החלטה בתיק בשא 1163/06

בפני בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט בה טוען המבקש כי המשיבה, מועצה מקומית ריינה, (להלן תיקרא "המועצה" או "המשיבה"), מפרה את הוראות הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים ואשר קיבל תוקף של החלטה מאת בית המשפט ביום 9.4.2003.

בין המבקש לבין משיב מס' 5 בבקשה המקורית (להלן ייקרא "עתאמלה"), קיים מזה שנים סכסוך הנוגע לתוואי הדרך העוברת בין חלקותיהם השכנות. ברקע הסכסוך תכנית ג/3951 לשינוי יעוד שיזם המבקש בשנות השמונים, לפיה נקבע, בין היתר, תוואי הדרך העוברת בין חלקותיהם של בעלי הדין והנוגסת בהן. הדרך האמורה סומנה כדרך מס' 5 בתכנית והיא תיקרא "הדרך". התכנית אושרה ונכנסה לתוקף. להלן תיקרא תכנית זו "התכנית הראשונה". בשנת 1991 יזמה הועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים להלן "הועדה" את תכנית מתאר מספר ג/5507 (להלן "תכנית המתאר") ולפיה נקבע, בין היתר, תוואי דרך התואם את התכנית הראשונה שיזם כאמור המבקש. התנגדותו של עתאמלה לאישור תכנית המתאר נדחתה על ידי רשויות התכנון והבניה וביום 14.7.1994 פורסמה תכנית המתאר, למתן תוקף. יצוין כי ביום 14/12/1995 פורסם בילקוט הפרסומים, מס' 4358, דבר הפקעת שטחים שלפיה הופקע, בין היתר, שטח מתוך חלקות המשיב לטובת סלילת הדרך, בהתאמה לגבולותיה על פי תכנית המתאר. משלא נסללה הדרך בפועל כפי שנקבע בתכנית הראשונה, הקים עתאמלה בשנת 1997, במרכז תוואי הדרך וללא היתר בניה, קיר בטון ויזם בסמוך לאחר מכן הפקדתה של תכנית מתאר מפורטת חדשה שמספרה ג/10637 (להלן תיקרא "התכנית החדשה"), שמטרתה הסטת תוואי הדרך לכיוון חלקתו של המבקש באופן שתתאים עצמה לחלוטין לקיר הבטון שהוא הקים, כך שהוא יהווה את גבולה המערבי של הדרך. כאמור עתאמלה בנה את הקיר ללא היתר ועוד בטרם אושרה התכנית החדשה. בין לבין הוציאה הוועדה צו הריסה מינהלי שהורה על הריסת הקיר. בקשה לביטול הצו שהגיש עתאמלה, נמחקה והצו נשאר על כנו (ראה ב"ש 1669/00 בית משפט השלום בבית שאן).

המבקש התנגד לאישור התכנית החדשה והשגותיו נדחו. הועדה המחוזית לתכנון ובניה החליטה לתת תוקף לתכנית הזו. כך הגיע הסכסוך לפתחו של בית משפט זה במסגרת עתירה מינהלית שהגיש המבקש ובה עתר לביטול החלטת הועדה המחוזית ליתן תוקף לתכנית החדשה ולחלופין לקבלת רשות לערור על ההחלטה הנ"ל בפני ועדת הערר הארצית. העתירה התנהלה בתיק הפ' (ואחר כך עתמ) 348/99 והיא תיקרא להלן "העתירה". לבקשת המבקש הורה בית המשפט, בצו מניעה זמני, על המשיבה להימנע מלבצע עבודות של פריצת דרך, סלילה או שינוי פני הקרקע בדרך, בהתאמה לתכנית החדשה ובניגוד לתכנית המתאר וזאת עד למתן פסק דין בעתירה.

מספר ימים עובר למתן פסק הדין בעתירה, פנה המבקש לבית המשפט בבקשה לפי פקודת בזיון  בית משפט וביקש לאכוף על המשיבה את צו המניעה בטענה כי היא החלה ביום 3.7.01 בביצוע עבודות סלילה של הדרך בניגוד לצו המניעה הזמני.

בינתיים ניתן פסק הדין בעתירה גופה והתקבלה עתירתו של המבקש ובית המשפט הורה על ביטול החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה בענין אישור התכנית החדשה ונקבע כי תכנית זו לא תיכנס לתוקף.

הדיון בבקשת המבקש לבזיון בית משפט, נדחה מעת לעת, לבקשת בעלי הדין, אשר ביקשו לנסות ולגבש הסדר. בהמשך התקיים ביום 9.4.2003 דיון ובו גיבשו הצדדים הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של החלטה. בהסכם נקבע כדלהלן:

כאמור לבקשת המבקש והמועצה ניתן תוקף של החלטה להסכם בין בעלי הדין. החלטה זו תיקרא להלן "ההחלטה". מעת שזו ניתנה נבלע בתוכה ההסכם שבין בעלי הדין והפך לחלק הימנה וזכה במסגרתה למעמד של אקט שיפוטי.

ביום 19.4.2005 בתיק בש"א 1742/05 פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה למתן החלטה בבקשת הבזיון בה טען כי המועצה לא קיימה את החלטת בית המשפט הנ"ל וכי היא ממשיכה לפעול על פי התכנית החדשה, חרף העובדה שהיא בוטלה בפסק הדין. בבקשתו המתוקנת מיום 19.6.05 הוסיף וטען המבקש כי המועצה סללה את כל הכבישים באזור בהתאם לתכנית החדשה למעט הדרך, בה היא פיזרה מצעים והציבה עמודי תאורה צמוד לקיר הבטון ולא הרסה אותו וכי היא לא ביצעה עבודות ניקוז ומעברי מים בכביש, דבר הגורם נזק לרכושו.

ניסיונות פשרה רבים שנערכו בין הצדדים לא הניבו פרי והמועצה טענה בתשובתה מיום 18.10.2005 כי עם מתן פסק הדין בעתירה לא ניתן עוד לאכוף את צו המניעה הזמני במסגרת בקשה לבזיון בית משפט. לחלופין טענה כי לא הפרה את צו המניעה והפסיקה מיד עם כניסתו לתוקף את העבודות בדרך. הדרך אכן מכוסה בשכבת מצעים, אך הדבר נעשה עוד בטרם ניתן נגדה צו מניעה. עוד טענה כי אין לתת תוקף מחייב להתחייבות בא כוחה שביסוד הסכם הפשרה שכן נדרשים, כתנאים מקדמיים לביצוע ההתחייבות, היתר בניה להריסת הקיר ואישורי תקציב לביצוע שאר העבודות. כן טענה כי ממילא אינה יכולה למלא אחר הסכם הפשרה שכן הריסת הקיר הינה דבר שבסמכות הועדה. עוד טענה לשיהוי בהגשת הבקשה ולחוסר תום לב בהגשתה וכי ההחלטה אינה ראויה להיאכף במסגרת הליכי בזיון בית משפט.

בבקשה מתוקנת נוספת לבזיון בית משפט מיום 23.1.2006, עתר המבקש לחייב המועצה לבצע מהלכים ספציפיים, דהיינו להסיר את המח'לוטה והאספלט מהדרך, להרוס הקיר על יסודותיו ולהקים קיר חלופי לאורך הגבול המזרחי של הדרך עפ"י התכנית המאושרת, לעקור עמודי תאורה וארונות חשמל משטחו ולהעתיק עמודי חשמל, ארונות חשמל וצנרת המים העוברים בחלקתו של המבקש וזאת אל עבר חלקתו של המשיב, (ראה בתיק בש"א 1163/06).

במסגרת הדיון בבקשה הוסיפה המועצה וטענה כי המבקש לא צירף לבקשתו המתוקנת צדדים הכרחיים להליך וכי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב שכן המבקש בעצמו נהנה מהדרך ומהתאורה שסביב ביתו. הוא הסכים להצבת עמודי החשמל במקום בו הם הוצבו וכי חלקם הארי של המצעים הונח בקטע הכביש שאינו שנוי במחלוקת, כך גם עמוד התאורה הוצב במקום שאינו שנוי במחלוקת. כן חזרה על הטענה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, מקום בו בוצעו עיקר העבודות בדרך, הקבלן עזב המקום ואף עובדי המועצה על צוותיה התחלפו וכי לא ניתן לאכוף התחייבות המועצה בהליכי בזיון בית משפט.

מתוך טיעוני בעלי הדין עולה כי למעשה אין מחלוקת ביניהם כי המועצה לא מילאה אחר ההחלטה, לאור ניסוחה, לא בתקופה שנקצבה לשם כך וגם לא מאוחר יותר.

הגם שבהחלטה נקבע כי אם לא תבצע המשיבה המוטל עליה יובא הדבר בפני בית המשפט אשר יקבע "על פי שיקול דעתו וללא שמיעת ראיות, את הסנקציה שתוטל על המועצה בגין אי מילוי ההחלטה כלשונה", ראיתי לנכון, לאפשר למשיבה לנקוט עמדה ביחס לבקשה הנוספת שהגיש בענין המבקש.

כאמור אין בתשובתה כל טענה כי ביצעה המוטל עליה על פי ההחלטה באופן מלא או אף חלקי, וחרף זאת העלתה טענות מטענות שונות שבעטיין, כך לטענתה, יש לשחרר אותה ממילוי התחייבויותיה על פי ההחלטה.

על פי עמדתי קשת הטענות שבאפשרותה של המשיבה להעלות היום, משנמנעה למלא אחר ההחלטה, מצטמצמת לטענות שעניינן שינוי יסודי שחל בנסיבות מאז מתן ההחלטה או הצבעה על פגם יסודי שבו נגועה ההחלטה.

לאחר שבחנתי את טענותיה הספציפיות של המועצה לא מצאתי בהן אחת אשר בעטיה יהיה מקום לשחרר כיום את המועצה ממילוי התחייבויותיה על פי ההחלטה. מאידך אין לומר כי כל עתירותיו של המבקש בהליך הנוכחי, מעוגנות בהחלטה. 

להלן אתייחס בקצרה לטענות המועצה.