החלטה בתיק בשא 12221/07

בפניי בקשה לביטול עיקולים זמניים, שנתתי במעמד צד אחד בבש"א 10929/07. התביעה הוגשה לגביית חוב בסך 185,102 ש"ח.

יצויין כי הצו שניתן היה מצומצם ביותר וחל רק על: זכויות במינהל מקרקעי ישראל על דירה; זכויות הנתבע ב"מחוג" מנהל גמל לעובדי חברת חשמל; זכויות הנתבעים בבנק המזרחי, למעט חשבונות עו"ש ביתרת חובה או ביתרת אפס; על זכויות בקיבוץ משמר העמק, ועל זכויותיהם בקופת גמל הראל, עוצמה ולאומי גמל.

לתיק לא הגיעו תשובות המחזיקים, ובדיון בפניי התברר כי הנכסים שעוקלו הם: דירת מגורי המבקשים, שנקנתה לפני שנה וחצי ורובצת עליה משכנתא; כספי הפנסיה של המבקש, עובד חב' החשמל; כספים עתידיים בחשבון בנק המזרחי, אליו העבירו הנתבעים את פעילותם הכלכלית; קופות גמל בסך כ-100,000 ש"ח, שיהיו נזילות בספטמבר 2008, ולפי דברי המבקש מיועדים לעבור למשיב.

כפי שנאמר ע"י המבקש ואושר ע"י ב"כ המשיב, המחזיק קיבוץ משמר העמק הודיע כי אין בידיו נכסים לעיקול.

לאחר דיון במעמד הצדדים בו נחקרו הנתבע מס' 1 (המבקש), ומנהל מחלקה בבנק התובע (נציג המשיב), הגעתי למסקנה כי יש להשאיר על כנם את רוב הצווים.

באשר לעיקול בקיבוץ משמר העמק, הרי שלאור התשובה כי אין בידיו כספים, והמשיב גם לא טען בבקשה איזה כספים עתידים להגיע, אני מוצאת כי מדובר בעיקול על נכס שאינו בידי צד ג', ומבטלת אותו על אתר.

באשר לעיקול בבנק המזרחי על כספים העתידים להגיע, ברור כי המדובר בטעות שלי, כאשר חתמתי על הצו שהוגש לי לחתימה כמקובל. עיקול זמני חל על כספים הנמצאים בחשבון ביום הטלת העיקול, ולא שיגיעו בעתיד. גם מטרת ההוראה המיוחדת בצו, לפיה לא יחול העיקול על חשבון ביתרת חובה או אפס, נועד לצמצם את הנזק באופן שאם אין בחשבון יתרת זכות אך הבנק המחזיק מאפשר למבקשים להתנהל בחשבון, אין טעם בעיקול שמזיק למבקשים ולא מועיל למשיבים. על כן, אם יציגו לי המבקשים תשובת הבנק לצו העיקול, נכונה ליום קבלת הצו, אפשר שהוא יבוטל, ללא קשר למה שייאמר להלן לעניין עצם הטלת העיקולים בנסיבות התיק.

אפנה לדון בהתקיימות דרישות התקנות והפסיקה בקצרה.

א.         ראיות מהימנות לכאורה לתביעה

            כפי שטען ב"כ המשיב, תצהירו של המבקש לא עמד על תילו בחקירה הנגדית, אלא להיפך - נסתר בעובדות מהותיות. בתצהירו שתמך בבקשה לביטול טען המבקש "רואה חשבון, שבדק התנהלות חשבוננו מעיד על חיובי עמלות ורבית המנוגדים לתנאי ההלוואה. הדבר מחייב בירור נפרד" ( סעיף 12(ח) לתצהיר). בחקירתו הנגדית השיב: "אני משיב שלא עשיתי חישוב אבל נראה לי תמוה שאני משלם כ"כ הרבה שנים והגיעו למעל 200,000... אם אתה שואל אותי אם יש לי הערה מסויימת על דפי החשבון אני משיב שמעל לשנה אני לא מקבל דפי חשבון ואין לי איך להגיב עליהם... אני ספציפית לא בדקתי כל דבר לגופו של עניין. בינתיים אין לי משהו ספציפי להגיד כי לא בדקתי" ( פרוטוקול, עמ' 3, שורות 8 ואילך). אין ספק כי טענת המבקש כי לא קיבל דפי חשבון מעל שנה אינה מתיישבת עם הצהרתו כי רו"ח  בדק את התנהלות החשבון.

