החלטה בתיק בשא 12238/05

לפני בקשה למתן רשות להגן.

המשיב, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, להלן: "המשיב" הגיש כנגד הנתבעים, הנתבע 1 אדרי שלמה, והנתבע 2 - הוא המבקש, תביעה כספית בגין ערבותם לחייבת העיקרית, גב' אדרי סיגל, כלפי הבנק להחזר הלוואה שנטלה החייבת העיקרית, להלן: "החייבת העיקרית".

המשיב טוען כי החייבת העיקרית לא עמדה בהחזר ההלוואה והערבים לא נענו לדרישה לשלם את יתרת חוב ההלוואה. לפיכך, הגיש המשיב כנגד החייבת העיקרית תביעה בסדר דין מקוצר, ת.א. 21948/01 אשר ניתן בו פסק דין לחובת החייבת העיקרית. פסק הדין הוגש לבצוע בלשכת הוצאה לפועל ולאחר שניתן אישור על מיצוי ההליכים, הוגשה התביעה דנן כנגד שני הנתבעים.

טענות המבקש:

1.         המבקש טוען כי הבנק החתים את הערבים על כתב הערבות בעת שידע שהחייבת העיקרית נתונה בקשיים כלכליים וההלוואה נלקחה לכיסוי חובותיה בבנק ולמרות זאת לא סיפק לערבים את האינפורמציה הדרושה ולקח את הערבים ככיסוי לחובה של החייבת העיקרית.

2.         במרוצת הזמן נותק הקשר בין הערבים לחייבת העיקרית והערבים לא ידעו מה מצב
            ההלוואה.

3.         הערבים קיבלו מכתב שהבנק מתכוון לתבוע אותם אך סברו שהבנק לא יעשה כן, לאור העובדה כי החייבת העיקרית משלמת לבנק עבור החזר ההלוואה במסגרת תיק איחוד וכחייבת מוגבלת באמצעים.

4.         הערבים טוענים על פי מידע שנמסר להם מבחינת העיקרית, כי ההלוואה שולמה במלואה או לפחות בשיעור של 80% ממנה.

5.         הערבים הם אנשים פשוטים, קשיי יום, ואף הם מצויים בקשיים כלכליים.

המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם.

דיון:

המבקש העיד שהינו חבר של בעלה של החייבת העיקרית, יוסי אדרי,  מילדות (פ' עמ' 2).

למעשה התברר מעדותו כי למבקש אין כל הגנה כנגד התביעה, אף הדברים שלהם טען בתצהירו לפיהם נאמר לו על ידי החייבת כי ההלוואה נפרעה במלואה התבררו כלא נכונים, שכן,  המבקש הודה שהוא ניזון מדברים שנמסרו לו על ידי יוסי אדרי, בעלה של החייבת העיקרית:

            "אני פועל על פי הדברים שיוסי אדרי אומר לי" (פ' עמ' 2).

כך, שמדובר בוודאי בעדות שמיעה, אומנם ניתן להעלות במסגרת בקשת רשות להגן טענות בעל פה אפילו כנגד מסמך בכתב, אך כאשר הנסיבות מצביעות באופן מובהק כי החייבת העיקרית שקועה בחובות, הינה חייבת מוגבלת באמצעים, תיקיה מאוחדים בתיק איחוד, ועוד בשנת 2001 ניתן כנגדה פסק דין בת.א. 21948/01 על חוב ההלוואה המורה כי החייבת העיקרית לא עמדה באיזה מתשלומי ההלוואה.

מאחר והמבקש ובעלה של החייבת העיקרית הינם חברים מילדות, הרי שאין בידי לקבל את טענת המבקש כי הבנק אילץ אותו לחתום על כתב ערבות.

בנסיבות אלו היה מקום לדחות את הבקשה למתן רשות להגן, יחד עם זאת, מצאתי להעתר באופן חלקי לבקשה זו, לאור הוראותיו של חוק הערבות.

סעיף 27 לחוק הערבות מורה כי תובענה כנגד ערב מוגן תוגש רק לאחר שנתקיימו במצטבר שני התנאים שלהלן: