החלטה בתיק בשא 12198/07

הבנק - התובע הגיש תביעה בסדר די מקוצר נגד החב' - הנתבעת 1 לתשלום יתרת - חוב בלתי - נפרעת בחשבונה, ונגד הנתבעים 2,3 בגין ערבותם המתמדת ובלתי - מוגבלת בסכום להתחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובע.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         העתק תנאים כלליים לפתיחת וניהול חשבון אשראים במט"י ומט"ח.

2.         דף חשבון המראה את יתרת - החוב.

3.         כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום חתום ע"י הערבים.

4.         אישור הבנק על גובה הריבית.

להבטחת התביעה העומדת ע"ס 364,579 ש"ח נכון ליום הגשתה, (10.7.07) הוטלו עיקולים לבקשת התובע על נכסים וכספים של הנתבעים אצל מחזיקים שונים. משנמסר כי סכום התביעה עוקל בבנק דיסקונט, בוטלו כל שאר העיקולים פרט לעיקול זה.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהיריהם של הנתבעים, ובתצהירו של בנם, וכן בקשה לביטול צו העיקול.

מר אלי פירון מגולל בתצהירו את תולדות התקשרות המבקשת 1 עם המשיב. לטענתו, לאחר שנציגי הבנק בדקו את נתוני החברה, ולאחר שנוהל מו"מ בין הצדדים סוכם כי המשיב יגדיל את האשראי למבקשת 1 ל - 2.75 מליון ש"ח, ועם פתיחת החשבון תקבל החב' בינתיים מסגרת אשראי של 300,000 ש"ח כגישור לצורך העברת הפעילות לבנק לאומי. את יתרת האשראי תכננו המבקשים לצרוך עם הקמת פרוייקט מתוכנן של מרכז גינון בפרדסיה.

המצהיר מדגיש כי לא היה חותם על הסכם שכירות עם בעלי השטח בפרדסיה ומשקיע מאות אלפי שקלים לרכישת סחורה ופיתוח המקום, אלמלא ידע שהמשיב יממן את החב' ואת הפעילות שהוסכם עליה.

בסוף מרץ שנת 2005 חתמו הנתבעים על ערבויות וקיבלו 300,000 ש"ח כגישור לתקופת המעבר. המבקש טוען כי באמצע 2006 הודיע הבנק לפתע כי האשראים שהובטחו לא יוענקו, והמבקשת 1 נפגעה פגישה קשה.

להלן מתאר המבקש את הנזקים שנגרמו למבקשת 1 בעקבות חזרת הבנק מהבטחותיו: נוצרה בעייה לממן את הפעילות השוטפת בפרדסיה, החב' נאלצה לעצור הזמנות, ספקים הפסיקו לעבוד עם החב', ונפגע המוניטין העיסקי של החב'. המבקש מדגיש כי לולא הציפייה לקבלת האשראי המובטח לא היתה החב' נכנסת להתחייבויות בסדר גודל כה גבוה.

בחקירתו הנגדית אישר המבקש כי לקח את המקדמה ע"ס 300,000 ש"ח לצורך השקעה בציפיה לקבלת שאר האשראי. הוא חזר והדגיש כי לא היה לווה סכום זה אם ידע כי האשראי הגבוה שהובטח ע"י הבנק לא יתקבל בסופו של דבר. לדבריו: "אני חייב שלוש מאות אלף ש"ח, אתם חייבים לי 2.4 מליון". ובהמשך: "על שלוש מאות אלף ש"ח אין ויכוח אבל יש ויכוח על עמלות רטרואטיביות, ריביות חריגות, על כל האשראי שסרבו לתת לנו, ועל הנזקים שנגרמו לנו".

ב"כ המשיב מסתמכת על הודאתו של המבקש בחוב, ואכן אין מחלוקת בנדון זה. במכתבה של המבקשת 1 למשרד ב"כ המשיב מיום 13.6.07 (נספח א' לסיכומי ב"כ המשיב), מאשרים המבקשים כי בסיס החוב ע"ס 300 אלף ש"ח אינו מוכחש, ומציינים כי הם מעוניינם לשלם את הקרן ואת הסכומים שאינם במחלוקת. דא עקא הם קובלים על כך שהבנק באופן חד - צדדי וללא הודעה מוקדמת שינה את תנאי האשראי ואת חישוב העמלות והריביות, ובפיהם תלונות על אופן חישוב הסכום.

צודקת ב"כ המשיב כי טענות המבקשים בנוגע לריביות חריגות נטענו בכלליות ובסתמיות מבלי שהמבקשים ייכנסו לפרטי הגנתם ויעגנו את טענותיהם בחישובים מפורטים. לא פורט איזו ריבית סוכמה בין הצדדים, ומהי הריבית החריגה שנגבתה בניגוד למוסכם. כמו כן לא כימתו המבקשים את הנזק נכספי שנגרם להם בעקבות גביית ריביות חריגות, לטענתם, ולא נתנו ביטוי חשבונאי - כספי להפרש שלטענתם נגבה מהם שלא כדין.

אשר לטענת הקיזוז, גם בהעלאת טענה זו יש לצרף מערכת נתונים מפורטת המתבססת על חישובים מדוייקים. המבקשים לא צירפו תחשיב מפורט ומסודר של הנזקים, שלטענתם נגרמו להם, ואף לא הצטיידו באסמכתאות להוכחת נזקים אלה. המבקשים אמנם נקבו בסכומים אך ללא תחשיב ממשי לתמיכה בהם.

לאור האמור לעיל, ובהעדר גירסה חשבונאית נוגדת מפורטת וסדורה, נדחית בקשת הרשות להגן.

התובע זכאי ליטול פס"ד עפ"י העתירה שבכתב - התביעה.

משנקבע כי התובע זכאי ליטול פס"ד, אין מקום לבטל את צו העיקול, שהרי העיקול נועד להבטיח את פסה"ד העתידי ככל שיינתן, ופסה"ד אכן עתיד להינתן עפ"י החלטה זו.