החלטה בתיק בשא 11637/06

לפני בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים, הם הנתבעים בתיק העיקרי כנגד תביעה שהוגשה כנגדם על ידי המשיב, בנק לאומי לישראל (להלן: "המשיב" או "הבנק") לתשלום הסך של 3,500,000 ש"ח, בגין חוב נטען של מבקשת מס' 1 ובגין ערבותם של מבקשים מס' 2 ו-3, הם הערבים לכל התחייבויותיה של מבקשת מס' 1.

מבקשת מס' 1 ( להלן: "המבקשת"), הנה חברה אשר יבאה, יצרה, שיווקה וסיפקה צעצועי ילדים וכן שימשה בזמנים הרלוונטיים לתובענה כבעלים של רשת החנויות "מלך הצעצועים" (להלן: "הרשת" או "החברה"). מבקש מס' 2, דוד זרד (להלן: "דוד") שימש באותה תקופה כסמנכ"ל היבוא והשיווק של המבקשת ושל הרשת כולה. מבקש מס' 3 , חיים דלאון (להלן: "המבקש" ) הינו הבעלים של המבקשת, מנהלה הרשום ובעל מניותיה.

ביום 11.6.06 נפתח על ידי המבקשת חשבון בנק בסניף בת ים של המשיב במסגרתו חתם המבקש על ערבות אישית לחובות המבקשת. עם פתיחת החשבון סוכם בין הצדדים כי למבקשת יינתן אשראי בסך 1,000,000 ש"ח, אשראי שעם גדילתה של הרשת גדל ותפח לפי בקשת המבקש ל 2,500,000 ש"ח. כשנה לאחר פתיחת החשבון ביקשה המבקשת להגדיל את האשראי לסך של 10,000,000 ש"ח. הבנק התנה את הגדלת האשראי בחתימתו של דוד על כתב ערבות. לטענת המבקשת דוד אכן חתם על הערבות אך הבנק לא עמד בחיובו להגדלת האשראי. בהמשך התנה הבנק פעמים נוספות את הגדלת האשראי בתנאים נוספים, בניהם שיעבוד ביתו ומשקו של דוד, אך בסופו של יום לא הגדילה את האשראי.

המבקשת שחפצה בהגדלת האשראי אותו לא קיבלה בסניף בו נוהל חשבונה, עברה לסניף אחר של המשיבה, סניף איילון, אך גם שם למרות סיכומים עם מנהלי הסניפים, לא הוגדל האשראי. מאותו היום בו עברה המבקשת לסניף איילון, החל לטענת המבקשת הבנק במסע כנגדה שסופו היה הפלתה של הרשת כולה.

לטענת המבקשת (בבקשה רצופה בהדגשות מיותרות סימני קריאה ועוד סימנים, שככל הנראה היה מי שסבר שיש בהם כדי להאדיר את הבקשה ולשוות לה נופך של חשיבות - שבפועל רחוק ממנה, כרחוק מזרח ממערב) יש ליתן לה רשות להתגונן כנגד התובענה שהוגשה כנגדה על ידי הבנק מהסיבות הבאות:

1.      אי קיום ההסכם להגדלת אשראי חרף הגדלת הביטחונות שוב ושוב - טענת המבקשים היא, כי על אף שהבנק דרש מהם בטוחות נוספות בכל פעם שהתבקשה הגדלת האשראי, לא הוגדל האשראי. כך לדוגמא, לא הוגדל האשראי גם לאחר שדוד שיעבד את ביתו ומשקו. לטענת המבקשים הם לא נחקרו בנקודה זו על ידי ב"כ המשיב ומכך שטענותיהם לא נסתרו.

2.      ביטול האשראי מהיום להיום - לטענת המבקשים, הבנק לא טרח ליידע אותם לפני שביטל להם את האשראי ולא נשלח להם כל מסמך המתרה בהם, כי בכוונת הבנק לבטל את האשראי. גם טענתם זו של המבקשים לא נסתרה והמבקשים אף לא נחקרו עליה במהלך החקירה הנגדית.