עדותו זו מתיישבת טוב יותר עם טענותיו וטענות ב"כ המבקשים כי אין מחלוקת כי קיים חוב, אין מחלוקת כי היו פיגורים בהלוואה, המוגדרים ע"י המבקש כ"בודדים" וכי מדובר ב"משבר זמני" ( סעיף 5 לתצהיר). המבקש מאשר כי מותר היה לבנק להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי ( סעיף 12 (ז) לתצהיר), בחקירתו שינה גירסה ואמר כי הפיגורים ה"בודדים" הינם בתקופה של יותר משנה שבה המבקשים בקשיים ואינם משלמים עבור ההלוואות ( פרוטוקול, עמ' 3, למטה).

באין בפי המבקש כל הגנה בפני התביעה הרי ניתן לומר כי לכל הפחות עמד המשיב בדרישה הראשונית של "ראיות מהימנות לכאורה", ו"תחושות" המבקשים או תמיהותיהם, שעדיין לא הובהר בסיסן, אינם מעלות ספק כלשהו בראיות התביעה. ההיפך הוא הנכון, יש הודאה של המבקשים כי במשך יותר משנה אינם עומדים בהסכמים עם הבנק.

המבקשים טענו נגד העמדת ההלוואה לפרעון מיידי, ואף אני נדרשתי לכך בהחלטתי הראשונה בבש"א 9720/07, שם קבעתי כי לא ניתנה התראה ולא נשלח מכתב דרישה. מתברר כי המבקש ולפחות שלושה עורכי דין מטעמו ידעו על הבעיה, ועל כך שיש להסדיר את ההפרות המתמשכות מול הבנק, והמבקש ידע כי לא הושג הסדר עם הבנק, על כן גם לא ניתן לומר כי הפעלת זכותו של המשיב להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי, היתה חפוזה,  מוקדמת ולא מוצדקת.

ב.         ראיות מהימנות להכבדה

            גם כאן הדרישה הינה לראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר. המשיב עמד בדרישה והמבקשים לא הכחישו את העובדות שבבסיס הבקשה.

יסוד ההכבדה מוכח בדרך כלל מצירוף נסיבות. במקרה דנן העובדה המשמעותית ביותר, שגם אינה במחלוקת, היא כי המבקש, לאחר שנים של העברת משכורותו מחברת החשמל, עליה הוא מבסס את טענת איתנותו הכלכלית, העביר אותה לחשבון בנק אחר, כנראה מיוני 2006, לפני יותר משנה. זוהי ראייה ברורה להכבדה ולהברחת נכסים. הרי ברור כי משכורת הנכנסת לחשבון בנק אחר אינה עומדת שם ביתרת זכות אלא נכנסת לחשבון שוטף ממנו גם יורדים חיובים, כפי ששמענו, ובדרך כלל נושים המטילים עיקול על החשבון, לא יוכלו לקבל כספים. עיקול משכורת מוגבל לסכום המוגן בחוק הגנת השכר, וכך גם זכויות סוציאליות שונות.

            בנוסף המבקש הצהיר כי למשפחה עסק פעיל ורווחי ( סעיף 12 (ה) לתצהיר), אך בחקירתו אמר: "המשכורת היא נמוכה היום והרווחים בעסק הם קטנים מאד" ( פרוטוקול, עמ' 2 למטה). המבקש בעצמו מעיד כי אינו יכול לעמוד בהלוואה כסדרה, וזאת לא כמשבר זמני אלא כעניין מתמשך. על סמך מה, אם כן, מסכם בא כחם כי המבקשים ייפרעו את סכום פסק הדין?

            גם אם נקבל את טענת המבקש כי אינו מתכוון למכור את דירתו, הרי נותרו די ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה, שאינן במחלוקת, ושמצדיקות שמירה על המצב הקיים, ומניעת הברחת הנכסים שנותרו ועוקלו.

ג.          איזון אינטרסים ומידתיות