החלטה בתיק בשא 111674/04

1.         מונחת בפני בקשה, בש"א 11674/04, להלן: " הבקשה", בה מבקש צד ג', חברת  Eastern Canada Towing LTD., להלן: " המבקשת", לבטל היתר להמצאת הודעה צד ג' אל מחוץ לתחום השיפוט, בעקבותיו הומצאה הודעת צד ג' למבקשת על-ידי הנתבעת מס' 2, צים חברת השיט הישראלית בע"מ, להלן: " צים". ההיתר להמציא את כתב הטענות ניתן בהחלטת בית המשפט מיום 17.3.04.

תמצית התביעה

2.         התובענה נפתחה עם הגשת כתב תביעה ביום 5.10.00, נגד צים כנתבעת בלעדית. על פי האמור בכתב התביעה עבד התובע, להלן: " התובע", כנגר וסיפונאי בכיר בצים. ביום 27.9.95, תוך כדי עבודתו על אחת מאוניותיה, אשר שהתה בנמל הליפקס בקנדה, נקרע חבל מוליך של אניה גוררת קנדית, להלן: " הגוררת". החבל הצליף ברגלו השמאלית, צלעו הימנית וידו הימנית של התובע והוא הועף באוויר בעוצמה ונחבט באורח קשה ברצפה, להלן: " התאונה". עילת התביעה נשענה על עוולת הרשלנות ושל היפר "חובות חקוקות", שלא פורטה כיאות וכנדרש ב תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, להלן: " התקנות".  

כתב ההגנה מטעם צים הוגש לבית המשפט ביום 19.11.00. עיקריו היו הכחשה כי התובע עבד בצים כעובד קבוע או הוכשר במסגרת העבודה בה וכן הוכחש עצם קיום התאונה. עוד הוכחשו אחריותה של צים לתאונה, המוכחשת, כאמור, לעצמה, היקף נזקו של התובע והקשר הסיבתי בינו לבין אירוע התאונה. לבסוף, הועלו בכתב ההגנה טענות לעניין אשמו של התובע בנזק שטען לו וכלפי מידת ביסוסה של חוות הדעת שצירף לכתב התביעה. צים התנגדה אף לצירופן של חוות דעת  נוספות.

הליכים מקדמיים רלוונטיים

3.         ביום 11.2.03 הגישה ב"כ התובע בקשה מוסכמת, בש"א 2252/03, לתיקון כתב התביעה על דרך צירוף המבקשת, בעלת הגוררת ומי שהפעילה אותה, כנתבעת נוספת בתובענה. ביום 12.2.03 הוריתי על תיקון כתב התביעה כמבוקש.

כתב התביעה המתוקן, להלן: " כתב התביעה", הוגש לבית המשפט ביום 17.2.03. נכללו בו אותן עילות תביעה בנזיקין, אלא שכעת כוונו כנגד שתי הנתבעות, ביחד ולחוד. כתב ההגנה המתוקן מטעם צים, להלן: " כתב ההגנה" הוגש לבית המשפט ביום 11.3.03.

ביום 17.2.03 הגישה ב"כ התובע בקשה, בש"א 2567/03, למתן היתר להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט, לידי המבקשת. בהחלטתי מיום 27.3.03 נעתרתי לבקשה. לאחר הגשת בקשת אורכה והיעתרות לה, הודיע ב"כ התובע לבית המשפט, בהודעה מיום 6.8.03, כי כתב התביעה נשלח למבקשת ביום 25.6.03 וכי ביום 24.7.03 פנה אליו ב"כ המבקשת שמשרדו בתל-אביב והודיע לו כי "משרדו מחזיק בייפוי כח מוגבל לעניין ההמצאה מחוץ לתחום ושאלת הסמכות בלבד". כן מסר ב"כ התובע באותה הודעה כי נעתר לבקשה שהפנה לו ב"כ המבקשת, לאפשר לו להגיש בקשה בעניין היתר ההמצאה עד ליום 30.10.03.

לאור ההודעה האמורה ונוכח יציאתי לחופשת שבתון, קבעתי את התיק לקדם משפט ליום 21.4.04.

