החלטה בתיק בשא 12267/07

בפניי בקשת המדינה (הנתבעת), לחייב את המשיבים (התובעים) בהפקדת ערובה להוצאות, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

בכתב התביעה עותרים המשיבים, כיורשיהם וכתלוייהם של המנוחים, התובעים 1-4, לחיוב המבקשת בפיצויים בגין הריגתם, על פי הנטען, של המנוחים  1-4 ופציעתה של המשיבה מס' 5, מירי פגז ע"י חיילי צה"ל, ביום 26.7.06, על ביתם, אשר בעיר ג'בליה.

בכתב הגנתה טוענת המבקשת, כי המשיבים לא צירפו לתביעתם מסמכים חיוניים, כגון ראייה לפיה המשיבים 6-9 הינם יורשיהם של מי מהמנוחים וחוו"ד רפואיות באשר לעניינים שברפואה, לרבות סיבת פטירתם של המנוחים.

לגופו של עניין, מכחישה  המבקשת, את המיוחס לה וטוענת, בין היתר, כי אין עליה כל אחריות לאשר נטען בכתב התביעה וכי, ככל שפעלו במקום כוחות בטחון, פעלו הם במסגרת פעולה צבאית ו/או מלחמתית.

לעניין הבקשה טוענת המבקשת, כי די בכך שהמשיבים הינם תושבי חוץ - תושבי עזה, הנמצאת מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, ואין בידם להצביע על נכסים במדינת ישראל, מהם תוכל המבקשת להיפרע הוצאותיה במקרה שהתובענה תידחה, כדי לחייבם בהפקדת ערובה, מה גם שלא קיימת, כיום, אפשרות של אכיפת פסקי דין, או גביית הוצאות בשטחי עזה.

המבקשת עותרת לקביעת ערובה בסכום ריאלי, אשר יכסה את כל הוצאותיה, כמתחייב מלשון תקנה 519, ומצביעה על ההוצאות הרבות אשר נגרמו, ועוד ייגרמו לה, עקב  ניהול ההגנה בתובענה זו והיא עותרת להטלת ערובה, בשיעור גבוה, על כל אחד מהתובעים בנפרד.

עוד מצביעה המבקשת, בהפנותה לפסקי דין שניתנו לאחרונה, על המגמה  לפסוק הוצאות בסכומים ריאליים ולכך היא עותרת.

המשיבים טוענים, כי בקשתה של המבקשת נועדה לחסום את דרכם מבירור התביעה לגופה,  וזאת - משיקולים זרים ותוך ניצול לרעה של הליכי בימ"ש. עוד טוענים הם, כי טענותיה של המבקשת סתמיות, בלתי מבוססות ונעדרות אחיזה במציאות.

קשה להסכים עם טענה זו; עובדתית, קיים קושי רב ביותר ומעבר לכך, לגבות הוצאות מתושבי הרשות וכבר נפסק, לא אחת, כי המקרה הקלאסי לחיוב בערובה הוא, כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל, מהם יוכל הנתבע להיפרע בגין הוצאותיו, אם תידחה התביעה - רע"א 544/89 אויקל תעשיות  (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647 (1990) פסקה 5 לפסק הדין, א. וינוגרד " תקנות סדרי הדין"  (מהד. 3, 1996) כרך ב' עמ' 915-916.

המשיבים טוענים, כי יש להשתית את ההחלטה על סיכויי התביעה בלבד, סיכויים אשר, לשיטתם, הינם גבוהים ביותר ואפילו וודאיים, שכן מדובר בירי פגז של צה"ל, אשר נורה על בית בו ישבה, אותה עת, משפחה מבלי שהיוותה סכנה לחיילי צה"ל. בא כוחם של המשיבים אף מצביע על גילם הצעיר של חלק מהנפגעות.

לעניין זה טוען ב"כ המשיבים, עוד, כי המבקשת אינה נותנת בתביעתה, פרטים מפורטים באשר לנסיבות האירוע וכי אירוע טראגי שכזה מחייב מתן אפשרות למשיבים להוכיח תביעתם ללא חיוב בהפקדת ערובה, אשר יחסום את דרכם.

המבקשת טוענת לעומתו, כי במועד הרלבנטי לתביעה דנן, התנהל בצפון רצועת עזה, מבצע "עמודי שמשון", אשר היה מבצע רחב היקף, שמטרתו היתה מיגור טילי הקסאמים ופעולות הטרור נגד ישראל, כאשר במהלך המבצע נתקלו כוחות צה"ל באשר אוייב כבדה וכי קרוב לוודאי שהמנוחים נפגעו דווקא מאש המחבלים, אולם גם אם נפגעו מאש צה"ל, עומדות למבקשת, לטענתה, בין היתר, טענות הגנה עצמית, ופעולה מלחמתית. לבקשה צורף מסמך המתאר את הקרב והכוחות. 

המשיבים טוענים, כי המצב הכלכלי בעזה ידוע לכל וכי מצבם שלהם הוא מן החמורים וב"כ המשיבים מפנה לפסקי דין, שניתנו ע"י שופטים בבתי משפט השלום והמחוזי, אשר קבעו, כי יש לאפשר בירור תביעות כגון זו ללא חיוב בהפקדת ערובה.

אמנם, קיימים פסקי דין הקובעים, כי אין לחייב, בתביעות מסוג זה, של תושבי הרשות, בהפקדת ערובה, אולם ההלכה אשר יצאה מבית המשפט העליון הינה כי יש לבחון כל מקרה לגופו, לאור מספר פרמטרים (ולא אחד בלבד):

זכות הגישה לערכאות [רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 29], היות התובעים תושבי חוץ ונסיבות האירוע וסיכויי ההצלחה של התביעה.

סבורתני שעל ביהמ"ש ליתן משקל גם לעובדה שהמדינה היא הנתבעת, על כל המשתמע מכך [ראו דברי כבוד השופט עמית בבר"ע 1615/02 (חיפה) מדינת ישראל נ' איימן מוחמד נימר אבו ענזה], אולם אין זה שיקול מכריע, אלא שיקול אחד בכלל יתר השיקולים.

" יש, איפוא, לבחון כל מקרה, על פי עובדותיו הספציפיות, תוך עריכת איזון נכון בין זכותו של התובע לפנות לערכאות, ובין זכותו של הנתבע להיפרע הוצאותיו, במקרה של דחיית התביעה" - בר"ע (חיפה) 1191/04 - מדינת ישראל-משרד הבטחון נ' אבו עמרה עלי עבדאללה . תק-מח 2004(1), 7988, עמ' 7990, וראו גם: בש"א (חיפה) 9404/04 - מדינת ישראל-משרד הביטחון נ' נג'יב סופי . תק-מח 2005(3), 1382.

מכלול השיקולים והנסיבות, במקרה דנן, מטים את הכף לטובת חיוב המשיבים בהפקדת ערובה; המשיבים הינם תושבי הרשות, אשר אינם טוענים כי יש להם נכסים כלשהם המצויים בתחומי השיפוט של מדינת ישראל וקיים יותר מאשר חשש ממשי שהמבקשת לא תוכל או, למצער, תתקשה ביותר, לגבות את הוצאותיה אם תידחה התביעה.

אשר לסיכויי התביעה - מהדוח, אשר צורף לבקשה עולה, לכאורה, כי במועד הרלבנטי התנהלו במקום קרבות וחילופי אש ולא ניתן, בשלב זה, לקבוע כי סיכויי התביעה טובים, כטענת ב"כ המשיבים, מה גם שלתביעה לא צורפו מסמכים חיוניים ובעיקר - חוו"ד, כדרישת התקנות.