החלטה בתיק בשא 11264/06

בפניי בקשת רשות להתגונן של המבקשים מס' 3-5, ערבים לחובות המבקש מס' 1 (להלן: " החייב") למשיב (להלן: " הבנק").

חובם נובע מערבות לשתי הלוואות, האחת ע"ס 100,000 ש"ח מיום 3/2/03 (להלן: " ההלוואה הראשונה"), והאחרת ע"ס 127,000 ש"ח מיום 19/1/04 (להלן: " ההלוואה השניה").

נגד המבקשים מס' 1-2, החייב ואשתו שערבה לו אף היא, ניתן פסק דין, לאחר שבקשתם נדחתה בהסכמה.

התקיים בפניי דיון בו נחקרו המבקשים מס' 3-5, שתצהיריהם היו זהים, וכולם נכחו באולם בעת החקירות. ב"כ המשיב הגיש מכתב דרישת מסמכים שקיבל מחברו ואת התשובה ששלח לו, והוגשו סיכומים בכתב.

טענות ההגנה של המבקשים

המבקשים טוענים כי בעת חתימתם על כתבי הערבות הבנק לא הסביר להם מהות החתימה על ההלוואה הראשונה ולא כי הנתבע מס' 1 מסובך כלכלית וכבר נטל שתי הלוואות שלא עמד בהן, ולא הוסבר גובה חובותיו. כמו כן נטען כי הבנק הציג מצג שוא כאילו החתימה הינה פורמלית בלבד. לגבי ההלוואה השניה, שרק המבקשים 2-4 חתמו עליה, נטען כי הוסבר להם כי כספי ההלוואה השניה נועדו לפרעון מיידי של יתרת ההלוואה הראשונה והחוב בחשבון העו"ש, ורק בכתב התביעה התברר כי הבנק נתן לנתבע מס' 1 הלוואה נוספת על הראשונה.

עוד טענו המבקשים כי מיום החתימה על כתב הערבות השני לא קבלו כל הודעה מהבנק על מצב החשבון ו/או מצב ההלוואות של הנתבע מס' 1.

דיון

בחקירתם הנגדית של המבקשים התגלתה תמונה שונה, וטענות רבות ומהותיות נתבדו.

1.       אי ידיעת הערבים על מצב החייב

אין מחלוקת בדבר חתימת המבקשים על כל אחד מכתבי הערבות (למעט מבקשת מס' 5 שחתומה רק על כתב הערבות להלוואה הראשונה).

בכתב הערבות מיום 3/2/03, נספח ג' לכתב התביעה, נכתב במפורש בסעיף "מטרת ההלוואה": "פריסת 2 הלוואות קיימות". כל אחד מהמבקשים חתם ליד המילים בכתב יד, כל המבקשים אישרו את חתימתם שם. בחקירה הנגדית חזרו בהם המבקשים מהטענה כי לא ידעו על קיום הלוואות קודמות. המבקש מס' 3: "אם הייתי יודע לא הייתי חותם לו. לא חשבתי שהוא לקח הלוואה כדי להסדיר חובות אלא כדרך שכל אחד לוקח הלוואות... לא אמרתי שאני לא ידעתי שיש לו הלוואות קודמות אני ידעתי זאת מה שאמרתי זה שהמשיב לא הסביר לי..." ( פרוטוקול מיום 10/1/07, עמ' 5, שורות 19-22). המבקש מס' 4: "הוא לא אמר לי שיש לו הלוואות קודמות ולא ידעתי זאת וגם בבנק לא סיפרו לי זאת" לאחר שהופנה למילים "פריסת 2 הלוואות קיימות" השיב: "שאם בן אדם עובד עם בנק ויש לו הלוואות אני לא נכנס לתוך האובליגו שלו" ועומד על דעתו וטוען כי למרות שראה שמדובר בהלוואה להסדרת 2 הלוואות קודמות "אני לא ידעתי שאני חותם לו על הלוואות קיימות אלא לסדר לו את החשבון. אני משיב שאם אני חתום אז אני חתום" ( פרוטוקול שם, עמ' 4 , שורות 7 ואילך).

