החלטה בתיק בשא 11660/07

1.         בפניי בקשה לדחיית התביעה אשר הגיש המשיב נגד המבקשת על הסף מכוח תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 בנימוק של העדר יריבות או העדר עילת תביעה, ולחילופין, למחיקת התביעה מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי בשל השיהוי בהגשתה.

2.         במסגרת ההליך העיקרי הגיש המשיב נגד המבקשת תביעה נזיקית בעקבות תאונה בה היה מעורב ביום 23.6.87 בהיותו קטין (להלן: "התאונה"). כעולה מכתב התביעה, המבקשת השתמשה בחלקת קרקע כשטח ציבורי לצורך השלכת פסולת ושריפתה במקום (להלן: "החלקה"). המשיב, יחד עם אחרים, נהגו לעבור דרך אותה חלקה וביום התאונה התפוצץ בקבוק או קופסה אשר הכילו חומר דליק, אש אחזה בגופו של התובע ונגרמו לו כוויות.

3.         טענת המבקשת להעדר יריבות או עילת תביעה מושתתת על הנימוק כי החלקה הינה בבעלות פרטית ובהתאם לכך לא מוטלת עליה אחריות לאירוע התאונה הנטענת.

            טענת המבקשת לשיהוי בהגשת התביעה מבוססת על הנימוק כי מיום אירוע התאונה ועד להעלאת טענות המשיב נגדה ביום 23.11.05, עברו כ-18 שנים.  במועד הרלוונטי לתאונה היתה המבקשת מבוטחת באמצעות חב' הביטוח רותם בפוליסת ביטוח המכסה את האירוע הנטען, אולם, חברת הביטוח הפסיקה את פעילותה ובהתאם להסדר אשר אושר על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ניתן היה לפנות לחב' רותם בתביעות ודרישות עד ליום 15.8.00, כ-5 שנים לפני פניית המשיב אליה.  בנסיבות העניין, השיהוי בהגשת התביעה הרע את מצב המבקשת. כן טענה המבקשת כי הזמן הרב אשר עבר ממועד אירוע התאונה ועד לפניית המשיב אליה מחייב את המסקנה כי הוא ויתר על הגשת תביעתו והדבר מקשה עליה לנהל את הגנתה ולאתר את העדים והמסמכים הרלוונטיים לצורך כך.

4.         המשיב מבקש לדחות את הבקשה על הסף.  לעניין הטענה בדבר העדר עילה או יריבות, המשיב מפנה לחוק עזר לעוספייה (תברואה וסילוק מפגעים), תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק העזר"), לפיו נקבעו סמכויות המבקשת לטפל במפגעים ולמנוע השלכת פסולת גם בשטח פרטי. הואיל ולטענת המבקש המשיבה הפרה את חובותיה על פי אותו חוק, אזי יש להטיל עליה אחריות לאירוע התאונה.

            לעניין טענת השיהוי, המשיב מפנה לכך כי בעת אירוע התאונה הוא היה קטין, כבן 6 שנים, ובהתאם לחוק ההתיישנות הוא זכאי להגיש תביעתו כעבור 7 שנים מהמועד בו הגיע לגיל הבגרות.  התביעה אכן הוגשה במסגרת אותם מועדים ומכל מקום, בעקבות התאונה המשיב פנה בתביעה בהתאם לפוליסת ביטוח תלמידים בדרישה לתשלום פיצוי והמבקשת היתה מודעת לאותה פנייה. כן טען המשיב, כי לא נגרם כל נזק למבקשת מבחינת הכיסוי הביטוחי בעקבות הזמן אשר עבר ממועד התאונה, שכן, המבקשת איתרה את הפוליסה וחברת הביטוח רותם המכסה את האירוע וכי לא קיימת מגבלת זמן לפנייה לחברת הביטוח בהתאם להסדר הנושים שאושר על-ידי בית המשפט בעניינה.

5.         הבקשה נתמכה בתצהיריהם של ה"ה פרח חרמאן, מהנדס המועסק אצל המבקשת, וכן של מר מועין כיוף, אחראי על הביטוחים אצל המבקשת.  מנגד, תגובת המשיב לבקשה נתמכה בתצהירו, תצהיר אביו, מר עמאשה עיסאם וכן בתצהיר מר סלימאן חמדאן.

            כל המצהירים לעיל נחקרו בפניי, למעט מר סלימאן חמדאן וזאת לאחר שהמבקשת ויתרה על חקירתו.

6.         הטענה כי החלקה הינה בבעלות פרטית (ולעניין זה דומה כי המשיב אינו חולק על כך), כשלעצמה, אינה פוטרת את המבקשת מהאחריות למתרחש בה ולנזק העלול להיגרם לאחרים בשל גורם הקשור אליה. לעניין זה די להפנות לסעיף 4(ג) לכתב התביעה, שם נטען כדלקמן:

" הנתבעת, הרשות המקומית, השתמשה בשטח קרקע שנהגו לעבור בה הילדים, ויתר התושבים, כשטח ציבורי לצורך השלכת פסולת מכל הסוגים.

