החלטה בתיק בשא 112/08

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בתיק עב (נצ') 2037/05 (בראשות כב' השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר דניאל לוי וגב' ציפורה נטל). פסק הדין ניתן ביום 25.12.07 והומצא לב"כ המבקשת ביום 30.12.07, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 29.1.08. הבקשה להארכת מועד בצירוף הודעת הערעור הוגשה ביום 1.2.08. בהתחשב בהשבתת בית דין זה בתאריכים 30 - 31 בינואר 2008 בשל תנאי מזג האויר בירושלים , מדובר באיחור של יום אחד.

2.      הרקע לבקשה כפי שעולה מהמסמכים שבפני:

2.1.   המשיבה, עבדה כעובדת סוציאלית במחלקת הרווחה של המבקשת משנת 1970 או בסמוך לכך. בשנת 1997, לאחר החלטת ממשלה על הפחתת כח האדם ברשויות המקומיות, הוציא משרד הפנים הוראות מיוחדות בדבר עידוד פרישה מרצון של עובדים, אשר רוכזו בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מיום 19.5.1997 (להלן - "חוזר המנכ"ל"). בשנת 2003 ביקשה המשיבה לפרוש בתנאים שונים, אך בקשתה לא התקבלה והיא המשיכה בעבודתה.

2.2.   בשנת 2004 משהמבקשת נקלעה לקשיים כלכליים, דרש ממנה משרד הפנים לבצע תוכנית הבראה, במסגרתה התבקשה לקצץ את מספר העובדים. בעקבות הדרישה סוכם בין המבקשת למשרד הפנים כי תהיה אפשרות להחיל על עובדים פורשים את ההטבות שפורטו בחוזר המנכ"ל. לפיכך הוציאה המבקשת מכתב בו פורטו תנאי פרישה שיוענקו לעובדים שיפרשו מרצון (להלן - "המכתב"). מכתב זה הומצא למשיבה.

2.3.   המשיבה ביקשה לפרוש מרצון בתנאים שפורטו במכתב אלא שהמבקשת טענה כי ההסדר שהוצע אינו חל על המשיבה. משכך, הגישה המשיבה לבית הדין קמא כתב תביעה נגד המבקשת, כאשר בסופם של ההתדיינויות, נדרש בית הדין קמא לשאלה האם המשיבה חייבת לאפשר למבקשת לפרוש לפנסיה על פי התנאים שנרשמו במכתב.

2.4.   בית הדין קמא קיבל את התביעה וקבע כי משהציעה המבקשת למשיבה הצעת פרישה בתנאים מועדפים, אותה קיבלה המשיבה הרי ש "נכרת בין הצדדים חוזה בענין זה" ולכן "על הנתבעת לאפשר לתובעת לפרוש לפנסיה, על פי ההטבות שפורטו במכתב...".

2.5.   על פסק דינו של בית הדין ביקשה המבקשת לערער.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   עם קבלת פסק הדין ניסתה המבקשת למצוא פתרון אשר ייתר את הצורך בהגשת הערעור. כל פיתרון שהוצע היה כרוך באישורים מטעם גופים שונים, שלא הושגו עד למועד הגשת הבקשה, ולכן אין מנוס מהגשת הערעור.

3.2.   משלא עלה בידי המבקשת להשלים את הכנת כתב הערעור עד ליום 30.1.08, התבקש בית הדין לאשר ארכה של 7 ימים או לחלופין של 24 שעות ממועד מתן החלטה בבקשה.

3.3.   יתרה מכך, מכיוון שצפוי לרדת שלג בירושלים וסביבתה, כפי הנראה ייבצר משליח המבקשת להגיע לבית הדין במועד הקבוע להגשת הערעור ולכן מתבקשת הארכת מועד לפחות עד ליום ראשון ה - 3.2.08.

4.      ביום 11.3.08 הוגשה תגובה לבקשה, אשר נתמכה בתצהיר המשיבה. המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

4.1.   אין מחלוקת כי הערעור הוגש באיחור.

4.2.   לא צורף לבקשה תצהיר לתמיכה בעובדות המפורטות בה.

4.3.   לא פורט טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור. גם בהתאם לגישתו הסלחנית של בית הדין יש צורך להוכיח שמקצת הנסיבות לאיחור לא היו בשליטת המבקשת .

4.4.   למשיבה נגרמים נזקים מידי יום ביומו, לרבות עינוי דין משווע, לאור התנהגותה חסרת תום הלב של המבקשת, שאינה מבצעת את האמור בפסק הדין.

4.5.   סיכויי הערעור נמוכים.

5.      בתשובת המשיבה, מיום 1.4.08, הוסף:

5.1.   סיכויי הערעור טובים. במיוחד נוכח הקביעה התקדימית, לפיה מכתב המבקשת בדבר האפשרות לפרוש במסגרת תוכנית ההבראה הינו בגדר הצעה בלתי חוזרת, קרי למבקשת אין שיקול דעת להחליט אילו מבין העובדים המעוניינים לפרוש יזכו לתנאים שפורטו במכתב.