החלטה בתיק בשא 1215/05

            זוהי בקשה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים. הבקשה נסמכת על קלישותם של סיכויי התביעה, מחד, ועל יכולת כלכלית ירודה של התובעים, מאידך. הבקשה נסמכת על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

התובעים מתנגדים לבקשה, אין צריך לומר.

הלכה היא, כי חיובו של תובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של נתבע תיעשה לעיתים נדירות, משום מעמדה הרם של הזכות לפנות לערכאות. וכדברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 2808 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח', פ"ד נד(2), 845):

'במסגרת השיקולים המנחים להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בהטלת ערובת הוצאות, פועל, בראש וראשונה, השיקול כי אמצעי זה יופעל לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד. זאת, מן הטעם כי זכות האזרח לפנות לבית המשפט מוכרת כזכות קונסטיטוציונית וזכותו להתדיין עם בעל ריבו מוגנת גם מקום שאין ידו משגת לשלם הוצאות אם תביעתו תידחה (השופט ש. לוין ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי, מפעלים מתכת בע"מ, פד"י מד(1), 647, 650).

יתר על כן, בהטלת ערובת הוצאות יש כדי לפגוע בזכות הקנין של התובע המוכרת כזכות יסוד מכח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. גם מבחינה זו, ומשמדובר בזכות חוקתית, הטלתה של ערובה העשויה לכרוך עמה פגיעה כזו, מן הדין שתיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראה ד"ר ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 35)'.

כאמור, בענייננו נשענת הבקשה על סיכויה הקלושים של התביעה להתקבל, מחד, ועל הקשיים הכלכליים בהם מצויים התובעים, מאידך. האמנם יש ממש באיזה מבין שני יסודות אלו?

ובכן, באשר לסיכויי התביעה להתקבל, אף כי במסגרתה של בש"א 1577/04 דחיתי בקשה לסילוק על הסף של התביעה, בקשה שנסמכה על טענות של התיישנות ומעשה בית דין, הרי שהמבחנים לבחינת סיכויי התביעה להתקבל שונים בשתי המסגרות, קרי בבקשה לסילוק על הסף ובבקשה לחיוב בערובה להוצאות. כשעניין לנו בבקשה לסילוק על הסף - די בקיומו של סיכוי, ולו קלוש, של התובענה להתקבל, על מנת שתידחה הבקשה לסילוק על הסף. לא כך הוא כשעניין לנו בבקשה לחיוב בהוצאות, ויתכנו מקרים, ולטעמי - ענייננו נמנה עליהם, בהם סיכויי התביעה להתקבל הם כאלה, שאינם מצדיקים סילוק שלה על הסף, אך יש בהם כדי להצדיק חיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע.

יוצא איפוא, גם אם דחיתי את הבקשה לסילוק על הסף, הרי שבין משום טענות ההתיישנות ובין משום הטענות למעשה בית דין שבפי הנתבעים, טענות בעלות משקל רב לכאורה, יש לומר על התביעה, כי סיכוייה להתקבל נמוכים, וכשמיתוספים להם הקשיים הכלכליים בהם נתונים התובעים, ראוי לחייבם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. לשני ההיבטים עליהם עמדנו עתה, קרי סיכויי התביעה, מחד, והיכולת הכלכלית של התובעים, מאידך, חשוב הרקע להגשתה של התביעה שלפנינו, והדברים מכוונים להתדיינות רבת השנים בין בעלי הדין, שתחילתה בשנת 1996, כשמאז נפסק הדין פעם אחר פעם נגד התובעים ולזכות הנתבעים, והתובעים בשלהם, פותחים בהליך אחר הליך על מנת לשנות מרוע הגזירה. בהתדיינויות הקודמות הללו יש כדי לכרסם בסיכויי התביעה להתקבל, בשל קיומם של מחסומים שמקורם במעשה בית דין (גם אם אין בהם כדי לחסל כל סיכוי לתביעה), ובשל טענת ההתיישנות. לעניין ההתיישנות נזכיר, כי התביעה מכוונת לאירועים שארעו בשנת 1996, בעוד התביעה הוגשה בשנת 2004. לא נעלמה מעיני הטענה, כי הנזקים שנגרמו לתובעים המשיכו והתרחשו לאחר שנת 1996, וזה היה אמנם אחד הטעמים שהנחוני לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, אלא שאין בכך כדי לשלול את האמירה, כי סיכוייהם של התובעים לעבור מכשול זה - קלושים.

ואשר ליכולתם של התובעים לשלם, בבוא העת, את הוצאות הנתבעים, חשובים לעניין זה טענותיהם של התובעים, כגון במסגרת הערעור שהגישו לבית המשפט העליון על פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, שם עתרו לפטור מהפקדת ערבון בשל מצב כלכלי ירוד בו הם נתונים. חשובה לעניין זה גם העובדה, כי התובעים לא שילמו הוצאות שנפסקו נגדם בהליכים קודמים, גם אם לאחרונה הם עשו כן ושילמו את המגיע מהם, בעקבות הגשת הבקשה הנוכחית לחיוב בערובה להוצאות. אם לא שילמו עד לאחרונה את ההוצאות שנפסקו, ואם עשו כן רק בעקבות בקשה כגון זו שלפנינו, יש לומר על התובעים, כי קיים חשש של ממש פן לא ישלמו את שייפסק נגדם, אם לא יזכו בתביעתם הנוכחית.

מן המקובץ הגעתי לכלל דיעה, כי יש לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים. בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את סכום התביעה, העומד על 10 מליון ש"ח, כמו גם את היקף העבודה הצפויה לנתבעים בהתגוננות מפני התביעה, בין היתר בשל מרחק הזמן מאז האירועים המדוברים - ועד הלום. הבאתי עוד בחשבון השיקולים גם את מספרם הרב של הנתבעים, ופשיטא כי כל אחד ואחד מהם ייאלץ להוציא כספים רבים בהגנה מפני התביעה. את סכום ההפקדה אעמיד, על שום כל אלה, על סך של 300,000 ש"ח.

אשר לתובעת 2, הנתבעים טענו בכתב הגנתם, כי היא נמחקה מספרי רשם החברות. בכתב התשובה של התובעים הובטח, כי האגרות תשולמנה בהקדם והתובעת-החברה תקום לתחייה. התובעים יודיעוני, עד יום 15.6.2005, אם שולמו האגרות, וימציאו - בצירוף להודעה - אישור מאת רשם החברות בדבר קיומה של החברה, שאם לא יעשו כן - כי אז תימחק תביעת החברה-התובעת.

סוף דבר, הנני מחייב את התובעים להפקיד בקופת בית המשפט סך 300,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית, על מנת להבטיח את הוצאותיהם של הנתבעים. הם יעשו כן תוך 45 יום מהיום, שאם לא כן תימחק תביעתם.

ניתנה היום י"ד באייר, תשס"ה (23 במאי 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

001215/05בשא054 איתי בהלול-גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: