החלטה בתיק בשא 11673/05

סוגיית זכות העיכבון של נושה בלתי מובטח לעומת השיעבוד הצף של נושה מובטח. כן מתעוררות שאלות בעניין דין התמורה, שהתקבלה כתוצאה ממכירת הנכס המעוכב ע"י בעל זכות העיכבון, ובנושא של יכולתו של האחרון להיפרע מהתמורה בגין המכירה, לפני הנושה המובטח.

רקע

1.                  המבקשת (התובעת) עוסקת במתן שירותים לוגיסטיים, הכוללים בין היתר אחסון והפצה. המשיב 2 (להלן: " המשיב/כונס הנכסים") הינו כונס נכסים של החברה: מטקאש סחר בע"מ, מטעם הנושה המובטח המשיב 1 (להלן: " הבנק/בל"ל").

2.                  המבקשת והחברה חתמו על הסכם ביום 29.11.04 לפיו המבקשת תעניק לחברה שירותי לוגיסטיקה הכוללים אחסון והפצה (נספח א' לסיכומי הנתבעת שהוגשו ביום 18.12.05). במסגרת ההסכם נקבע מחיר מינימום לשירותי המבקשת בסך של 1,050,000 ש"ח לכל רבעון קלנדרי, דהיינו סכום של 350,000 ש"ח לחודש (נספח ב' להסכם). השירותים כללו אחסון מלאי המוצרים השייך לחברה ושירותי שינוע, הובלה והפצה. עוד הוסכם כי המבקשת תהא ספק שירותי הלוגיסטיקה הבלעדי של מוצרי הצריכה המתכלים של החברה (סעיף 4 להסכם).

3.                  ביום 30.3.05 התקשרה  פרי ניר (הדס 1987) בע"מ (להלן: " פרי ניר") בהסכם לרכישת מחצית ממניות החברה. המבקשת טוענת, כי בפועל פרי ניר פעלה כבעלים בחברה, ובכלל זה שלטה במלאי בהסכמת הנושה המובטח (המשיב 1). המשיבים, לעומת זאת, מבהירים כי כל שהועבר לפרי ניר היה 50% מאחזקות החברה וכי מלאי החברה מעולם לא היה בשליטתה של פרי ניר. עוד נטען על ידם כי בל"ל כלל אינו צד לעסקה שנרקמה עם פרי ניר וטענת המבקשת כי הבנק הסכים להעברת המלאי לפרי ניר משוללת כל יסוד עובדתי.

4.                  כך או כך, ביום 30.5.05 פרי ניר הודיעה לחברה כי מועצת המנהלים שלה אינה מאשרת את ההסכם, ובכך למעשה פרשה ממנו. כל שהוגש בעניין זה הוא הנספח לתשובת המבקשת לסיכומי המשיבים, מכתב מיום 30.5.05 מטעם מנהל הכספים של פרי ניר (אל עו"ד אביתר גושן), ממנו עולה כי פרי ניר אינה מאשרת את ההסכם, כאשר לא ברור באיזה הסכם מדובר.

5.                  בעקבות פרישת פרי ניר מן ההסכם, נקלעה החברה למבוי סתום בפעילותה. הבנק הגיש בקשה כי ימונו כונסי נכסים לחברה וביום 1.6.05 ניתן ע"י בית משפט זה פסק דין האוכף שיעבוד שוטף שנעשה לטובת הבנק בדרך של מינוי כונסי נכסים, כמבוקש. באותו יום פנה מנכ"ל המבקשת לחברה בכתב והודיע כי מלאי המוצרים השייכים לחברה והמאוחסנים אצל המבקשת, מעוכב עד שישולם חוב החברה במלואו או עד שימומש עפ"י דין (נספח ב' לסיכומי המבקשת). מן המכתב עולה כי ביום 8.5.05 ההסכם בין המבקשת לבין החברה בוטל ואולם לפנים משורת הדין, בפגישה שנערכה בין החברה למבקשת ביום 9.5.05, האחרונה הסכימה להמשיך לספק שירותים באופן זמני, כאשר החברה מצידה התחייבה לשלם את החוב שהצטבר עד עתה. באותו מעמד החברה שילמה למבקשת סך של 200,000 ש"ח + מע"מ על חשבון החוב. יצויין, כי לבד ממכתב זה מטעם המבקשת, לא הונחו בפניי כל ראיות המצביעות על כך כי ההסכם בין הצדדים אכן בוטל ביום 8.5.05 וכי כל ההסכמות המוזכרות בנספח הנ"ל שמתאריך 1.6.05, החתום רק על-ידי מנכ"ל המבקשת, אכן הוסכמו בפועל.   

