החלטה בתיק בשא 11260/05

1.                   המשיבים מס' 1, 2 ו- 3 (להלן "התובעים") הגישו נגד המבקש (להלן "סלע") ונגד יתר המשיבים (להלן "הנתבעים") , תביעה כספית על סך 8,000,000 ש"ח.

המשיב מס' 1 הינו כונס נכסים על שני פרוייקטים שנבנו ביזומם של הנתבעים, כאשר המשיבה מס' 4  (להלן "צמנטכל") היתה הקבלן המבצע של הפרוייקטים.

למשיבה מס' 4 מונה בתאריך 23.8.04 כונס נכסים.

המבקש היה בעל מניות ומנהל במשיבה מס' 6 (להלן "סלע-שולדר"). המבקש והמשיב מס' 8 (להלן "דב שולדר") היו המנהלים ובעלי השליטה בסלע-שולדר.

המשיבה מס' 6 הינה חברה פרטית שעסקה בבניה (להלן "שולדר") והמשיבים 8 ו- 9 מנהליה ובעלי מניותיה.

המשיב מס' 2 הינו בנק והמשיבה מס' 3  (להלן "בילו")  הינה חברה שהילוותה כספים עבור שני הפרוייקטים.

2.                   בתאריך 4.3.97 נחתם בין סלע-שולדר ובין צמנטכל הסכם בו נקבע כי צמנטכל תשמש קבלן מבצע בפרוייקט בניה וילאן במוצקין.

3.                   בתאריך 25.8.97 נחתם הסכם נוסף בין סלע-שולדר וצמנטכל בו נקבע כי צמנטכל תשמש קבלן מבצע בפרוייקט שער העיר בנהריה.

4.                   בהתאם להסכמים התחייבה צמנטכל להמציא ערבות ביצוע - ערבות בנקאית פיננסית צמודה ובלתי מותנית, המהווה 5% משווי העבודות. הערבות בוטלה, לטענת התובעים, ב- 14.4.98.

5.                   בחודש ינואר 1998 התקשרה סלע-שולדר בהסכם עם בילו, לפיו קיבלה מבילו הלוואות ואשראיים להקמת שני הפרוייקטים. בתמורה התחייבה סלע-שולדר להעביר לבילו כספים שיתקבלו ממכירת הדירות בפרוייקטים הנ"ל.במרץ 1988 נחתם הסכם מימון נוסף בתמורה כנ"ל.

6.                   ביום 14.4.98 נחתם הסכם בין דב שולדר ובין המבקש לפיו התחייב דב שולדר לרכוש מהמבקש את מניותיו בסלע-שולדר. בין היתר נקבע בהסכם כי המבקש יקבל דירת גג בפרוייקט וילאן במוצקין . בקשר לכך טענו התובעים בתביעתם כי:

"היות ובמועד חתימת חוזה המכר בין הנתבעת מס' 3 (סלע-שולדר) לנתבע מס' 7 (המבקש), דירת הגג לא היתה גמורה, דרש הנתבע מס' 7 בטחונות להשלמת העבודות בגין הדירה. לצורך כך, רקמו בינהם הנתבעים 5 (דב שולדר) ו-7 מזימה, במסגרתה החליטו לגזול את ערבות הביצוע שהנתבעת מס' 1 (צמנטכל) נתנה לפרוייקט וילאן. בתוך כך פנו הנתבעים 5 ו-7 לנתבע 2 (מנהל צמנטכל) אשר הסכים למזימה ואכן הנתבעת מס' 1, באמצעות הנתבע מס' 2, ביטלה את ערבות הביצוע של פרוייקט וילאן ותחת זאת הוציאה כתב התחייבות אישי לנתבע מס' 7".

7.                   ההלוואות והאשראיים לא הוחזרו ובעטיים הוגשה תביעה זו - כאשר לטענת התובעים ביצעו הנתבעים והמבקש תרמית, הונו אותה והבריחו כספים מחשבונות הליווי.

8.                   בד בבד עם הגשת התביעה הגישו התובעים בקשה למתן צו עיקול זמני (בש"א 10144/05) ובתאריך 14.7.05 ניתן  צו עיקול על כל נכסי הנתבעים, בתנאים שפורטו בצו.

9.                   המבקש הגיש בקשה זו לביטול העיקול הזמני, כאשר טענתו העיקרית הינה כי אין לתובעים עילת תביעה כנגדו ומקל וחומר, אין כל עילה המצדיקה הטלת עיקולים.

10.               בתאריך 12.8.05 נחקרו בפני המצהירים מטעם שני הצדדים ולאחר מכן הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב.

11.               המבקש טען, בין היתר, כי התובע מס' 1 - כונס הנכסים - לא קיבל אישור להגשת התובענה כנגד המבקש ואולם, בשים לב לעובדה שפרט לכונס הנכסים תובעים גם הבנק ובילו, אלה אינם נדרשים לאישור בית משפט להגשת תובענה (כאשר הנזקים שנטען כי נגרמו לסלע-שולדר נגרמו גם לבנק ולבילו) - אין מקום בשלב זה של הדיון להתייחס למחסום הדיוני כבסיס לביטול העיקול.

12.               הוא הדין בטענת ההתיישנות שנטענה על ידי המבקש - כאשר עסקינן בטענת תרמית ובכגון דא - מרוץ התקופה מתחיל עם גילוי העובדות הרלבנטיות - שהינו חודש יולי 2001 על פי החומר הלכאורי שבפני (וכאשר הצדדים לא נחקרו בענין זה).

13.               שני הצדדים מסכימים כי עול ההוכחה לקיומה של עילת התביעה מוטל על התובעים ולמעשה גם המבקש אינו חולק על קיומה של עילת תביעה , אלא טוען שזו לא הוכחה נגדו בלבד ובשל כך דין העיקול להתבטל.