ביום 4.12.03 הגיש ב"כ המבקשת בקשה, בש"א 13315/03, לביטול ההיתר להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט. הבקשה הועברה לכב' הרשם (כתוארו אז) כב' השופט סוקול, אשר בהחלטתו מיום 8.12.03 הורה על מתן תגובה לבקשה וכן קבע את הדיון בה, אם לא יגיעו הצדדים להסכמה, ליום 14.1.04. בעקבות שתי בקשות לשינוי מועדי התגובה והדיון, קבע לבסוף כב' השופט סוקול את הדיון בבקשה ליום 28.1.04.

4.         ביום 15.1.04 הגיש ב"כ צים לבית המשפט הודעת צד ג' ויחד עימה הגיש בקשה, בש"א 988/04, לקבלת היתר להמציא את כתב ההודעה לצד ג' למבקשת. בהחלטתו מיום 18.1.04 קבע כב' השופט סוקול כי ידון בבקשה בדיון שנקבע ליום 28.1.04.

הדיון האמור לא התקיים שכן יומיים לפני מועד קיומו המתוכנן, הוגשה בקשה מוסכמת לדחייתו, בש"א 1628/04, לה נעתר בכ' השופט סוקול ביום 28.1.04 והורה על קיום הדיון ביום 8.3.04. ביום 2.3.04 הגישו ב"כ המבקשת וב"כ התובע בקשה בהסכמה, בש"א 3972/04, לביטול ההיתר להמצאת כתב התביעה מחוץ לתחום השיפוט, אותו היתר שניתן על פי החלטתי מיום 27.3.03 בבש"א 2567/03. כן עתרו באותה בקשה להורות על מחיקת המבקשת מכתב התביעה "והכל ללא צו להוצאות". בהחלטתו מיום 7.3.04 נעתר כב' השופט סוקול לבקשה. 

ביום 10.3.04 הגיש ב"כ צים בקשה, בש"א 4457/04, למתן החלטה במעמד צד אחד בבקשת צים, בש"א 988/04, להתיר לה להמציא את כתב הודעת צד ג' אל מחוץ לתחום השיפוט.

ביום 17.3.04 נעתר כב' השופט סוקול לבקשה, התיר לצים להמציא את כתב הודעת צד' ג למבקשת והורה על המבקשת להגיש כתב הגנתה תוך 60 יום "מקבלת כתב התביעה".

5.         בדיון מיום 21.4.04 הצהירה בפני ב"כ צים, בע' 8 לפרוטוקול, כי "אנו ביצענו את המסירה לצד ג', שכתובתו בחו"ל, באמצעות עורך דין שמשרדו נמצא בתל-אביב ואשר אנו סבורים שהוא מייצג את צד ג' אליה שלחנו את ההודעה". אעיר כאן כי על פני הדברים נראה הליך זה כבלתי תקין בכך שיש בו שיבוש של סדר דיוני שמן הראוי להקפיד עליו. ב"כ צים עתרו לקבלת היתר להמצאת כתב בי -דין אל מחוץ לתחום השיפוט ומשזכו בו, המציאו את הודעת צד ג' לבא-כוחה של המבקשת, במשרדו בתל-אביב. לבית משפט זה לא הוצג ייפוי כוחו של ב"כ המבקשת וכל שידוע על היקפו ידוע ממקור שני, מפיו של ב"כ התובע בהודעתו לבית המשפט מיום 6.8.03. אם ייפוי כוחו של ב"כ המבקשת לא הוגבל הרי עצם העובדה כי הודעת צד ג' וההזמנה לדין נמסרו לו, בתוך תחום השיפוט, כמורשה של הנתבעת הזרה, היה בה כדי לכונן את סמכותו של בית משפט זה לדון בסכסוך שבין צים לבין המבקשת, והיה מתייתר כל ההליך סביב היתר ההמצאה וביטולה. ראה והשווה תקנות לתקנה 477 ו- 478 וכן בר"ע 156/73 UNIROYAL INC נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד כח(1) 229; בש"א 33/87 אוסטפלד נ' בהירי, פ"ד מד(3) 221 וכן רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ ואח', פ"ד מב(4) 762, עמ' 767-768. זאת ועוד, את בקשת ביטולה של ההחלטה בה הוענק ההיתר להמצאת כתב הטענות מחוץ לתחום השיפוט רשאי להגיש, בהתאם לתקנה 502(ב), אותו בעל דין אשר הומצא לו "כתב בי-דין מחוץ לתחום המדינה", מה שעל פני הדברים לא אירע בענייננו, אם אמנם הומצאה הודעת צד ג' לב"כ המבקשת המיופה על ידה באורח כללי. מן הראוי היה להימנע מכל אותן תקלות, שמקורן באי הקפדה על מצוות התקנות. אך משלא הועלתה הטענה לעניין תפיסת המבקשת בתחום השיפוט, אדון בבקשה במסגרת המשפטית שהניחו בפני הצדדים, היא זו הבנויה על יסודות תקנות 500 - 502 לתקנות.

