החלטה בתיק בשא 122/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו (החלקי) של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (עב 3722/03).  פסק הדין ניתן ביום 11 בינואר 2004, ובקשה להארכת מועד הוגשה שנה לאחר מכן, ביום 11.1.2005.

2.       העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן כמפורט להלן:

2.1.   המבקש הגיש ביום 23.9.03 תביעה כנגד המשיבה וכנגד שירותי בריאות כללית. המבקש, המבוטח בביטוח "כללית מושלם",  הגיש כנגד המשיבה וכנגד שירותי בריאות כללית תביעה להשבת סכומים שהוציא בפועל לצורך הליך השתלת כליה שעבר בחודש מאי 2002 ביוהנסבורג.

2.2.   בפסק דינו החלקי נשוא הבקשה קבע בית הדין האזורי לעבודה בחיפה כי לנוכח העובדה שמשיבה אינה כלולה במסגרת הגופים עליהם פרושה סמכותו של בית הדין לעבודה על פי סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994 (להלן - החוק), יש לדחות על הסף את תביעת המבקש נגדה בהעדר סמכות, ואין צורך להידרש לשאלה אם קיימת למבקש עילת תביעה כנגד המשיבה, שאין יסודה בחוק.

3.       נימוקי הבקשה להארכת מועד הם:

3.1.   ביום 22.11.2004 ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה פסק דין בעניין ע"ע 1008/02 הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ נ' מורני הלוי ואח', ובו נקבע כי לבית הדין סמכות לדון גם בתביעות בגין ביטוח משלים כנגד חברות הביטוח הפועלות בצוותא חדא אם קופות החולים.

3.2.   על פי ההלכה הפסוקה, שינוי הלכה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור, ובמקרה הנדון מתקיימים התנאים לכך: קיימת סמיכות זמנים בין מועד מתן פסק הדין לבין שינוי ההלכה, והבקשה להארכת מועד הוגשה בסמוך לאחר שינוי ההלכה.

3.3.   צפיית המשיבה באשר לסופיות ההליכים לא תיפגע יתר על המידה, לנוכח העובדה כי טרם הסתיים הדיון בתביעה העיקרית.

4.       המשיבה התנגדה לבקשה,  מנימוקים אלה:

4.1.   פסק הדין בעניין הפניקס לא שינה הלכה קודמת, אלא נאמר בו במפורש כי מדובר בשאלה שטרם הגיעה להכרעה בבית הדין הארצי לעבודה. לפיכך, אי הגשת הערעור לא נעשתה בהסתמך על הלכה מחייבת, ולכן פסיקת בית הדין הארצי בעניין מורנו אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. בכל מקרה, אין להתיר הארכת מועד להגשת ערעור כתוצאה משינוי ההלכה.

4.2.   ממועד  מתן פסק דינו החלקי של בית הדין קמא אין הליך תלוי ועומד בין הצדדים, ולמשיבה נוצרה צפיה לסופיות ההליכים, לנוכח פסק הדין שניתן כשנה לפני הגשת הבקשה להארכת מועד.

4.3.   פסק הדין בעניין מורנו אינו רלבנטי, ואין באמור בו כדי להביא לשינוי פסק דינו של בית הדין האזורי. זאת, לנוכח תיקון סעיף 10 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994, כאשר על המקרה הנדון חל סעיף 10 בנוסחו המתוקן. בעוד שבמקרה שנדון בעניין מורנו בוטח מורנו ישירות בחברת ביטוח הפניקס, הרי במקרה הנדון הביטוח הרפואי המשלים נעשה על ידי הקופה, כמתחייב מהוראת סעיף 10 לחוק ביטוח לבריאות ממלכתי בנוסחו המתוקן. שירותי בריאות כללית התקשרה עם המשיבה התקשרות עסקית למתן שירותי תפעול ולא התקשרות ביטוחית, כאשר המבקש כלל אינו צד להתקשרות זו. המשיבה היא נותן שירותים לשירותי בריאות כללית, ואינה חבה חבות ביטוחית כלשהי כלפי מבוטחי שירותי בריאות כללית. שירותי בריאות כללית רוכשת מהמשיבה שירותים ומורה לה לספקם למבוטחים שלה.

5.      לאחר ששקלתי את נימוקי הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מנימוקים אלה.

6.      בהתאם לפסיקה,

הלכה חדשה מאת בית המשפט עשויה להוות טעם מיוחד למתן ארכה לצורך נקיטת הליך. הדבר מותנה בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: "האחד סמיכות זמנים בין ההחלטה שעליה מבקשים לערער לבין ההלכה הפסוקה החדשה, והאחר - פניית בעל דין לבית המשפט סמוך לאחר מתן פסק הדין המחדש" (ב"ש 1069/86 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שטרית, פ"ד מא (1) 533). הובהר ביחס לתנאים אלה כי:

קיומם של שני תנאים אלה חיוני לשם שמירה על היציבות ההלכתית והביטחון המשפטי. אין זה מתקבל על הדעת ששינוי בהלכה יפתח פתח לשינוי פסקי דין או החלטות שניתנו על יסוד ההלכה הקודמת ושהדיון בהן הסתיים זה מכבר (בעמוד 535).

בש"א 986/02 אליהו מגזומוף ואח' נ' עירית ירושלים ואח' (מיום 26.2.2002). 

 וראו גם:

בש"א 8732/01 פלתיאל רגב ואח' נ' רפי גלס ואח' (מיום 29.11.2002).