ב"כ המבקשים:   חוזרים על הבקשה.  אני סבור שהמדינה מנועה היום מלטעון לאיחור בהגשת הבקשה, מהטעם הפשוט ששאלון יש בו שני שלבים, ואנחנו מצויים כבר בשלב השני. השלב הראשון היה בקשה קודמת שלנו למסירת שאלון. הבקשה חודשה ב 5.4 לפי הוראת תקנה  105 לתקנות סדר הדין האזרחי, וביום 6.4 ניתן צו כמבוקש. לו סברה המדינה שחלפו המועדים ואני לא זכאי להגיש שאלון, אז הזמן הנכון לעורר שאלה זו של מועדים, היה אז. נכון להיום יש החלטה בתוקף של בימ"ש זה המאשר את מסירת השאלון, החלטה זו לא בוטלה, לא הוגשה בקשה לביטולה, ולכן הם מנועים.

המבקשים בתיק זה סברו לאורך כל הדרך כי הם זכאים לקבל את חומר החקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ. המדינה טענה בלהט רב שעל התיק הזה חלות תקנות סדר הדין האזרחי והיתה שאלה במחלוקת בין הצדדים, וביהמ"ש הכריע וקבע  ב 20.5.05 שאנו צריכים להיות כפופים לתקנות סדר הדין האזרחי. מפנה להחלטת השופט קרא כשפסק בענין סעיף 74 ושחלות תקנות סדר הדין האזרחי (מצטט)..   כשהיינו בפבר' 2005, גם אז חלפו המועדים, אבל כשהתעוררה מחלוקת זו בפני ביהמ"ש וקבע שיש סדרי דין אזרחיים, סבר גם הוא שמותר לנו לנקוט בהליכים לפי סדר הדין האזרחים, לכן המועדים שיש להתייחס אליהם לצורך קביעה אם איחרנו או לא בהקשר להגשת בקשה, קיבלנו על עצמנו שאנו כפופים  לתקנות סדר הדין האזרחי.

גם גילוי המסמכים שהמדינה טענה שצריך להיות לפי תקנות סדר הדין האזרחי, לא נעשה כך מאחר ולא הוגש תצהיר גילוי מסמכים ולא לפי הנוסח בתקנות. לפני שקיבלנו את ההחלטה לרעתנו, פניתי לחבריי ואמרתי שהנוסח של התקנות חשוב כי הסעיף השני בנוסח אומר שלאחר חקירה אלו כל המסמכים, ועד היום אין לנו את הקביעה הזו ואין לנו את ההצהרה הזו. מי שטען לכך שחלות פה תקנות סדר הדין האזרחי, מוטב היה שיסכים לנהל ההליכים באמת לפי תקנות סדר הדין האזרחי.

לביהמ"ש שיקול דעת לפי סעיף 120ב' שלצורך קיום הליך הוגן יכול לחרוג מהמועדים, וכאשר ביהמ"ש אישר את מסירת השאלון, אני מניח שהוא סבר שהליך הוגן מחייב המצאת השאלון ומסירתו. 

טענת המשיבה שהיא אינה יכולה להגיש תצהיר תשובות לשאלון, יש בה  משהו תמוה. המדינה אומרת שזה לא בידיעה אישית של המדינה ושהמדינה קיבלה לידיה חומר ראיות מהרשות החוקרת. הרשות החוקרת זו לא המדינה?! זו לא זרוע של המדינה?! 

מי שמעיין בשאלון רואה שהם למעשה מעין דרישת פרטים נוספים על הבקשה. אני עד היום לא יודע למשל איך קבעה המשיבה שמדובר במלביני הון מקצועיים, ואני רוצה תשובות על כך, האם אותם מלביני הון נעשו איתם הסדרים כאלה או אחרים.   אם יש שאלות שהמשיבה סבורה שאלה בחסיון, זכותם לטעון שלא יכולים להשיב  משיקולי חסיון, אבל הטענה של אני לא צריכה להשיב בכלל על שום שאלה, יש בטענה זו חוסר הוגנות.  אני מוכן שביהמ"ש יקבע על פי שיקול דעתו על איזה שאלות תשיב המשיבה ועל איזה לא תשיב.

