החלטה בתיק בשא 11449/04

בפני בקשת המבקשת ליתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגישו המשיבים כנגדה, שעניינה תפיסת חזקה, שלא כדין וללא היתר, בחלקות שבבעלות המשיבים, והפיכתן לאתר אשפה.

העובדות

המשיב 1 הינו הבעלים הרשום של חלקה 9 בגוש 8569 (לשעבר חלקה 24 בגוש 8247) (להלן: "חלקה 9"), והמשיב 2 הינו הבעלים הרשום של חלקה 41 בגוש 8569 (לשעבר חלקה 29 בגוש 8247) (להלן: "חלקה 41" וביחד: "החלקות").

החלקות נרכשו על ידי המשיבים לפני עשרות שנים. עת ביקשו לקבל היתר לבנות בהן, התגלה להם כי המבקשת עושה בהם שימוש כאתר אשפה, כך שנמנע מהם לממש את זכויות הבניה בהם.

המשיבים פנו לייצוג משפטי בשנת 1996, ובאמצעות עו"ד רוטשילד החלו בדין ודברים עם המבקשת בדרישה לסילוק ידה מן החלקות ולפיצוי בגין הפלישה.

משלא הואילו פניות המשיבים, הגיש המשיב 1 תביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש כנגד המבקשת, בשנת 1998.

לפי הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים במסגרת תיק זה, ושקיבל תוקף של פסק דין ביום 08.11.00 (להלן: "ההסכם" או "פסק הדין"), תפצה המבקשת את המשיב 1 וקבוצה נוספת של בעלי מגרשים שנפגעו מאתר האשפה בשל אי יכולתם לממש זכויות בניה בהם (להלן: "קבוצת התובעים"), באמצעות תשלום דמי שימוש ראויים, שיקבעו לפי הערכה של שמאית. כן הוסכם כי דמי שימוש אלו יקוזזו מן התשלומים שיגיעו למבקשת לאחר אישור תכנית חלופית לחלקות (להלן: "התכנית"), ובתנאי שזו תאושר וניתן יהיה להוציא היתרי בניה לפיה תוך 3 שנים ממועד חתימת ההסכם (להלן: "התקופה הקבועה").

דמי השימוש לא שולמו, כמו כן עד היום לא ניתן לקבל היתרי בניה על פי התכנית החלופית, על אף חלוף התקופה הקבועה, ואף למעלה מ-3 שנים.

מכאן התביעה שהגישו המשיבים.

טענות המבקשת

המבקשת, באמצעות הגב' שרה גזית, מנהלת אגף תכנון עיר במנהל ההנדסה אצל המבקשת, טוענת כי על אף חלוף הזמן מאז ניתן פסק הדין, אין להביא במניין התקופה הקבועה את העיכובים שגרמו המשיבים בעצמם, בעיקר בשל צירוף, שינוי והחלפה של בעלי מקרקעין המהווים את קבוצת התובעים, כאשר העיכוב במתן הרשימה הסופית של הקבוצה מנע ממתכנני התכנית לקבוע מהן החלקות הנכללות בהסכם, אילו מהזכויות יכללו בה ואילו יוצאו ממנה.

הדבר תואם את הוראת סעיף 4.1.1 לפסק הדין, לפיו עיכוב כתוצאה ממעשה/מחדל בלתי סביר של התובעת (המשיבים דכאן), לא יבוא במנין התקופה הקבועה.

לפיכך, מנין 3 השנים צריך להיספר מהיום בו ניתנה הרשימה הסגורה של בעלי המקרקעין המהווים את קבוצת התובעים.

כמו כן, לשיטתה של המבקשת, אין להביא במניין התקופה הקבועה את שביתת מוסדות המדינה - כשלושה חודשים לערך בהם שבתו משרדי הממשלה, לרבות הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז מרכז והמשרד לאיכות הסביבה שאישורו נדרש אף הוא, שכן השביתה מנעה מהמבקשת להגיש את התכנית לאישור הועדה המחוזית כקבוע בפסק הדין.

סעיף 4.1.2 לפסק הדין, קובע כי על המבקשת לסיים את הליכי האישור של התכנית בתוך שנה וחצי מיום חתימת ההסכם, ובתנאי זה עמדה המבקשת, שכן אישרה את התכנית תוך פחות משנה וחצי מיום סגירת הרשימה של קבוצת התובעים. משכך ולפי סעיף 4.1.2 לפסק הדין, מוארך הזמן לאישור התכנית בשנתיים נוספות.

בנוסף, מעלה המבקשת מספר טענות לגבי חוות דעת השמאית, שלשיטתה תרמו לעיכוב בהוצאת התכנית אל הפועל, כגון עיכוב תשלום שכר טרחתה על ידי המשיבים, חריגת חוות הדעת מהסמכות שניתנה לשמאית בפסק הדין, אי המצאת יפוי כח למבקשת על מנת שתוכל לייצג את קבוצת התובעים בפני מוסדות מס רכוש.

לאור טענות אלו, טוענת המבקשת כי אין לתביעה הכספית כנגדה על מה שתסמוך ודינה להידחות.

בדיון שנערך ביום 19.09.05, העלתה המבקשת טענת קיזוז שלשיטתה עומדת לה בגין הסכומים ששילמה למס רכוש לאחר הגשת התביעה, זאת לפי סעיף 3.1 לפסק הדין.

טענות המשיבים

ב"כ המשיבים דוחה את טענות המבקשת.

לשיטתו, אין לראות במעשים שתארה המבקשת, כעולים לכדי "מעשה או מחדל בלתי סביר של המשיבים" כקבוע בסעיף 4.1.1 לפסק הדין, שכן אלו מיוחסות לעו"ד רוטשילד, באת כוחם דאז של קבוצת התובעים, ולא למשיבים. כמו כן, הסעיף מחייב את המבקשת לשלוח מכתב התראה למשיבים בעניין, אולם זאת לא נעשה.