החלטה בתיק בשא 12235/08

המבקש עותר להסרת העיקול על שלושת נכסי מקרקעין, הרשומים פורמלית על שמה של חברת פרספוליס בע"מ, אך כפופים להערת אזהרה לטובתו, בשל העובדה שהוא רכש אותם לפני שנים רבות (גוש 5029 חלקה 70; גוש 5037 חלקה 55 תת חלקה 1; גוש 5031 חלקה 3- תתי חלקה 7, 12, 13 ו-14).

[בקשה כמעט זהה לבקשה הנוכחית, הוגשה גם מטעם מר הרצל חכמוב (בש"א 12773/08)].

חברת פרספוליס היא אחד הצדדים להליך העיקרי.

ביום 26/12/07 נעתרתי לבקשת המשיבים, והטלתי עיקול על נכסי הנתבעים בהליך העיקרי (בש"א 24556/07).

המבקש ומר הרצל חכמוב, הגישו בקשות לביטול העיקולים, שהתקבלו בהחלטתי מיום 21/4/08 (בש"א 1860/08 ובש"א 2979/08).

חברת פרספוליס בע"מ לא הגישה בקשה לביטול העיקול שהוטל על נכסיה.

המבקש טוען, כי בבקשה למתן צו עיקול, הוגדרו שלושת נכסי המקרקעין האמורים כנכסיו, והיות שבוטל העיקול על נכסיו, הרי שמן הראוי לבטל גם את העיקול שהוטל על נכסים אלה.

המבקש מצרף לבקשתו את הסכמי הרכישה הרלוונטיים של נכסי המקרקעין הנדונים, וכן נסח מלשכת רישום המקרקעין בעניין הערות האזהרה שנרשמו לטובתו.

בתגובתם, טוענים המשיבים, כי הבעלות בנכסים רשומה על שם חברת פרספוליס בע"מ בלבד, ולכן ההליך הראוי מבחינת המבקש הוא, תביעה לסעד הצהרתי בדבר בעלותו בנכסי המקרקעין, אליה תצורף חברת פרספוליס.

לטענתם, מתן הצהרה בדבר בטלות העיקולים, משמעה הצהרה בדבר בעלותו של המבקש בהם, והצהרה זו אינה בסמכות בית המשפט.

בתשובתו לתגובה, חוזר המבקש על עמדתו לפיה הערת אזהרה גוברת על עיקול המאוחר לה, וכן מפנה לטענת המשיבים בערעור שהוגש על החלטתי בבקשות לביטול העיקול, בדבר היוותרות העיקול שהוטל על נכסי חברת פרספוליס וחברת נכסי ה.נ.ע בע"מ, מהטעם שלחברות אלה אין נכסים שבבעלותן.

ראשית, יש לבחון את נוסח הדברים בבקשה להטלת עיקול (בש"א 24556/07), בהתייחס לבעלות בנכסים נשוא הבקשה הנוכחית.

בסעיף ג' לבש"א 24556/07 , שכותרתו- נכסי המשיב 4- זאב חכמוב- אוזכרו נכסי המקרקעין נשוא הבקשה הנוכחית.

על פי הנטען בסעיף ג', על גבי חלקה 70 בגוש 5029 מצוי בית מגוריו של מר זאב חכמוב, שבבעלות חברת פרספוליס, בכפוף להערת אזהרה שנרשמה בשנת 2000 לטובת המבקש ורעייתו.  על גבי חלקת משנה 1 בחלקה 55 שבגוש 5037 מצויה יחידה בקומת קרקע, שבבעלות חברת פרספוליס עם הערת אזהרה לטובת המבקש, ועל גבי חלקות משנה 5, 6, 7, 12, 13 ו-14, שבחלקה 3 גוש 5031, מצוי פרויקט מגורים ועסקים (לא צויין דבר לגבי הבעלות בחלקות משנה אלה, ונשוא הערות האזהרה הרשומות עליהן).

כלומר, המשיבים ציינו באופן מפורש, כי המדובר בנכסי מקרקעין של המבקש, ולא "הסתירו" את מצב הזכויות בנכסים (למעט, כאמור, מצב הדברים לגבי חלקות המשנה בגוש 5031 חלקה 3, שבבש"א 24556/07 נותר מעורפל למדי), כך שהטענה העובדתית שהועלתה בערעור (שאוזכר בתשובה לתגובה), אינה סותרת או מנוגדת לעמדתם העובדתית של המשיבים במשך הליך העיקולים בכללותו, בעניין מצב הזכויות בנכסי המקרקעין. 

לעצם העניין, מבחינה פורמלית טהורה, ייתכן כי מן הראוי היה לצרף את חברת פרספוליס כצד לבקשה הנוכחית, אך משלא נעשה כן, איני רואה לנכון להורות על צירופה כעת, שעה שהמתווה הרלוונטי למקרים מעין אלה הוא אחיד וברור למדי.

סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע-

"נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על המקרקעין או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או שניתן צו לקבלת נכסים בפשיטת רגל או צו פירוק נגד בעל המקרקעין או בעל הזכות במקרקעין, או שנתמנה כונס נכסים על רכושו, הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה, ובלבד שטענה לביטול העסקה מחמת פשיטת הרגל או הפירוק שהיתה עומדת אילו בוצעה העסקה במועדה, תעמוד גם נגד ההתחייבות האמורה".

על פי הפסיקה, זכותו של מוטב הערת האזהרה עדיפה על פני זכותו של מעקל מאוחר יותר (ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199; ת"א 2870/00 בבלאר נ' גילבה (14/3/05); ה"פ (תל אביב-יפו) 200981/98 לנץ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (25/1/00); ה"פ 373/00 גולן נ' גולן (30/1/01)).