יצוין, כי הנתבעת השתמשה בשטח 'כמזבלה שכונתית' והנתבעת דאגה לפינוי הפסולת באמצעות עובדיה.

כמו כן, הנתבעת ו/או עובדיה שרפו את הפסולת מידי פעם בשטח עצמו, ו/או הותירו לאחרים לשרוף את הפסולת בתוך השטח".

למותר לציין, כי באם יעלה בידי המשיב להוכיח טענותיו לעיל, אזי, לעובדה כי החלקה שהינה בבעלות פרטית יינתן משקל מופחת, אם בכלל, במכלול השיקולים בסוגיית האחריות לאירוע התאונה.  בשלב זה טרם נשמעו ראיות הצדדים בתביעה ולא ניתן לדון ולהכריע כעת בטענותיו העובדתיות של המשיב לעיל. מטעם זה בלבד יש לדחות את הטענה בדבר העדר יריבות או עילת תביעה.

7.         אף בהתעלם מהטענות העובדתיות אשר העלה המשיב, כמצוטט לעיל, אין לקבל טענת המבקשת להעדר יריבות או להעדר עילת תביעה. לא בכל מקרה שבו שטח מסוים הינו בבעלות פרטית, הרשות פטורה מאחריות למתרחש בו, ודי לעניין זה להפנות לחוק העזר ואשר בסעיף 2 שבו הוגדרו סוגי מפגעים שונים גם בשטח פרטי.  בס"ק 2 (9) לחוק העזר הוגדר מפגע כ- "... חצר שהם במצב מזוהם או, שלדעת התברואן, הם עלולים להזיק לבריאות", ובס"ק 2(17) הוגדר מפגע כ-" הצטברות של... עצים, גרוטאות של מתכת, חלקי רכב, זבל, נוצות או פסולת אחרת שהם, לדעת התברואן, מזיקים או עלולים להזיק לבריאות", ובס"ק 2(25) הוגדר מפגע כ-" שטח אדמה שאינו גדור במידה מספקת, לדעת התברואן, שעלול לשמש להצטברות אשפה או פסולת". לגבי כל אותם מפגעים נקבע בסעיף 7 לחוק העזר כי באם המחזיק בנכס לא סילק אותם, אזי המבקשת תהיה רשאית לסלקם על חשבונה ולדרוש הוצאות הסילוק מאותו מחזיק, ולענין זה אין נפקא מינא באם הקרקע הינה בבעלות פרטית או ציבורית.

            יודגש, בהתאם להלכה הפסוקה נקבע כי הסמכות והכוח הסטטוטורים מהווים נתונים עובדתיים בעלי חשיבות רבה בגיבוש חובת הזהירות והם משפיעים, יחד עם שיקולים נוספים, על ההכרעה בשאלה, האם בעל הסמכות צריך היה לצפות כי התרשלות מצדו תגרום נזק, אם לאו. כן נפסק כי הסמכות והכוח הסטטוטורים משפיעים על ציפיות הניזוק והציבור ויוצר מציאות עובדתית של תפקוד, הסתמכות וצפיות. אותה מציאות משפיעה על ההכרעה בשאלה המשפטית, באם מוטלת חובת זהירות אם לאו (ר' ע"א 862/80 עירית חדרה נ. זלמר, פ"ד לז (3) 757).

8.         בפסק-דינו של כב' השופט עמית ב - ת"א (חיפה) 1108/01 נפומניאשיץ נ. עירית חיפה (פורסם בנבו) נדון חוק העזר לחיפה (עצים מסוכנים) תשכ"ה-1965, ונפסק כדלקמן:

"למרות שסמכותה של העירייה על פי חוק העזר היא סמכות שברשות, יש לייחס לה רשלנות בשל אי הפעלת סמכותה. חוק העזר מאפשר לעירייה להקטין ולהסיר סכנת עצים במדרכות בהן מהלכים הולכי רגל. זאת, בנוסף ומצטבר לחובתה של העירייה לדאוג לשלומם של עוברי אורח מכוח סמכויות הרשות הנתונות לה לפי סעיף 235 לפקודת העיריות".

            באותו עניין הטיל בית המשפט אחריות על העירייה בגין פגיעת התובעת מענף עץ שהיה נטוע בחצר פרטית.

            גם במקרה דנן חוק העזר מקנה סמכות למבקשת לפעול לסילוק מפגעים ממקרקעין בבעלות פרטית, והעובדה  כי היא רשאית, אך אינה חייבת, להפעיל אותה סמכות, אינה מעלה או מורידה לקביעה באם התרשלה במילוי תפקידה, אם לאו.