אנחנו לא ביקשנו לנתח את חומר הראיות.  כאשר המדינה מחלטת רכוש של אדם פרטי מבלי לקיים נגדו הליך פלילי, היא צריכה לפחות לאפשר לו למצות את אותם הליכים שהיא זו שטענה בלהט כה רב שחלות על התיק.

עו"ד בוטח: יש השלכות לבקשה לגבי המשיב שאני מייצג, המשיב 4, ואבקש לטעון. קיבלתי הזמנה להופיע היום.

ב"כ המשיבה:   הבקשה לא הוגשה על ידי מרשו של עו"ד בוטח.

החלטה

מאחר והבקשה לא הוגשה על ידי מרשו של עו"ד בוטח, אינני מאפשר לו לטעון.

ניתנה היום, כ"ח באייר, תשס"ה (6 ביוני 2005), במעמד ב"כ הצדדים.

ב"כ המשיבה:   אנו עדים בתיק הזה לפחות בכל הקשור לפרוצדורה באמת להתנהגות בלתי אפשרית של הצדדים האחרים, ובמיוחד של המבקשים דנן. בימ"ש לא אחת קבע מועדים לסיום סוף סוף של הליכי הביניים. כל פעם לפני הדיון אנו מקבלים שוב הליכי ביניים חדשים. לא לחינם קבע המחוקק סוף לענין, והצדדים כנראה למדו להתעלם מהחלטות בימ"ש, כי הם מגישים את  הבקשות ודנים בהן. אנחנו קוראים לבימ"ש לשים לזה סוף.

אנחנו לא קיבלנו את הבקשה הזו לתגובה, וברגע שבימ"ש קבע החלטה לתגובתנו, הרי שתוך זמן קצר ובתוך המועדים הגשנו את התגובה, מה גם שתקנה 120 קובעת שאם צד רוצה צו הוא צריך להוכיח שהוא פנה תוך 30 יום.   חברי אומר שב 20.2 ניתנה החלטת השופט קרא והוא הבין שרק מתאריך זה מתחילים לרוץ המועדים. גם אם היינו לוקחים את המועד הזה, הרי שמ 20.2 מגיעים ל 20.3 ולא למאי. השופט קרא דיבר על ההליך שהגישו לגילוי מסמכים ואם זה מתאים לגילוי מסמכים לפי הפלילי או לפי האזרחי והוא לא דן כלל במועדים, ובוודאי שלא דן בשאלון.

אנו שנה וחצי אחרי, זו ההזדמנות הנכונה להגיד די, הליכי הביניים הסתיימו ואנו לפני הוכחות.

בימ"ש זה קבע שמדובר בהליך אזרחי ואינני יודע מדוע חברי היה צריך להמתין לפסיקתם של השופטים האחרים.  באשר לטענה אם הגשנו גילוי מסמכים או לא, עד היום אין לנו תצהיר מטעם המבקשים.   אם בימ"ש יחליט שאחרי שנה וחצי ניתן להגיש שאלונים, אז גם אנחנו נבקש להפנות לחברי שאלונים .

כשאמרנו בתגובה שלנו שזה לא בידיעתנו ושקיבלנו את החומר מהמשטרה, לא התכוונו לומר שזה לא בידיעתנו משום שזה בידיעת המשטרה. וודאי שידיעת המשטרה כמוה כידיעתנו. התכוונו לומר שניסחנו מה שניסחנו מחומר הראיות ולא מידיעה אישית.  למשל האם דישי, האם מרשו נתן הוראה זו או אחרת, אני לא יודע כי לא הייתי ביום האירוע, ואני מסיק את מה שאני מסיק מחומר הראיות.  שאפרט לו מאיפה השגתי ראיה זו או אחרת, זה לא תפקיד של שאלון.

ב"כ המבקשים: הבקשה השניה הוגשה רק בגלל שהמשיבה סירבה להשיב לשאלון.

ביום 11.4 אנו שלחנו למשיבה גם את השאלון וגם את ההחלטה של ביהמ"ש והיא לא עשתה דבר.  יכלה להגיש בקשה לביטול ההחלטה. יש פה התחמקות של המשיבה.   מה שלא יודעים להשיב שיגידו לא יודעים, ועל מה שיודעים מי כן יכול להשיב, שישיבו.

החלטה