החלטה בתיק בשא 12231/08

א.         בפניי בקשת התובעים למינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום השיקומי.

כמו כן מבקשים התובעים כי בית המשפט יורה על מינוי של מומחה נוירו-פסיכיאטר שיתן דעתו לשאלת שילוב הנכויות של התובע בתחום הפסיכיאטרי והנוירולוגי כפי שנקבעו לתובע על ידי שני המומחים שהתמנו, האחד בתחום הנוירולוגי, והשני בתחום הפסיכיאטרי.

ב.         התובע יליד שנת 1986, נפגע בתאונת דרכים מיום 9.7.03.

התובע סבל בתאונה הנדונה מפגיעת ראש ואושפז בבית החולים רמב"ם בחיפה והועבר לאחר מכן לבית החולים לוינשטיין לצורך שיקום, שם שהה עד שחרורו ביום 11.3.04.

המומחה הרפואי שנתמנה על ידי בית המשפט בתחום הנוירולוגי ד"ר ב. וולר קבע לתובע, בחוות דעתו מיום 23.6.07, 15% נכות צמיתה בגין חולשה קלה בפלג הגוף מימין.

בתחום הקוגניטיבי קבע ד"ר ב. וולר לתובע 20% נכות זמנית והוסיף שעל התובע לבצע בדיקה נוירוקוגניטיבית, כשנה לאחר הבדיקה שבוצעה בשנת 2007, ובמקביל המליץ על מינוי מומחה בתחום הנפשי להערכת הבעיה הנפשית, וכן הוסיף ד"ר ב. וולר שעם קביעת הנכות הצמיתה על ידי הפסיכיאטר תיקבע הנכות הנוירולוגית הצמיתה וזאת כדי להימנע מחפיפה בנכויות.

המומחה הרפואי שנתמנה על ידי בית המשפט בתחום א.א.ג. ד"ר י. ברוורמן קבע לתובע בחוות דעתו מיום 18.11.07 10% נכות בגין טנטון תמידי, וכן 5% נכות בגין ליקוי בשמיעה.

בנוסף נבדק התובע על ידי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי פרופ' אבי בלייך שקבע לתובע בחוות דעתו מיום 12.12.07 30% נכות.

חוות דעתו של פרופ' א. בלייך הומצאה לעיונו של המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגי ד"ר ב. וולר שכתב במכתבו מיום 15.3.08 שלצורך הערכת הנכות הקוגניטיבית הוא זקוק לבדיקה נוירוקוגניטיבית חוזרת כשנה לאחר הבדיקה הקודמת, שבוצעה ביום 10.5.07.

כעולה מסעיף 3 עמ' 3 בתשובת ב"כ קרנית מיום 26.8.08 בוצעה לתובע בדיקה נוירוקוגניטיבית חוזרת בבית החולים רמב"ם ביום 3.7.08 וזו הועברה לעיונו של המומחה בתחום הנוירולוגי ד"ר ב. וולר, אך נכון לשעה זו טרם נתקבלה חוות דעתו המשלימה של ד"ר ב. וולר (עיינו גם בסעיף 4 של בקשת ב"כ התובעים מיום 3.8.08).

ג.          ב"כ התובעים טוען בנימוקי הבקשה שמפאת קביעת התיק לשמיעה לסוף אוקטובר ש.ז. יש להורות על המינוי של מומחה שיקומי כבר בשלב זה, כשהמועד לבדיקה יתואם אחרי קבלת חוות הדעת האחרונה בתחום הנוירולוגי.

בנוסף נטען שיש צורך במינויו של המומחה הנוירופסיכיאטרי כדי לקבל תמונה מלאה באשר למהות ולהשלכות הנובעות משתי הנכויות: הפסיכיאטרית והנוירולוגית על גופו ונפשו של הנפגע.

ד.         ב"כ קרנית מתנגד לבקשה.

באשר למינויו של מומחה בתחום הנוירופסיכיאטרי טוען ב"כ קרנית שאין כל מקום למינויו של מומחה בתחום זה בשעה שהתובע נבדק על ידי שני מומחים נפרדים, בתחום הנפשי ובתחום הנוירולוגי, ואלה קבעו את נכותו. מה עוד שלטענת ב"כ קרנית סבר המומחה בתחום הנוירולוגי ד"ר ב. וולר כבר מלכתחילה כי הנכות שנקבעה על ידו עשויה להיות חופפת לזו שתיקבע על ידי המומחה בתחום הנפשי ולכן גם ביקש ד"ר ב. וולר להשהות את חוות הדעת הסופית מטעמו עד לקבלת חוות דעת המומחה בתחום הנפשי ועדכון הבדיקה הנוירוקוגניטיבית.

באשר למומחה בתחום השיקומי סבור ב"כ קרנית שהבקשה איננה מוצדקת. הנכויות כפי שנקבעו לתובע אינן מצדיקות לדעתו מינויו של מומחה בתחום השיקומי, מינוי אשר שמור בדרך כלל לנפגעים קשים ומוגבלים הטעונים שיקום ונדרשים לצרכים מיוחדים.

במקרה שבפנינו, כך טוען ב"כ קרנית, לא המליצו המומחים הרפואיים על צרכים מיוחדים כלשהם שיהא בהם כדי להצדיק מינויו של מומחה בתחום השיקומי.

גם אם תובא בחשבון מלוא הנכות הנפשית כפי שקבע פרופ' א. בלייך, הרי שגם אז אין המדובר, לדעת ב"כ קרנית, בנכות המצדיקה מינויו של מומחה בתחום השיקומי, כשמומחה בתחום זה איננו מתמנה כדבר שבשיגרה.

ה.         לאחר ששקלתי את טיעוניהם של באי כח שני הצדדים, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה שבפניי.

לא שוכנעתי, לפחות לא בשלב הנוכחי, שקיימים טעמים המצדיקים מינויו של מומחה רפואי בתחום השיקומי.