החלטה בתיק בשא 11824/07

בקשה זו מעוררת שאלה שהיא בלתי שגרתית במידת מה והיא זו: האם קיום החלטה בהליך ביניים (שע"פ הטענה היא מוטעית) לפיה ניתנה למשיבים (הנתבעים)  רשות להגיש כתב הגנה, בלא שנחקרו על תצהיריהם בשלב בקשת הרשות להתגונן, יגרום למבקשת (התובעת) נזק ולא זו בלבד, אלא אף נזק בלתי הפיך.

השתלשלות האירועים, בקיצור ההכרחי, היא שביום 3.6.07 החליטה הרשמת של בית משפט זה (בעקבות החלטה קודמת שלה מיום 17.5.07) ליתן למשיבים רשות להתגונן והורתה גם כי המשיבים יגישו כתב הגנה.  ההחלטה של הרשמת ניתנה בלא שהתקיימה חקירה על התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן.

על החלטה זו הוגש ע"י המבקשת ערעור אלא שבינתיים נקבע מועד לדיון בקדם משפט. משום כך עותרת המבקשת לעכב את ביצועה של החלטת כבוד הרשמת. ברי, כי עיכוב ביצוע בהקשר זה משמעו דחיה של מועד הדיון בקדם משפט.

כעולה מכתבי הטענות (אשר, יש לומר, הם מאירי עיניים וערוכים ברוחב הדעת) הצדדים אינם חלוקים בנוגע לעקרונות המשפטיים שאותם יש ליישם בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין (ולצורך ענייננו של החלטה הדיונית).  המחלוקת העיקרית ניטשה בשאלת סיכויי הערעור ומחלוקת נוספת, כמתחייב מן ההלכה הפסוקה בנושא עיכוב ביצוע, היא זו הנוגעת לאפשרות להשיב את מצב הענינים לקדמותו (או, במלים אחרות, בשאלת הנזק הבלתי ניתן לתיקון).

בעניין סכויי הערעור אני סבור כי יש ממש בטענות המבקשת והמצב המשפטי הוא אכן כזה שאין בכוחה של תקנה 241(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ("התקנות") לגרוע מן ההוראה שבסעיף 17(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 ואני סבור, במלוא הענוה, כי הדברים שנאמרו ברע"א 2508/98 מתן מערכות תקשורת נ. מילטל תקשורת פ"ד נג(3) 26 (" עניין מתן") אינם מאפשרים להסיק אחרת. גם הסייג שהובע ברע"א 5693/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. ארט בי פ"ד נב(5) 793, אינו משנה עקרונית מן הדברים שנאמרו בעניין מתן ומכאן שלכאורה יש טעם בטענת המבקשת בדבר סיכויי הערעור.

עם זאת, יש צורך, וגם על כך אין מחלוקת של ממש, לשקול שאלה נוספת והיא זו הנוגעת לאפשרות להשיב את המצב לקדמותו. אודה כי בעניין זה לא ירדתי לסוף דעתם של ב"כ המבקשת. טענתם היא כי "יש לעכב את ביצוע ההחלטות מן הטעם שהמשך ההליכים יפגע בזכויותיה של המבקשת באופן שיהא קשה להשיב את הגלגל לאחור, שכן המשך ההליכים יפגע בזכותה לחקור את המצהירים בטעם [המשיבים] כהליך ראשוני ומקדמי שמבוצע  עוד בטרם דבר כלשהו לבירור המחלוקות.  מה גם שברור כי חקירת המצהירים לאחר שההליכים ימשכו עלול לגרום לסירבול דיוני." (סעיף 39 לבקשת המבקשת) (ההדגשה במקור). משמעות הדברים היא, כפי שאני מבין אותם, הוא שאם יתקבל ערעורה של המבקשת, והחלטת הרשמת תבוטל, תמצא עצמה המבקשת במצב של מי שהחמיץ את השעה כיון שיתכן - אם כי הדבר אינו ברור די הצורך בשלב זה - שההליך המשפטי יגיע בינתיים לשלב מתקדם במידה כזו שיהיה זה חסר טעם, או תועלת, להחזיר את הגלגל אחורה. על פי פשוטם של הדברים, נראה כי גם טענה זו אינה חסרת יסוד ואין להתעלם מאפשרות התממשות תרחיש מעין זה. אלא שלדעתי, יש לדחות את הבקשה מן הטעם שבנסיבותיו של המקרה הנוכחי מצב הדברים הבלתי הפיך, גם אם יווצר, אינו בבחינת פגיעה של ממש המצדיק לעכב את התקדמותו של ההליך המשפטי. האפשרות לחקור את המצהירים מטעם המשיבים על תצהיריהם ממילא תינתן למבקשת בשלב שמיעת הראיות ולכן הפגיעה, כביכול, לה טוענת המבקשת היא בזה שחקירה כזו לא התקיימה בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן. פגיעה ממין זה בעניינה של המבקשת אינה מצדיקה לדעתי את העיכוב הצפוי בהתקדמות ההליך השיפוטי. ניהול משפט כסדרו, ובפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי, אינו רק ענינם של בעלי הדין כי אם גם של כלל הציבור ועניין זה מצדיק, במקרה הנוכחי, כי עניינה של המבקשת יסוג מפניו.

יתכן שתוצאה זו מהוה פגיעה מסויימת בעניינה של המבקשת אולם ספק הוא אם היא מצדיקה את התארכותם של ההליכים אך ורק לצורך מניעת פגיעה זו.

בנסיבות אלה אני סבור שיש לדחות את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים .

ניתנה היום כ"ג בחשון, תשס"ח (4 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

קלדנית: מאירה נ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: