחר, או לחברה כלפי בעל מניה, יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המחוייבים.

            [ב] אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכויותיו של בעל מניה לפי כל דין".

ומכאן, שתביעות הנוגעות להפרת זכויותיהם של בעלי מניות, ידונו על פי דיני החוזים הכלליים. על כן, על תביעה כאמור, יחולו הכללים הרגילים, החלים גבי תביעות אזרחיות. ואכן, לא בכדי הוגשה התביעה דידן כתביעה אזרחית, על פי הוראת תקנות סדר הדין האזרחי.

על תביעה מעין זו, תחולנה כל הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, לרבות, הוראות  תקנה 5, הדנה בהסכמת בעלי הדין על מקום השיפוט.

7.         מעבר לדרוש, אוסיף ואציין, כי בנסיבות והעובדות שהובאו בכתבי הטענות, שעה שהתובעת מתגוררת בצפון הארץ, הנתבעים בדרומה, ואילו פרקליטי שני הצדדים מחזיקים את משרדיהם באזור גוש דן, הרי קביעת העיר תל - אביב כמקום השיפוט אין בה כדי להטיל נטל בלתי סביר על מי מבעלי הדין.

8.         על כן, אין לי אלא לקבוע כי על התביעה דידן תחול ההוראה באשר לקביעת בית המשפט המצוי בעיר תל-אביב, כבית המשפט המוסמך, סמכות מקומית ייחודית, לדון בתביעה.

9.         מאידך, איני מקבל את עתירת המבקשים לסילוקה של התביעה על הסף. בכגון דא, אין לי אלא לנהוג על פי הוראות תקנה 101 [ב] לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת: