החלטה בתיק בשא 11479/07

1. הבקשה שבפניי הינה בקשתו של המשיב 3, לדחות דיון בבקשה אשר הוגשה על ידי כונס הנכסים של החברה לאישור מכר מקרקעין, ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 8 בגוש 30128 ברחוב בית לחם בירושלים, (להלן: " הנכס").

כונס הנכסים מונה ביום 4.3.07 על זכויות החברה, הנמצאת בכינוס נכסים ובהסדר נושים, באותו נכס.

בבקשה אשר הוגשה בהסכמת המשיבים 1,3,4,8, התבקש בימ"ש לדחות את הדיון עד לאחר מתן החלטה בבש"א 19348/07 אשר הוגשה על ידי המשיב 3 ביום 7.10.07.

באותה בקשה התבקש בימ"ש לבטל את ההחלטה על מינויו של עו"ד עופר שפירא ככונס נכסים, בטענה כי נעשה שימוש באגרת חוב מזוייפת אשר מעולם לא נחתמה על ידי המשיב 3.

בבקשת הדחייה נאמר כי אגרת החוב נחשדה כמזוייפת ונשלחה לבדיקת מומחה לגרפולוגיה.

עוד נאמר כי סירובו של כונס הנכסים להמצאת עותק מקורי של אגרת החוב, אימתה את החשד לזיוף באופן סופי. ביום 23.9.07 הוגשה תלונה פלילית כנגד כונס הנכסים במשטרת ישראל.

אם יחליט בימ"ש לבטל את הכינוס מחמת תרמית, יתייתר הדיון בבקשתו של כונס הנכסים לאישור הנכס.

2. בתשובה לבקשה בבש"א 19348/07, נאמר על ידי הכונס כי המשיב 3 (להלן: " טאוב") טוען כי גילה עתה, 20 שנה לאחר רישומה של אגרת החוב וכ- 14 שנה מתחילתם של הליכי הכינוס נגד החברה, לאחר שהחברה הודתה בתוקפם של השעבודים, כי חתימתו על אגרת החוב זוייפה כביכול וכי לכן יש לבטל את מינוי כונס הנכסים.

השעבוד על הנכס רשום עוד משנת 87', כאשר טאוב עצמו חתם על החלטת הדירקטוריון המאשרת את השעבוד, על הודעה לרשם החברות בדבר השעבוד ושורה של מסמכים נוספים אשר נוגעים לשעבוד עצמו.

טאוב אישר את השעבוד באינספור של הליכים ואין לכן מקום לטענתו הנוכחית בדבר הזיוף.

באשר למינוי כונס הנכסים, הרי בקשותיו של טאוב לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחו הן על ידי בימ"ש זה והן על ידי בית המשפט העליון.

בתשובה לבקשה לדחיית הדיון, חזר הכונס בתמצית על הטענות אשר נזכרו לעיל. הכונס אף טען כי הבקשה לאישור המכר הוגשה לפני כ- 5 חודשים, ואין הצדקה עיכוב נוסף.

לטענת כונס הנכסים, המטרה של טאוב היא להאריך את הדיון ולסרבל את הליכי המכר ללא כל הצדקה.

לדברי הכונס, יש לחייב את טאוב בהוצאות של ממש.

3. בתשובה לתגובה זו הועלתה התהייה באשר לסירובו של הבנק להציג את אגרת החוב המקורית.

טאוב גם ציין כי על מנת לבדוק את חשדותיו, פנה לרשם החברות באמצעות חברה לשירותים משפטיים. הסתבר לו כי בתיק רשם החברות לא קיים המסמך העיקרי המפרט את הנכס המשועבד המכונה "רשימה א'".

עוד הסתבר כי אגרת החוב והחתימות עליה המצויות אצל רשם החברות, אינן זהות לאגרת החוב אשר הוגשה על ידי הבנק בבקשה למינוי כונס נכסים בבש"א  15825/05.

טאוב טען כי האמין במשך שנים רבות כי בידי הבנק שטר משכנתא ולא עלה בדעתו כי מדובר בטענה שהיא שקר וכזב.

טאוב חזר וציין את עובדת הגשת התלונה למשטרה ואת העלאת טענותיו בדבר מעשי המרמה הנעשים על ידי כונס הנכסים מאז תחילת הפרשה.