3.      ביטולו של הסכם הפשרה על ידי המבקשת - עם קריסתה של המבקשת, לאחר ביטול האשראי על ידי המשיב והחזרת שיקים שניתנו על ידה, פנתה למבקש מנהלת סניף בת ים של המשיב, הבטיחה לעזור והפנתה אותו לעורך הדין של המשיב שהנו ידיד טוב שלה על מנת שיוכל לעזור למבקשים. המבקשים חשפו בפני עורך הדין את כלל המידע שברשותם, בכל הנוגע לגורמים החייבים כספים לרשת, על מנת שהבנק יוכל לגבות כספים אלה ובד בבד נרקם בין המבקשים למשיב הסכם פשרה. לטענת המבקשים בהסכם הפשרה נפרש חובם לבנק כך שבכל חודש היה עליהם לשלם לבנק סך של 100,000 ש"ח. המבקשים טענו בפני עורך הדין כי אינם יכולים לעמוד בדרישה זו,  אך זה הרגיעם וטען כי להערכתו הסכומים שיגבה מהחייבים לרשת יעלו על סכומים אלה ואם לאו, אזי יפחית הבנק את התשלום החודשי. עם חתימת ההסכם שיתפו המבקשים פעולה עם עורך הדין והביאו לטיפולו תיקים נוספים לצורך גביית חובות, כאשר כל שקל שנגבה הועבר לבנק. בתחילת שנת 2006, הודיע עורך הדין למבקשים, כי הוא מבקש להתפטר מייצוגם בתיקים שנמסרו לו על ידם.

לטענת המבקשים הסכם זה בטל ומבוטל. ההסכם בוטל על ידם, הן בהתנהגותם, הן בעצם הגשת בקשת הרשות להתגונן והן בשל כל האמור בבקשה. עוד טענו המבקשים כי די בהבעת רצונם להביא לביטולו של הסכם הפשרה, כפי שנטען מפורשות בבקשת הרשות להתגונן, על מנת להוות הודעת ביטול תקפה. הודעת ביטול, לשיטתם של המבקשים, אינה טעונה צורה פורמאלית מסוימת וכבר נקבע לא אחת בפסיקה שאפילו התנהגות של נפגע מהסכם או הפרתו, שממנה משתמעת כוונת הביטול, מהווה הודעת ביטול נאותה. כן טענו המבקשים, כי גישתם של בתי המשפט בכל הקשור להודעת ביטול כאמור הנה גישה מקלה, המאפשרת להכיר בתוקפה של הודעת ביטול אף שנמסרה במסגרת בקשת רשות להתגונן.

4.      הפרת החובה למסור למבקשים מידע מהותי והכרחי - המבקשים פנו  למשיב לצורך קבלת מסמכי חשבון הבנק  ומסמכים שונים הנחוצים להם לשם הכנת הבקשה למתן רשות להתגונן. עד יום הגשת הבקשה, לטענת המבקשים אף שחלק מהמסמכים אכן הועברו אליהם, לא הומצאו להם מרבית המסמכים.

5.      קיזוז - לטענת המבקשים המשיב בחר שלא להגדיל את האשראי של המבקשת ואף בסופו של דבר ביטל אותו באופן חד צדדי למרות שהמבקשים עמדו בהתחייבויותיהם והעמידו את הבטוחות הנדרשות. לטענת המבקשים הנזק שנגרם להם כתוצאה ממעשיו של הבנק וממחדליו מוערך בסך של 27 מיליון ש"ח ומשכך הינם רשאים לקזז נזק זה כנגד טענותיו של הבנק.

6.      יתרת חוב לא נכונה - לטענת המבקשים תביעתו של הבנק כנגדם הייתה צריכה לעמוד על סכום פחות בצורה משמעותית ביותר מהסכום הנתבע. חוב המבקשת לפי ספרי הבנק עומד נכון ליום 10.5.05 על סך של 5,600,000 ש"ח אך לטובתו של הבנק עמדו בטחונות נזילים בסך 1,000,000 ש"ח, שיקים של לקוחות שנפרעו בסך 1,600,000 ש"ח וסך של 2,000,000 ש"ח נוספים שהועברו לבנק תמורת משקו של דוד שנמכר. מכך שלטענת המבקשים סכום התביעה היה צריך לעמוד על סך של 1,000,000 ש"ח ובנוסף לכך  קיימים שיקים נוספים של לקוחות המבקשת שעדיין לא נפדו וככל הנראה יגבו סכומים נוספים מלקוחות אלה, דבר אשר יקטין משמעותית את יתרת החוב בחשבון. רשימת השיקים הללו הנה חלק מהמסכים שנתבקשו על ידי המבקשים אך לא הועברו לידיהם על ידי הבנק.

