החלטה בתיק בשא 11333/08

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 221971/02), מיום 30.12.07, אשר לפי האמור בבקשה, חייב את המבקשת 1 (להלן - המבקשת) ונתבעים נוספים, יחד ולחוד, לשלם למשיבה 1 (להלן - המשיבה), לאחר ניכויי המל"ל, סך של כ-2,000,000 ש"ח, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של כ-450,000 ש"ח. עניינו של פסק הדין, נזקי גוף שנגרמו למשיבה בתאונת עבודה, מיום 19.10.93, כאשר נפלה המשיבה לתוך פיר מעלית (להלן - התאונה).

בית משפט קמא קבע, כי על המבקשת לשאת בשיעור של 80% מסכום פסק הדין, תוך שהמבקשים הנוספים אף הם חוייבו בחלקם בפיצוי המשיבה.

2.         ביום 20.5.08 דחה בית משפט קמא את בקשת עיכוב הביצוע שהגישו המבקשים.

3.         המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור להתקבל טובים. לטענתם, חיוב המבקשת בשיעור של 80% מפסק הדין הינו גבוה, זאת בהתחשב בכך שהתאונה התרחשה לאחר שהמשיבה יצאה ממקום העבודה ובשטח השייך לכל בעלי הבניין. כך גם טוענים המבקשים כי חיוב חברת המעליות באחריות לתאונה בשיעור 10% בלבד, הינה נמוכה, וכי היה על בית משפט קמא לקבוע כי חברת המעליות הינה האחראית העיקרית לתאונה. בנוסף מעלים המבקשים טענות נוספות בהתייחס לשאלת האחריות, וכן טענות שונות ביחס לשיעור הנזק.

לעניין מאזן הנוחיות, טוענים המבקשים כי אם יתקבל ערעורם, לא יוכלו להיפרע מהמשיבה. המבקשים מפנים לדברי המשיבה בבית משפט קמא, כתמיכה לטענתם זו, כפי שהפנו לכך שמאז התאונה נסעה המשיבה שלוש פעמים לחו"ל למספר חודשים בכל פעם, ומכאן שאם ישולמו למשיבה הסכומים לפי פסק הדין, קיימת סבירות של ממש שלא ניתן יהיה להיפרע ממנה.

4.         המשיבה מתנגדת בכל תוקף לבקשה.

לטענתה, בית משפט קמא דן באריכות בפסק דינו בשאלת האחריות, תוך שהסביר מדוע קבע את חלוקת האחריות לתאונה, כפי שקבע, ואין מקום להתערב בקביעותיו אלו. בנוסף טוענת המשיבה, כי גם אם ימצא לנכון בית משפט של ערעור להתערב בשאלת היחס בין אחריותם של הנתבעים, הרי שאין הדבר מהווה סיבה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן פסק הדין ניתן כלפי הנתבעים ביחד ולחוד, והמבקשים יוכלו להיפרע ביניהם.

לעניין מאזן הנוחיות, טענה המשיבה כי מאז 1996 חזרה למעגל העבודה, וכי עצם העובדה שנסעה שלוש פעמים לחו"ל, אינה מעידה על אי יכולת להיפרע ממנה, אם הערעור יתקבל.

5.         במקרה דנן, מדובר בפסק דין כספי, והכלל הוא כי עצם הגשת ערעור על פסק הדין אינה מעכבת את ביצועו, אלא במקרים חריגים [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (ט.פ.)]. על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 וכן רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (ט.פ.)].

במקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי יש למאזן הנוחות משקל מרכזי. על המבקש הנטל להוכיח כי דחיית בקשת עיכוב הביצוע, תגרום לו לנזק בלתי הפיך, ועליו להציג תשתית ראייתית מבוססת להוכיח העדר יכולת מצד המשיב להחזיר את המצב לקדמותו - להשיב לו את הכספים ששילם, במידה ויתקבל ערעור המבקש [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ (ט.פ.)]. על המבקש לפרט מהו הבסיס העובדתי ממנו ניתן להסיק היעדר יכולת כלכלית של הזוכה בפסק הדין, וככל האפשר, עליו לגבות עובדות אלו בתצהיר.

6.         במקרה דנן, לא ביססו המבקשים את אותה תשתית עובדתית נדרשת, להוכחת טענתם כי יקשה עליהם להיפרע מהמשיבה, במידה וערעורם יתקבל. המבקשים אמנם הפנו בבקשתם לדברי המשיבה בבית משפט קמא, אולם ראוי להדגיש כי מדובר בדברים שנמסרו על-ידי המשיבה בבית משפט קמא בשנת 2004. משכך, אין בפנינו ראיה עדכנית ביחס למצבה הכלכלי של המשיבה, כשאין בעובדה שהמשיבה נסעה לחו"ל 3 פעמים מאז התאונה, כדי להעיד על העדר יכולת כלכלית, אלא דווקא הפוך מכך.

7.         עם זאת, ובהתחשב בכך שחלק לא מבוטל מהסכומים עליהם משיגים המבקשים נפסקו למשיבה לעתיד, וכן בהתחשב בנטען על-ידי המבקשים לעניין בסיס החישובים השונים, הרי יש במקרה דנן לעכב סכום מסוים מתוך פסק הדין (ראו: ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' פת (ט.פ. - מיום 21.5.08).

ודוק, צודקת המשיבה כי ככל שעסקינן בשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים השונים, אכן לא היה מקום בגין שאלות אלו להורות על עיכוב זה או אחר, אלא העיכוב החלקי, הינו בגין הנטען ביחס לשאלת גובה הנזק.

8.         בנסיבות דנן, מצאתי לנכון לעכב סכום של 250,000 ש"ח מתוך מהסכומים שעל המבקשת לשלם למשיבה. סכום זה אינו כולל את כל הקשור להוצאות ושכ"ט עו"ד, בין אם כלפי המשיבה ובין אם כלפי צדדים אחרים.

העיכוב מותנה בכך שכל היתרה שחויבה בה המבקשת, כולל ההוצאות ושכ"ט עו"ד, ישולמו למשיבה. כך גם הסכום של 250,000 ש"ח יופקד בחשבון נאמנות שיפתח על-ידי ב"כ המבקשים וב"כ המשיבה, תוך מתן הוראות משותפות בכל הקשור לאופן השקעת הכספים.

9.         בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום א' באלול, תשס"ח (1 בספטמבר 2008).