אם לא די בכך כדי להשמיט לחלוטין את היסודות תחת הטענה של הטעייה, מתברר כי שני המבקשים מס' 3 ו-4 חתמו לחייב בעבר על ערבות להלוואה נוספת ע"ס 75,000 ש"ח, כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה מיום 2/12/02 הוגש וסומן מש/1 .

עולה אם כן כבר עתה כי המשיב לא הטעה את המבקשים, אף לא חטא בהסתרת פרטים, שכן המבקשים ידעו היטב כי המבקש לקח כבר כמה הלוואות, הן מאחר וחתמו לו ערבים, הן מאחר והדבר נכתב במסמכי ההלוואה הראשונה עצמה, והן מאחר והדבר נמסר להם ע"י המשיב.

גם המבקשת מס' 5, שהיא אחות החייב מאשרת שהגיעה לבנק לחתום ערבות לאחיה, טוענת בנשימה אחת כי נאמר לה "שהוא בחור טוב והוא מחזיר כל חודש בזמן ואין לו בעיות..." וכי ראתה וקראה כי כתוב במסמך הערבות שההלוואה הינה להסדרת 2 הלוואות קודמות "אני קראתי והם הסבירו לי בבנק" ( שם, עמ' 6, חקירה נגדית של גב' שמשום). אף כי אין בוחנים בשלב זה שיקולי מהימנות, לא ניתן להימנע מלציין כי המבקשים נחקרו אחד אחר השני, כך שכל מבקש שמע את השאלות שנשאל המבקש שלפניו, והדבר איפשר להם להערך לתשובה. אף על פי כן לא הצליחו לעמוד על גרסתם, והודו כי ידעו היטב כי לחייב הלוואות קודמות.

2.       אי קבלת הודעה על אי עמידת החייב בהלוואות

גם טענה זו התבררה כשקרית, שלא החזיקה מעמד לפחות ביחס למבקשים מס' 3 ו-4. בעניין זה לא אוכל להתעלם מהכחשת המבקשת מס' 5 את קבלת מכתב המשיב, לאחר שנחקרה אחרונה ושמעה כי המבקשים מס' 3 ו-4 הודו כל אחד בתורו בקבלת מכתבי המשיב מינואר 2006, טרם הגשת התביעה ( מש/2 ו מש/3 ).

3.       החתימה היא פורמלית

כפי שטען ב"כ המשיב סיכומיו מדובר בטענה "פופולארית" של ערבים, הנדרשים לשלם בגין ערבותם. המבקשים בחקירתם הודו כי אין זה כך. כל אחד מהמשיבים אישר כי ידוע לו שפירושה של ערבות הוא שיש לשלם לבנק במקרה שהחייב אינו משלם. המבקש מס' 4 חתם כערב לחברה שבבעלותו, הבין את המושג בטחונות, המבקש מס' 3 בחקירתו לא חזר על הטענה, וכשנשאל בנושא אמר "אני משיב שבאתי לחתום לחבר שלי, הם הסבירו לי שהוא לקוח טוב וצריך לעשות את מה שצריך לעשות..." ( שם, עמ' 4, שורות אחרונות) המבקש לא חזר על הטענה כי נאמר לו שמדובר בחתימה פורמאלית בלבד. גם המבקשת 5 אמרה שקראה את המסמך והסבירו לה בבנק והיא מבינה משמעותו של כתב ערבות ( שם, עמ' 6, סוף חקירתה הנגדית).

מעבר לכל זאת ואף אם לא היו המבקשים מבינים משמעותו של כתב ערבות, הרי שלאחר שחתמו על המסמך לא יוכלו להשמע בטענה זו. היתה יכולה לקום למבקשים הגנה לו הוטעו לחשוב שמדובר במסמך בעל משמעות משפטית שונה, אך זאת לא נטען.

4.       ההלוואה השניה מסדירה את הלוואה הראשונה

כבר עתה ייאמר כי זאת הטענה היחידה שנותרה על תילה. לאחר שהמבקשים ידעו היטב אודות מצב החייב כאשר חתמו על ההלוואה הראשונה, שהיא כבר באה להסדיר 2 הלוואות קיימות, לא יכלו לצפות כי הבנק ייתן לחייב כספים נוספים, אלא אם כן יהווה הדבר סילוק של כל חוב קודם. כל טענה אחרת אינה הגיונית וטענות המשיב כלפי המבקשים פועלות כעת נגדו.