7.      התנית שירות בשירות - המבקשת, המבקש ודוד אולצו לטענתם לפתוח תוכניות חסכון שונות בבנק. לטענת המבקשים מדובר בהתניה פסולה אשר גרמה להם נזק רב והיות שהתמורה לפתיחת חשבונות אלה הייתה הגדלת האשראי, אשר כאמור לא ניתנה בסופו של דבר הרי שההתניה הזו הייתה לשווא. לטענת המבקשים מדובר כאן בהתרשלות של הבנק שלו בגינה יש להורות על מתן רשות להתגונן.

8.      המבקשים העלו בסיכומיהם טענות נוספות כגון: הפרת חובת נאמנות של בנק כלפי לקוחו, העדפת אינטרס הבנק על פני טובת הלקוח, עושק על ידי ניצול חוסר הבנתם וחוסר ניסיונם של המבקשים במערכת הבנקאית, פניה לערבים בטרם מיצוי ההליכים כנגד החייבת העיקרית וזאת בניגוד לסעיף 8 לחוק הערבות, הפרת הסכמי אשראי בין המבקשת למשיבה על ידי התנהגות כוחנית בחוסר תום לב וכן הטעיה ו/או  הצגת מצג שווא בכל הקשור למתן האשראי, היקפו ומשכו.

לעניינו של דוד טענו המבקשים כי הנו ערב יחיד, מעולם לא היה בעל עניין או דירקטור במבקשת ומשכך יש להפטירו מערבותו. תביעתו של הבנק נגד דוד מסתמכת על כתב ערבות מתמדת "לכל חוב" שאינה מוגבלת בסכום.  דוד, כנטען על ידי המבקשים, לא כיהן מעולם כדירקטור במבקשת, לא כמנהל של המבקשת ולא היה בעל עניין במבקשת, ולראיה, מתדפיס רשם החברות עולה בבירור כי בעל המניות היחיד במבקשת ומנהלה היחיד הינו המבקש. משכך ובשל היותו ערב יחיד כמשמעותו בסעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967            (להלן: "חוק הערבות" ) הרי שלפי סעיף 21 לחוק הערבות, בעת שבחוזה הערבות לא נקוב סכום קצוב, יהיה פטור הערב היחיד מערבותו.

בנוסף טענו המבקשים, כי התרשלותו של הבנק, עת שהטעה את דוד וגרם לו לחשוב כי חובות המבקשת לבנק ביום החתימה על הערבות הנם פחותים ממה שהיו בפועל, עת שגרם לו לחתום על הערבות תוך הבטחה ליתן בתמורה למבקשת אשראי של 10,000,000 ש"ח ועת שהפר את התחייבותו כלפיו ולא הודיע לו על אי קיום חיובים על ידי המבקשת, אף היא עילה לפטרו מערבותו ולדחיית התובענה כנגדו. כמו כן טען דוד כי הבנק לא שלח לו הודעות לערב כפי שמחויב על פי דין, לא שלח לו תדפיסי חשבון ודפי חשבון כמחויב לפי סעיף 30 לכללי הבנקאות (שירות לקוחות) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב- 1982, לא שלח לו מסמכים אודות מצבה של החברה, מצב האשראי שלה, הלוואות שלקחה וכו'. הבנק, לטענת המבקשים הפר הוראות רבות של המפקח על הבנקים, כאשר לא שלח לדוד הודעות שעליו לשלוח לערבים ולא שלח לו הודעה מראש לפני נקיטת הליכים. הפרות אלה, לטענת המבקשים, הנן הפרות מהותיות שגרמו לדוד נזק רב, נזק שניתן לקיזוזו כנגד תביעת המשיב.

בסיום טענותיהם בכל הקשור לדוד טענו המבקשים כי חתימתו של דוד על הערבות נעשתה עקב טעות שאילו הייתה ידועה לו בעת החתימה לא היה חותם. מקורה של הטעות הנה הטעיה שהטעהו המשיב תוך התנהגות בחוסר תום לב.

הבנק הגיש סיכומיו לבקשת הרשות להתגונן וטען כי דין הבקשה להידחות. המבקשים חתמו על הסכם פשרה עם המשיב בו התחייבו לשלם את חובם. לאחר שלא עמדו בהוראות ההסכם ולאחר שהוגשה התביעה כנגדם, מנסים המבקשים, לטענתו של המשיב, להתנער מההסכם תוך העלאת טענות שונות (שלא לומר תואנות), מבלי ששלחו הודעת ביטול או אף הודיעו בעל פה למשיב על ביטולו של ההסכם.

כן טען המשיב כי הגנת המבקשים הנה הגנת בדים וכי אין בטענות ההגנה כפי שהועלו על ידם כל פירוט עובדתי היכול להצדיק מתן רשות להתגונן.