החלטה בתיק בשא 11987/00

1.         בקשה לחייב את המשיב 1 (להלן: "המשיב"), הוא התובע בתיק העיקרי, ליתן ערובה לתשלום הוצאות המבקשים, וזאת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.         המשיב הינו הבעלים הרשום של דירה ברחוב שפרינצק 16 בקריית בנימין (להלן: "הדירה"). ביום 29.11.1998 נערך בינו לבין בני הזוג משה ואורית פחימה, הם המשיבים הפורמליים 2-3, הסכם למכירת הדירה (להלן: "ההסכם"). הגב' פחימה היא אחותו של המשיב. על-פי ההסכם נרשמה לטובת בני הזוג פחימה הערת אזהרה על זכויות המשיב בדירה.

3.         בתובענה הנוכחית שהגיש ביום 6.9.2004, ביקש המשיב ליתן צו המצהיר על בטלות ההסכם בשל הפרתו. לטענתו, הקונים - בני הזוג פחימה - לא שילמו את מלוא התמורה המוסכמת עבור הדירה. לטענתו, התחייבו בני הזוג פחימה לשלם תמורת הדירה סך של 170,000 דולר, אך  נותרו חייבים סך של 94,440 דולר. עוד ביקש להורות על החזרת החזקה בדירה וכן על מחיקת הערות שנרשמו לטובת שאר הנתבעים.

 לא הייתה מחלוקת כי החזקה בדירה נמסרה לבני הזוג פחימה, אשר התגוררו בה למשך פרק זמן מסוים, וכי במקביל המשיכה להתגורר בדירה אמו של המשיב, המתגוררת בה עד היום.

4.         התובענה הוגשה גם נגד המבקש 1 (להלן: "בנק משכן"), אשר העניק לפחימה הלוואה לרכישת הדירה שלהבטחתה שיעבדו פחימה את זכויותיהם. לטובת בנק משכן נרשמה הערת אזהרה בגין המשכנתה, לפיכך מבקש המשיב להורות על מחיקת ההערה. נגד המבקש 2 (להלן: "בנק הפועלים") הוגשה התביעה הואיל ולטובתו נרשם עיקול על הזכויות בדירה בשל חוב של פחימה. התביעה הוגשה גם נגד בנק נוסף, שאיננו מבקש בבקשה שבפניי, הוא בנק מזרחי-טפחות בע"מ (להלן: "בנק מזרחי").

מטעם בני הזוג פחימה לא הוגש כתב הגנה.

5.         המבקשים התגוננו נגד התביעה בטענות שונות. בין היתר טען בנק משכן כי התמורה המוסכמת שולמה על-ידי פחימה במלואה. לטענת בנק משכן, הייתה מוטלת על זכויות המשיב בדירה, במועד חתימת ההסכם, משכנתה לטובת בנק משכן, וכן היה מוטל עיקול לטובת בנק הפועלים, וזאת בגין חובותיו של המשיב לבנקים אלו. בגין החובות האמורים החלו הבנקים לנקוט הליכים שונים לפירעונם.

בהסכם שנערך בין המשיב לבני הזוג פחימה הוסכם כי חלק מתמורת הדירה ישמש לסילוק חובותיו האמורים של המשיב, וזאת על מנת לאפשר העברת הזכויות בדירה לידי בני הזוג כשהן נקיות מכל עיקול או משכנתה.

בני הזוג פחימה פנו אל בנק משכן בבקשה לקבלת הלוואה בסך כולל של 564,800 ש"ח, וביום 24.12.1998 נחתם בין הצדדים חוזה בדבר ההלוואה הנ"ל. כנגד מתן ההלוואה המציאו בני הזוג פחימה כתבי התחייבות לרישום משכנתה, חתומים על-ידם ועל-ידי המשיב. על יסוד כתבי ההתחייבות נרשמה הערת אזהרה לטובת הבנק על זכויות המשיב. כן מושכנו זכויות בני הזוג פחימה כלפי המשיב - לטובת הבנק.

6.         בנוסף חתמו בני הזוג פחימה, במקביל לחתימת חוזה ההלוואה, על הוראת קיזוז בלתי חוזרת, ובה הורו כי סך של 314,349 ש"ח יועבר לפקודת בנק משכן, וזאת לשם סילוק חוב המשכנתה של המשיב. סך כאמור אומנם הועבר.

עוד הועבר, בהתאם להוראת המשיב, סך של 36,000 ש"ח, מתוך כספי ההלוואה, לשם פירעון חובו של המשיב לבנק הפועלים, חוב בגינו הוטל כאמור עיקול על זכויותיו.

סך נוסף של 236,800 ש"ח וכן סך של 13,651 ש"ח הועברו אף הם לידי המשיב, וזאת באמצעות שקים ערוכים לפקודתו.

בנוסף, טוען בנק משכן, מצוי אישור המשיב, מיום 21.1.1998, לפיו שילמו לו בני הזוג פחימה, עד לאותו מועד סך של 149,000 ש"ח.

7.         בנק משכן טוען כי משלא עמדו בני הזוג פחימה בהחזר ההלוואה שניטלה על-ידם, החל בהליכי מימוש המשכון הרשום על זכויותיהם, וזאת במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ובא כוחו של הבנק מונה ככונס נכסים.

לטענת בנק משכן, נועדה התובענה לאפשר מילוט נכסיהם של בני הזוג פחימה מידי נושיהם. הבנק מצביע על השיהוי בהגשת התובענה, שהוגשה זמן רב לאחר שחלפו מועדי תשלום התמורה שהוסכמו, ולאחר שהחזקה בדירה נמסרה לידי בני הזוג פחימה, וטוען כי זו הוגשה במקביל לנקיטת ההליכים נגד בני הזוג פחימה. עוד טוען הבנק כי במועד קבלת ההלוואה לא היה מודע לקשרי המשפחה שבין המשיב לגב' פחימה, וכי הפנייה לקבלת ההלוואה נעשתה מתוך כוונה משותפת להונות את הבנק.

8.         באשר לבנק הפועלים, הרי שלטובת בנק זה הוטל עיקול על זכויות בני הזוג פחימה. העיקול הוטל במסגרת הליכי הוצאה לפועל של פסק דין שניתן נגד בני הזוג פחימה בתביעתו של הבנק בגין חובם. בכתב הגנתו הצטרף בנק הפועלים לטענות בנק משכן.

9.         גם בנק מזרחי שב, בכתב הגנתו, על עיקרי טענות בנק משכן. לטובת בנק זה הוטל עיקול, ביום 7.6.2005, על זכויות בני הזוג פחימה כלפי המשיב, גם כן במסגרת הליכי הוצאה לפועל של פסק דין שניתן לטובת הבנק בתובענה שהגיש נגד בני הזוג.

10.        בבקשה זו עותרים בנק משכן ובנק הפועלים לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להוצאותיהם. לטענת המבקשים, לא זאת בלבד שסיכויי התובענה שהגיש המשיב קלושים, אלא שהמשיב איננו מתגורר בארץ, אלא בארה"ב, ואין לו כל נכסים בארץ, לבד מן הדירה האמורה. לטענת המבקשים, לו תידחה תובענת המשיב, ממילא תהא משמעות הדחייה כי אין לתובע זכויות בדירה האמורה, ומאליו לא יוכלו המבקשים להיפרע הוצאותיהם בגין ההליך מן הנכס.

המשיב מאשר בתגובתו כי אינו מתגורר בארץ, אלא בארה"ב, אך טוען כי מדובר בשהות זמנית בלבד.