החלטה בתיק בשא 12019/05

1.         זוהי בקשה למתן הוראות שעניינה, למעשה, עתירה לבטל את ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים ביום 5.5.05 וקיבל תוקף של החלטה.

2.         בתיק העיקרי מתנהלת בפניי תביעה שהגיש המבקש (בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ להלן: "הבנק") נגד המשיבים לתשלום סכום של 5 מיליון ש"ח, בגין יתרת חובן של המשיבות 1-4 (להלן: "החברות"). לטענת הבנק, המשיבים 5-11 בהיותם מנהלים או בעלי מניות של החברות מחוייבים לשאת ביתרת החוב. התשתית העובדתית, שלטענת הבנק מקימה את עילת התביעה  נגד המשיבים 5-11 פורטה בכתב התביעה.

3.          א.        במהלך ישיבת יום 5.5.05  הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו, פסק הדין יינתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 "עם הנמקה מקוצרת", וזאת לאחר שיתאפשר  להם להגיש סיכום טענות בכתב ולצרף מסמכים רלבנטיים.

ב.         ההסכמה דלעיל, הותנתה בכך שראשית דבר, בית המשפט העוסק בפירוק המשיבה מס' 1  יאשר את בקשתו של בא כוח הבנק למכור את הנכס הידוע בשם "בית הפנינים" בהתאם  להצעת רכישה שהצליח להשיג, במסגרת תפקידו ככונס נכסים של הנכס.

ג.          בכפוף לקיום התנאי האמור, ההסדר הדיוני כלל, בין היתר, הסכמה הדדית לדחיית תביעות וביטול הליכים משפטיים שהיו תלויים ועומדים בערכאות שונות. כן הוסכם "שלא יהיו עוד שום תביעות או טענות לתובע כנגד הנתבעים ולנתבעים כנגד התובע ו/או מי מטעמו וכן לא יהיו לנתבעים טענות נגד עו"ד יוסף ברינט בתוקף תפקידו ככונס נכסים..."

ד.         עוד יש לציין, כי בכל הנוגע לשיתופם של המשיבים 9-11 להסדר הדיוני, הדבר הותנה בקבלת אישורם. לפי הודעת בא כוחם שהוגשה ביום 17.5.05, המשיבים 9-11 לא נתנו הסכמתם להסדר. אין חולק, כי הבנק והמשיבים 5-8 נתנו הסכמתם להסדר הדיוני, ללא קשר להחלתו על המשיבים 9-11.

4.         בקשת הבנק לחזור בו מההסדר הדיוני, מנומקת בכך שהמשיבים 5-6 (יוסף ורחל פניני) הפרו את הסכם הפשרה, בהגישם ביום 10.7.05 תביעה נגד 14 נושים, ובהם הבנק, למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם זכאים לפדות את דירת מגוריהם, בהתאם לשוויה כשהיא תפוסה ובהפחתת יתרת החוב הרובץ על הדירה בגין המשכנתא בדרגה ראשונה.

הבנק, כך נטען בבקשה, רואה בתביעה החדשה משום הפרה של הסכם הפשרה, הן לאור התנאי הגורף לפיו הצדדים התחייבו להמנע מלפתוח בכל הליך משפטי זה כלפי זה, והן מחמת שהתביעה שהוגשה על ידי המשיבים 5-6, מתייחסת לדירת מגוריהם, שעליה הוטל עיקול זמני במסגרת התביעה שבפניי וזאת כדי להבטיח את גביית החוב הפסוק, ככל שתביעת הבנק תתקבל.

            במהלך הדיון בבקשה, הודיע ב"כ הבנק, כי בינתיים בית המשפט אישר את מכירתו של "בית הפנינים" וכן ש "העסקה דווחה למס שבח והסתיימה".

5.         עו"ד אלקון, בא כוחן של המשיבות 6, 7, 8 הודיע על התנגדותו לביטול ההסדר הדיוני. לטענתו, הבקשה הוגשה ללא תצהיר ועל כן דינה להידחות. עוד נטען, שהסכמתו להסדר ניתנה בשם שלושת מרשותיו "כמיקשה אחת", בעוד שנגד המשיבות 7-8, אין לבנק כל טענה על הפרת ההסכם. לחילופין, נטען, שכל טענה מצד הבנק על הפרת ההסכם צריכה להיות מועלית על ידו במסגרת תביעתם של המשיבים 5-6.

6.         המשיב מס' 5, שאיננו מיוצג ע"י עו"ד, הינו בעלה של המשיבה  מס' 6 ואביהן של המשיבים 7-8. ככל שניתן להבין, המשיב מס' 5 אינו סבור שהיתה מצידו הפרה של הסכם הפשרה.

            לגוף הבקשה נאמר על ידו:

            "במידה וביהמ"ש מבטל את הסכם הפשרה ואני לא נגד, לדעתי אין בזה הגיון... ביהמ"ש צריך לתת החלטה שאני אוכל לפתוח מחדש את כל התיקים שסגרתי ולבטל את המכירה של בית הפנינים... לא ייתכן שעו"ד ברינט יהנה מהפירות ובא על סיפוקו ועכשיו יבוא ויבקש לבטל את הסכם הפשרה. אם מבטלים מבטלים את הכל..." (עמ' 3 לפרוטוקול).

עוד נאמר על ידי המשיב מס' 5:

            "אשר למכירת "בית הפנינים" אני הגשתי בשמי ובשם הבנות וגם בשם החברות בהתחלה ערעור לביהמ"ש העליון בהתנגדותי למכור את הנכס במחיר המוצע. אני הבאתי שמאויות. הטענה העיקרית שלי בשמי ובשם הבנות שמאחר ואני ערב, ככל שהנכס יימכר במחיר נמוך יותר כך יגדל החוב האישי שלי. כנ"ל לגבי הבנות ואשתי ששורבבו לתביעה כאן. ביהמ"ש העליון עצר את המכירה ולאחר מכן הוא העביר את זה לתיק הפירוק... לביהמ"ש המחוזי... בינתיים הגענו לכאן ביום 5.5.05 להסכם פשרה שבעקבותיו הודעתי שאני מסיר את התנגדותי למכירת הנכס" (עמ' 5 לפרוטוקול).

7.         לדעתי, דין הבקשה להידחות.

            אינני נדרש להכריע בשאלה, אם המשיבים 5-6 הפרו את ההסכם הדיוני ואם בשל כך קמה לבנק עילה לבטלו. סוגיה זו נראית בעיני משנית בחשיבותה, לנוכח נימוקיו המאוד משכנעים של המשיב מס' 5 אודות ההתפתחות שחלה מאז יום 5.5.05, בעקבות הסרת התנגדותו למכירת "בית הפנינים".

            התנגדותם של המשיבים 5-8 למכירת הנכס במחיר שהוצע על ידי כונס הנכסים, העיקה מאוד על הבנק וענין זה היה, כאמור, תנאי מוקדם לשכלולו של ההסדר הדיוני.

עוד יצויין, שלא היה מדובר בהתנגדות סרק. כך עולה, לכאורה, מפסק דינו מיום 29.3.05 של בית המשפט העליון ברע"א 6168/04 פנידר חב' להשקעות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ועו"ד יוסף ברינט (פורסם באתר האינטרנט של הרשות השופטת).