החלטה בתיק בשא 1220/08

הקדמה:

לפני בקשה להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך - הוא בית המשפט המחוזי בחיפה - בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מכוח תניית שיפוט ייחודית עליה הוסכם בין הצדדים; ולחילופין, להורות כי התובענה אינה ראויה להתברר במתכונת של המרצת פתיחה ולהעביר את הדיון בתיק לפסים רגילים, בהתאם להוראות תקנה 259 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א").

הבקשה הוגשה על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), אשר נתבע במסגרת התיק העיקרי בתביעה שהגישו המשיבים 1-3 (להלן: "המשיבים") למתן פסק דין הצהרתי המצהיר כלהלן:

1.                  המשיבה מס' 3 הינה בעלת מחצית הזכויות בדירת המגורים ובמחסן שבגוש 15042 חלקה 26/4 ו-26/1 (להלן: "דירת המגורים"), והמשכנתאות שנרשמו לטובת הבנק על דירת המגורים בתאריכים 28/9/98, 9/5/99 ו-8/7/02 נדחות מפני זכויותיה של המשיבה מס' 3 בנכס, ולחילופין, הינה זכאית לדיור חלוף, ככל שיפעל הבנק למימוש המשכנתאות הרובצות על דירת המגורים.

2.                  המשכנתא אשר נרשמה בשנת 1998 על דירת המגורים להבטחת חובותיו של המשיב מס' 1 פקעה ו/או בוטלה כדין לאור בטלותו של החיוב הנערב.

3.                  המשכנתא אשר נרשמה בשנת 1999 על דירת המגורים ותוקנה לאחר מכן בשנת 2002, בטלה ומבוטלת לנוכח הפרה מתמשכת של חובות הגילוי כלפי המשיב מס' 1, ולחילופין, המשיב מס' 1 לא ויתר על כל זכות של דיור מוגן ודיור חלוף.

4.                  כתב הערבות אשר נחתם בשנת 1994 על ידי המשיבים מס' 2 ו-3 להבטחת חובות חברת סער בוני הגליל בע"מ בטל.

בד בבד עם הגשת הבקשה, עתר הבנק בבקשה נוספת להאריך לו את המועד להגשת תשובה להמרצת הפתיחה עד למתן החלטה בבקשה זו, וכפועל יוצא, הוארך המועד להגשת תשובת הבנק להמרצת הפתיחה עד לאחר הכרעה בבקשה.

טענות הצדדים:

הבנק כאמור עותר בבקשתו דנא להורות על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, לו מסורה הסמכות לדון בתביעה מכוח תניית שיפוט ייחודית עליה הסכימו הצדדים במסגרת שטרי המשכנתא ובמסגרת כתב הערבות.

לשיטתו של הבנק, ככל שהמשיבה מס' 3 תטען כי הואיל ואינה חתומה על שטר המשכנתא, רשאית היא, לנוכח מקום הימצאות המקרקעין בתחום השיפוט של בית המשפט בנצרת, להגיש את תביעתה להצהרה על זכויותיה בדירת המגורים לבית משפט זה ולגרור יחד עימה את יתר התובעים והעילות, הרי שעל פי פסיקת בית המשפט העליון, בהתנגשות בין מקום השיפוט לפי תקנה 3 ו/או תקנה 4 לתקסד"א לבין תקנה 5 לתקסד"א - ידה של תקנה 5 על העליונה.

בנוסף, עותר הבנק בבקשתו להורות כי התובענה אינה ראויה להתברר במתכונת של המרצת פתיחה ולהעבירה למתכונת של תביעה רגילה, הואיל ולגבי דידו, ניהול התובענה במתכונת של המרצת פתיחה אינו הדרך הראויה לבירור השאלות הסבוכות העומדות על הפרק, ולצורך בירורן של השאלות שבמחלוקת יהא צורך בשמיעת עדים רבים וכן יידרש הליך של גילוי מסמכים ושאלונים, אשר מתקיים בדרך כלל כאשר מתנהל תיק במתכונת רגילה.

מנגד, בתגובתם לבקשה, טוענים המשיבים כי בית המשפט המחוזי בנצרת הוא בית המשפט המוסמך לדון בתובענה.

בראש ובראשונה טוענים המשיבים כי לא צורף תצהיר בתמיכה לטענות העובדתיות המועלות בבקשה והבקשה אף אינה כוללת התייחסות עניינית לטענות המשיבים כפי שהועלו בתובענה, וכבר מטעם זה מן הראוי להורות על דחייתה.

כן טוענים המשיבים כי היעתרות לבקשת הבנק משמעה למעשה הכרעה בתוקפם של מסמכים שהמשיבים עותרים לבטלותם, ואין מקום להכרעה שכזו במסגרת בקשה מקדמית, כי אם בעת ניהול ההליך העיקרי.

לגופה של הבקשה, טוענים המשיבים כי שטרי המשכנתא לא נחתמו על ידי המשיבים מס' 2 ו-3, ומשכך, תניות השיפוט בשטרי המשכנתא אליהן מפנה הבנק בבקשתו אינן חלות עליהם ואינן מחייבות אותם.

באשר לכתב הערבות, טוענת המשיבה מס' 3 כי למיטב זיכרונה, לא חתמה על כתב הערבות במשרדי הבנק ולא קיבלה הסברים מתאימים מהבנק. זאת ועוד, לטענת המשיבה מס' 3, אמנם מעמד החתימה על כתב הערבות אינו זכור לה, אולם היא מעולם לא נדרשה ומעולם לא הסכימה לבירור המחלוקת בעיר חיפה, בייחוד בהינתן העובדה שסניף הבנק עימו עבדה משפחתה במהלך השנים ממוקם בטבריה, שם גם מקום מגוריה.

עוד באותו הקשר, לשיטתם של המשיבים, התניה ביחס למקום השיפוט בחיפה הוספה על גבי כתב הערבות בכתב יד, שאינו כתב ידה של המשיבה מס' 3, ופרטים ביחס לזהות הגורם שהוסיף את הרישום ונסיבות ההוספה לא נמסרו בתצהיר, דבר האומר דרשני.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי טענות אלה ביחס לכתב הערבות ותוקפה של תניית השיפוט שבמסגרתו, יפים גם ביחס למשיב מס' 2.

כן טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה להעברת מקום שיפוט גם לנוכח החשש לפיצול הדיון, מקום בו חלק מבעלי הדין אינם חתומים על המסמכים, דבר שעלול ליצור החלטות שיפוטיות סותרות וניהול הליכים מקבילים שלא לצורך.

המשיבים מוסיפים ומציינים כי לאור הניסוח "הרפה" של תנית השיפוט, הנעדרת מונחים כגון "בלעדי" או "בלבד", גובר הנימוק לאי כיבוד תניית השיפוט, בייחוד מקום בו במסגרת תניית השיפוט ניתנה לבנק זכות לפנות לכל בית משפט אחר לצורך קיום הדיון, כך שהשיקול של יעילות הדיון, מבחינת הבנק, אינו מתקיים רק בעיר חיפה, וגם מטעם זה אין להיעתר לבקשה.