החלטה בתיק בשא 122/08

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתיק עב (י-ם) 1429/03 (מותב בראשות כב' השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר פוסט ומר קוגן). פסק הדין ניתן ביום 2.11.07 והומצא לב"כ המבקשת ביום 8.11.07, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה יום 8.12.07. הבקשה להארכת מועד, בצירוף הודעת הערעור, הוגשה ביום 6.2.08, היינו באיחור של למעלה מחודשיים ימים.

2.      ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו:

2.1.   המשיבים עבדו אצל המבקשת בתפקידים שונים, במשך שנים רבות. המשיבים קיבלו הודעה על הפסקת עבודתם באופן מיידי ולאלתר. לפיכך פנו המשיבים ביום 2.3.03 לבית הדין קמא וביקשו להצהיר על המשך העסקתם אצל המבקשת ולחלופין לחייב את המבקשת לשלם לכל אחד מהם דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים מוגדלים בשווי של 200% וכן פיצוי על אובדן שכר עבודה בשל הפרת חוזה בשווי של 60 חודשי עבודה.

2.2.   בפרוטוקול הדיון של בית דין קמא מיום 8.2.04 נרשמה מוסכמה לפיה קיבלו המשיבים את הסכומים, המופיעים בכתב התביעה ובהודעת המבקשת מיום 18.12.04, בעד פיצויי פיטורים מלאים, דמי הודעה מוקדמת ודמי חופשה מלאים. לפיכך, המחלוקת שנותרה הייתה לעניין החזרתם של המשיבים לעבודה ולחלופין תביעתם לפיצויים מוגדלים, לפיצוי על אובדן שכר עבודה בשל הפרת חוזה  ולפיצויי הלנה.

2.3.   ביום 2.11.08 דחה בית הדין קמא את התביעה להחזיר את המשיבים לעבודתם וקבע כי כל אחד מהמשיבים זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 130%. סכום הפיצוי הנוסף בשיעור של 30% נפסק בהתבסס על המוסכמה אליה הגיעו הצדדים (להלן - "פסק הדין").

2.4.   לטענת המבקשת, בבואה למלא אחר פסק הדין התברר לה כי עקב טעות נרשמו במסמכי בי-הדין השונים שהוגשו על ידה סכומים שגויים, אשר הובילו לפסק דין שגוי בהיותו נסמך על סכומים ועובדות שנחזות להיות מוסכמות בעוד אין הדבר כך. לטענת המבקשת, לאחר מתן פסק הדין התברר כי לחלק מהמשיבים שולמו פיצויי פיטורים מוגדלים, בעוד שבכתבי בי-הדין צויין כי הסכומים ששולמו להם היו פיצויי פיטורים בשיעור של 100%. כפועל יוצא מכך, לחלק מהמשיבים שולם סכום העולה על סכום פיצויי הפיטורים המוגדלים שמגיע להם על פי פסק הדין, ועליהם להשיב את הסכומים העודפים למבקשת. טענתה העיקרית של המבקשת היא כי בשל טעותה שלה נרשמו סכומים שגויים בכתבי בי הדין ותצהירי עדות מטעמה,  ואלה הביאו לפסק דין שגוי.

2.5.   המבקשת הגישה ביום 25.11.07 בקשה לתיקון טעות סופר לבית הדין קמא, אשר נדחתה בהחלטה מיום 24.12.07. ביום 7.2.08 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 24.12.07, אשר טרם הוכרעה. בבקשה זו טענה המבקשת כי בית הדין קמא טעה עת דחה את הבקשה לתיקון פסק הדין, שכן פסק הדין צריך לשקף את הסכומים ששולמו בפועל, ולא את הסכומים המוטעים שנרשמו במסמכי המבקשת.

2.6.   ביום 9.12.07 הגישו המשיבים ערעור על פסק הדין. ערעורם של המשיבים מתמקד בין היתר, בסוגיות הבאות: אי החזרת המשיבים לעבודה; אי חיוב המבקשת בתשלום פיצוי בעד אובדן השתכרות בשיעור של 60 חודשים; אי פסיקת  פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 200%;  אי פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

2.7.   כאמור, ביום 6.2.08 הגישה המבקשת בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין.

3.      נימוקי הבקשה להארכת מועד, הנתמכים בתצהירו של מר גול - מתאם הפעולות המשפטיות אצל המבקשת, הם:

3.1.   משתלוי ועומד ערעור לפני בית הדין באותו עניין, הדבר יכול לשמש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הערעור.

3.2.   לא ייגרם למשיבים נזק משהמבקשת שילמה את הסכום הפסוק.

3.3.   סיכויי הערעור גבוהים, שכן מדובר בטעות כנה של הצדדים ברישום הסכומים, ובית הדין כלל לא נדרש לדון בגובה הסכומים.

3.4.   בית הדין לא ייתן ידו לפסק דין שגוי מבחינה חישובית, שכן הדבר יגרום לעיוות דין, פגיעה בשוויון ועשיית עושר ולא במשפט.

3.5.   המבקשת שילמה פיצויי פיטורים בשיעור 130% למשיבים באופן שוויוני.

3.6.   המבקשת מוכנה להפקיד בקופת בית הדין את הסכומים השנויים במחלוקת.

3.7.   עיכוב במתן ההחלטה ע"י בית הדין קמא עד ליום 24.12.07 ובהמצאתה למבקשת רק ביום 7.1.08, הוא שגרם לעיכוב בהגשת הבקשה להארכת מועד.

4.      המשיבים התנגדו לבקשה מנימוקים אלה:

4.1.   כאשר נדחית בקשה לתיקון טעות סופר מנין הימים להגשת ערעור חל מיום מתן פסק הדין ולפיכך אין לראות בבקשה טעם מיוחד להארכת מועד.