6.                  לטענת כונס הנכסים, כתוצאה מהמכתב הנ"ל של מנכ"ל המבקשת מיום 1.6.05, סוכם בין כונס הנכסים לבין ב"כ המבקשת באותה עת, כי המלאי המצוי במחסניה יימכר במסגרת הליכי הכינוס ובפיקוח בית המשפט וכי התמורה תופקד בידי כונסי הנכסים בחשבון נפרד. עוד סוכם, כעולה מטענות הכונס, כי בית המשפט הוא שיכריע במחלוקת בעניין זכות העיכבון של המבקשת. הצדדים אף הסכימו שעליהם להיפגש כדי לבחון את ההוצאות הכרוכות בהליכי מכירת המלאי ועל כן נקבעה פגישה ליום 14.6.05 בין כונסי הנכסים לבין בעלי המבקשת, מוטי רון וב"כ. הסכמות אלה כנראה שנדונו בעל-פה, ובכל מקרה לא גובו במסמך כלשהו. מדובר, אם כן, בהצהרות הכונס בלבד.

7.                  ביום 9.6.05 הודיע מוטי רון על ביטול הפגישה באמצעות ב"כ (נספח ב' לתגובה לבקשה למתן הוראות בבש"א 9706/05).  למחרת, בתאריך 10.6.05, התברר לכונסי הנכסים, כי מוטי רון מכר חלק נכבד מן המלאי שהיה מצוי במחסני המבקשת, מבלי שהדבר סוכם עם כונס הנכסים או עם הבנק הנושה המובטח, וזאת לפי גרסת הכונס.

8.                  המלאי שנותר במחסני התובעת נמכר באישור בית המשפט בסכום של 55,000 ש"ח. למיטב הבנתי, אין המבקשת מחזיקה כעת במלאי כלשהו של החברה.

הבקשות נשוא ההחלטה

9.                  המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה להורות לכונסי הנכסים לשלם לה את יתרת החוב בגין שירותי הלוגיסטיקה שסיפקה לחברה. ב-בש"א 9706/05 נטען, כי החברה חייבת תשלום מלא בעבור אחסון מלאי במחסני המבקשת לחודשים מרץ, אפריל ומאי 2005.

בנוסף, המבקשת טוענת כי בחודש יוני 2005 חלו שינויים בניצולת האחסון, והתפוסה ירדה מ- 100% בתחילת החודש ל- 33% בסופו. המבקשת דורשת תשלום יחסי לניצולת האחסון, בעבור השירותים שניתנו בחודש זה.

ב-בש"א 11673/05 המבקשת חוזרת על דרישותיה כאמור לתשלום, ובנוסף מבקשת כי החברה תשלם לה חוב נוסף עבור האחסון בחודשים יולי-אוגוסט-ספטמבר 2005, באופן יחסי לניצולת האחסון בחודשים אלה.

בהסכמת באי-כוח בעלי-הדין (פרוטוקול 9.11.05, עמ' 10 למעלה) לא נחקרו מצהירים על תצהיריהם ולא נשמעו עדויות בע"פ.  הדיון התנהל בדרך של שמיעת טענות עורכי-הדין בכתב ובעל-פה.

המבקשת התייחסה בסיכומיה גם ל-בש"א 8540/05, בעניין השכרת משרד לחברה ע"י רונדל"ן בע"מ וחילוט הערבות הבנקאית בסך 10,000$, המעוכבת באופן זמני לפי החלטת בית משפט זה. בית המשפט התבקש לדון גם בבקשה זו. בבקשות נשוא ההחלטה הנוכחית לא נזכרה רונדל"ן בע"מ וגם לא נושא הערבות הבנקאית. בעלי-דין העלולים להיפגע כתוצאה מהסעדים הנתבעים לא צורפו כמשיבים.  ברור שלא ניתן לבקש הכרעה בעניין בדרך של איזכורו רק בשלב הסיכומים.

בהחלטתי מיום 22.6.05 נקבע כי עיכוב הערבות הבנקאית יימשך עד למתן החלטה אחרת בעניין. לאור נסיבות אלו, אינני מוצא לנכון, בשלב זה, לדון בבש"א 8540/05.  בעל-דין מעוניין רשאי לעתור בעניין זה, בנפרד, תוך צירוף כל הנוגעים בדבר כבעלי-דין.

10.              כונסי הנכסים טוענים, כי דרישות המבקשת לתשלום בדין קדימה כפי שתואר לעיל, הן חסרות כל בסיס. הסכום הנדרש, לטענתם, הינו מופרז ואין לו כל אחיזה במציאות, כאשר הסכומים בעבור אחסון המלאי נמוכים בהרבה.

המחלוקות בין הצדדים