מן הראוי היה להימנע מכל אותן תקלות, שמקורן באי הקפדה על מצוות התקנות. משלא הועלתה הטענה לעניין תפיסת המבקשת בתחום השיפוט, אדון בבקשה במסגרת המשפטית שהניחו בפני הצדדים, היא זו הבנויה על יסודות תקנות 500 - 502 לתקנות.

6.         המבקשת לא הגישה את כתב הגנתה. תחת זאת הגישה את הבקשה שבפני ובה עתרה לביטול ההיתר שניתן להמציא לה את הודעת צד ג' האמורה אל מחוץ לתחום השיפוט.

להלן אתייחס אל ההיתר להמצאת הודעת צד ג' אל מחוץ לתחום השיפוט כאל " היתר ההמצאה" ואילו הודעת צד ג' תכונה להלן: " ההודעה".

בין צים לבין המבקשת התגלעה מחלוקת בשאלה מי ישא בנטל ההוכחה לגבי הפורום הנאות לבירור התובענה. אין לי צורך להידרש ישירות לשאלה זו שכן, הגעתי לכלל מסקנה כי הבהרת הדין בעניינה אינה דרושה לשם מתן החלטה בבקשה שבפני. במידה זו לא אדרש אף לאותן טענות מנוגדות של ב"כ הצדדים, שביקשו לשכנעני כי על פי מבחן מירב הזיקות, הפורום הטבעי והנאות לבירור התובענה הוא הפורום שהם טענו לו.

בענייננו, דינו של היתר ההמצאה להתבטל בשל "פגם סף" שנפל בהליך הגשת הבקשה להיתר ההמצאה. דעתי היא כי התצהיר התומך בבקשתה של צים להיתר ההמצאה אינו עומד בדרישות הדין וכפי שהתחוור, אף אינו מבסס עילת תביעה טובה כנגד המבקשת. כפועל יוצא, דעתי היא כי צים לא עמדה בנטל ההוכחה המטיל עליה להראות כי במבקשת מתקיימת הזיקה שנסיבותיה מפורטות בתקנה 500(10) לתקנות.

7.         אכן, בהקשר זה, אין כל ספק באשר לנטל ההוכחה ולמידתה. גם במסגרת בקשה לביטול היתר המצאה ולא רק בשלב הבקשה לקבלת היתר ההמצאה, נטל ההוכחה - כלומר, נטל השכנוע וכן נטל הבאת הראיות - כי מתקיימת אחת מן הזיקות המנויות בתקנה 500 לתקנות לרבות זו הקבועה בתקנה 500(10) לתקנות, עליה הסתמכה צים בבקשתה להיתר המצאה, מוטלים על צים. לעניין זה אינני מקבל את טענת צים בתגובתה כי המבקשת לא כפרה בהתקיימות הזיקה הקבועה בתקנה 500(10) לתקנות. כפי שנקבע בדעת הרוב בע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' BODSTRAY COMPANY LTD ואח', פ"ד נח(2) 465, 472: