החלטה בתיק בשא 11618/06

בתיק זה הוגשו תביעה ותביעה שכנגד בגין טענות הצדדים להפרת ההסכם שנכרת ביניהם.

טרם הגשת התביעה, התקיים דיון בבקשה לצו מניעה, בש"א 8385/06, וניתנה החלטת כב' השופט טובי, שאישר את הסכמת הצדדים.

עם הגשת התביעה שכנגד הוגשה בקשה להטלת עיקולים זמניים, בש"א 10353/06, שנדחתה בתחילה, ולאחר הגשת בקשה חוזרת ניתן צו עיקול בבש"א 11162/06, אשר הוגבל לחשבון יהב כח אדם (2006) בע"מ (התובעת מס' 2), בבנק המזרחי, לא על חשבון עו"ש, בכפוף לזכויות צד ג', ולסכום 198,000 ש"ח.

התברר כי העיקול לא נרשם נכונה ע"י המחזיק, על כן, ובהסכמת הצדדים, הוטל ביום 10/7/06 עיקול על פקדון סגור ומשועבד עד פברואר 2007, בסך 173,000 ש"ח אצל בנק המזרחי, והתקיים דיון בבקשה לביטולו.

הסכום נשוא העיקול הינו פקדון להבטחת ערבות בנקאית לצורך הרישיון, אשר היתה אמורה להיות מוחזרת לנתבעת מס' 2, מבקשת העיקול, לפי סעיף 9(א) להסכם הרכישה, נספח 1 לכתב התביעה (להלן: " ההסכם").

עילת התביעה

כפי שעלה מהדיון בפניי ומהדיון בפני כב' השופט טובי, בין הצדדים מחלוקת בעניין הפרת ההסכם. כל אחד מהצדדים טוען להפרות של הצד שכנגד, לחלקן יש כבר כעת ראשית ראייה: התובעים מודים בטענת הנתבעים, לפיה שינו את זכויות החתימה בחשבון התובעת מס' 2 לשמם של התובעת ובעלה יהושע בלבד, וביטלו את זכות החתימה של הנתבע. עד התביעה מר יהושע תבור חזר בו מהטענה כי הנתבע לא העביר כלל כספים לחשבון יהב 2006 ואמר: "אם אתה שואל אותי אם יהב 2006 שילמה את המשכורות של פברואר ומרץ 2006 אני משיב שכן. אלכס לקח את הכספים לחשבון שלו ומשם הוא עשה מה שהוא רוצה. לשאלה האם לא נכון שאלכס וחב' יהב שלו הם ששילמו את המשכורות של פברואר מרץ 2006 אני משיב שחלק כן וחלק לא" ( פרוטוקול מיום 15/2/07, עמ' 9, שורות 13 עד 16).

לכך יש להוסיף את אופן ניהול הבקשה ע"י המבקשים. ראשית מי שנתן תצהיר הוא מר יהושע תבור, בעלה של התובעת מס' 1, שאינו צד להסכם, ועומד על כך בחקירתו ( שם, עמ' 8, תחילת החקירה הנגדית) ולא המבקשת. כל תשובות המצהיר בעניין זה לא נתנו טעם לאי הגשת תצהיר המבקשת, לפחות לטענה כי אינה יודעת את הפרטים. בעניין זה פועלת נגד התובעות, ומבקשי ביטול העיקול החזקה הראייתית לפיה מי שנמנע ללא הצדק סביר ממתן תצהיר, רצה למנוע מעצמו את החשיפה לחקירה נגדית, והעדות היתה לרעת המבקשים.

לא זו אף זו, המבקשים, שבפיהם טענות לחובות של המשיבים, לא הביאו כרטסת הנה"ח, אף שישנה בידיהם: "לשאלת ביהמ"ש אם יש לנו כרטסת אחרת, אני משיב שיש כרטסת אחרת... אם אתה שואל אותי מדוע לא צירפתי את הכרטסת של יהב 2006 שניהלתי אני משיב שלא אני ניהלתי את הכרטסת של יהב 2006. יש לנו בתביעה כרטסת... את הכרטסת לא הבאתי אותה בגלל שלא הייתי צריך להביא. אם ביהמ"ש אומר לי שבכתב התביעה אין שום כרטסת אני משיב שזה נכון אלא כתבנו במפורש מה הסכום שהוא חייב לנו ופירטנו ( שם, עמ' 9 למעלה).

עולה תמונה של תביעה עיקרית שאינה נתמכת במסמכים, ראיות מוסתרות ע"י התובעות, ובעיקר מוסתרת ומעומעמת מעורבותו של מר יהושע תבור בעיסקה.

מן הצד האחר לתביעה שכנגד יש תימוכין בהודאת המבקשים בכך שביטלו את זכות החתימה של הנתבע בחשבון יהב 2006, בכך שלמרות שמר יהושע תבור היה מעורב בעיסקה הוא ניסה להסתיר את העובדה. עובדות אלה מצטרפות לטענות הנתבע והתובעים עצמם לפיהן נאסר על הנתבע למכור את הרשיון למר יהושע תבור, והסיבות לכך - מעורבותו בעבר ברכישת חברות כח אדם שלא כדין - לא נסתרו ע"י המבקשים, שכלל לא התמודדו עם הטענה, ועל כן לא הטילו בה ספק. ראה חקירה נגדית של המשיב ע"י ב"כ המבקשים, ( פרוטוקול, עמ' 5, למטה).

אני קובעת כי התנאי הראשון להשארת העיקול על כנו, ראיות מהימנות לכאורה לזכות התביעה, הורם.

חשש להכבדה

בנוסף למה שנאמר לעיל בעניין הסתרת מעורבותו של מר תבור, והאיסור שהוטל ע"י משרד העבודה למכור לו את החברה, עקב מעשים שלא כדין על ידו בעבר, ישנה השאלה של הכבדה על ביצוע פסק הדין אם יבוטל העיקול. כזכור העיקול הוטל על כספים האמורים להגיע, על פי ההסכם, למשיבים. המדובר בכספים, אשר בזמן עיקולם לא היו נזילים, אך כבר סמוך לדיון בבקשה הפכו לנזילים. מאחר והמבקשים ביטלו את זכות החתימה של המשיב בחשבון יהב 2006, ברור כי ברגע שיבוטל העיקול יוכלו לעשות בכספים כרצונם. המדובר בכסף מזומן שעמד כנגד ערבות בנקאית, ואין ספק כי המשיבים לא יוכלו לעקוב אחריו עם מתן פסק הדין, ככל שיינתן, בתביעה שכנגד.

יש לציין גם את מצבו הרפואי הקשה של מר תבור, "הרוח החיה" האמיתית מאחורי העסק של המבקשות.

זאת ועוד, מר תבור אישר כי החברה יהב 2006, אינה מקיימת את עצמה כבר מתחילת ההתקשרות, וטען כי הוא מממן את החברה מכיסו ומזרים לה כספים פרטיים. המצהיר, מר תבור השתמש בביטוי המפורש: "שאישתי באה ואומרת לי שהיא הולכת לסגור את העסק כי אין לה מאיפה לשלם משכורות... אם אני לא אממן את זה זה מה שיקרה זה נכון" ( פרוטוקול, עמ' 9 למטה ועמ' 10 למעלה). כלומר שמצבן הכלכלי של התובעות בכי רע, וברור כי הכסף הנמצא בפקדון ישמש מיד לסילוק חובות קודמים ו/או לתפעולה של החברה, ולא ניתן יהיה להשתמש בו לביצוע פסק הדין.

יצויין כי בשל הזמן שחלף מאז הדיון ועד היום, במהלכו איש מן הצדדים לא ביקש להחיש את מתן ההחלטה, לא ניתן לדעת בכלל אם החברה עדיין פעילה, לאור כל הטענות בעניין ביטול הרשיון הצפוי והמצב הכלכלי הגרוע של המבקשות.

עולה מן האמור לעיל כי הוכח חשש סביר בדרגה גבוהה להכבדה.

איזון אינטרסים, מידתיות ותום לב