החלטה בתיק בשא 11140/06

1.         המשיב, יליד 1978, נפגע בתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 28.4.03. מדובר בתאונה שהוכרה גם כתאונת עבודה על ידי המל"ל ובעקבותיה נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה ביישור הברך.

2.         בבקשה המונחת בפני, משיגה המבקשת על קביעה זו של המל"ל ומבקשת לאפשר לה הבאת ראיות לסתור, בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), ולחילופין להתיר לה לזמן את רופאי וועדת המל"ל למתן עדות על קביעתם.

3.         לטענת המבקשת, וועדות המל"ל ובכללן וועדת העררים שהתכנסה ביום 16.1.05, התעלמו מעברו הרפואי של התובע, ובפרט מפגיעה קודמת בברך שמאל כתוצאה מתאונת ספורט בה היה מעורב ביום 13.3.03, כחודש לפני התאונה נשוא התביעה (להלן: "התאונה הקודמת"). לדבריה, בתיקו הרפואי של המשיב ניתן למצוא עדויות ומסמכים רפואיים לגבי אותה חבלה סיבובית בברך שמאל בגינה היה בתקופת אי כושר, מעקב אורטופדי ואף הומלץ לו טיפול פיזיותרפי. לראייה צירפה המבקשת גם מסמכים המעידים על פניית המשיב למל"ל בתביעה בגין פגיעה זו. אותם מסמכים ותיקו הרפואי של המשיב, כך טוענת המבקשת, כלל לא עמדו בפני וועדות המל"ל ואלו לא נתנו דעתן עליהם, למרות החשיבות המכרעת שבדבר לנוכח העובדה כי כל הנכויות שנקבעו, עניינן בפגיעה באותה ברך שמאל והגבלה ביישורה.

4.         עוד טענה המבקשת לקיומן של סתירות בין ממצאיהן של הוועדות הרפואיות לעניין קיומה של הגבלה תפקודית בכיפוף ויישור הברך. לטענתה, קביעת וועדת הערר כי למשיב נכות צמיתה בשיעור 10% בגין ליקוי זה אינה סבירה מאחר והוועדות הקודמות קבעו נכויות בשיעור נמוך בהרבה ואף אפסי.

5.         המשיב התנגד לבקשה, תוך שטען כי כל העובדות הרלוונטיות וכרטיסו הרפואי המלא, ובכלל זאת חומר הנוגע לפגיעה הקודמת בברך, הועמדו לעיונן של הוועדות הרפואיות. לשיטתו, העובדה שעברו הרפואי לא הוזכר בהחלטות השונות אין בה כדי ללמד על התעלמות הוועדות השונות , אלא פשיטא מצביעה על כך שמדובר היה בפגיעה מינורית חסרת  חשיבות לגבי מצבו הנוכחי.

6.         בפתח הדברים יש לבחון האם יש ממש בטענת המבקשת כי החומר והמסמכים בדבר התאונה הקודמת של המשיב, לא עמדו בפני הוועדות של המל"ל. התשובה לכך היא שלילית, ואסביר.

            עוד בתגובה הראשונה שהגישה ב"כ המשיב לבקשה דנן, הוצג מכתב המל"ל מיום 21.8.06 (נספח א'), שניתן בתשובה לפניה בנוגע לחומר שהועמד בפני הוועדות השונות, ובו נאמר: "כרטיסו הרפואי של מרשך אשר התקבל בוועדה עוד בשנת 2003 הועמד בפני הוועדה אשר נערכה בתאריך 10/7/2005".

ואולם, בדיון שהתקיים בפניי ביום 1.11.06 שבה המבקשת וטענה כי הכרטיס לא היה בפני הוועדה והפנתה לכך שמועד התכנסות הוועדה האחרונה בעניינו של התובע, וועדת הערר, היה בינואר 2005 ולא ביולי - המועד שצוין במכתב לעיל. לפיכך, הוריתי לצדדים לפנות במשותף למל"ל על מנת לקבל הבהרה לגבי אותה טעות.

הצדדים פעלו כאמור, וביום 8.11.06 התקבל שוב מכתב הבהרה מהמל"ל בו נכתב כי: "כרטיסו הרפואי של מרשך (הכוונה למשיב - א.ט.) מצוי בתוך תיק הנכות שבנדון והועמד לעיון הועדות שנערכו".

על כן, לנוכח תגובת המל"ל, הגם שאינה מפורטת, אני קובע כי דין טענות המבקשת בכל הקשור לשאלת המסמכים שעמדו בפני הוועדה, להידחות.

7.         משכך,  דומה כי נשמט הבסיס תחת הבקשה כולה. הכלל הוא כי הרשות להבאת ראיות לסתור קביעה על פי דין, במשמעות סעיף 6ב' לחוק, תינתן רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו (ראה ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פד"י מה(4),77 ; בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פד"י לט (4), 505). מדובר במקרים מיוחדים וחריגים בלבד, כך למשל כשקיימים טעמים עובדתיים כבדי משקל חדשים או טעמים משפטיים כפגם בהליך קביעת הנכות.

8.         בענייננו, לא מצאתי כי מתקיימים אותם טעמים מיוחדים המצדיקים הענות לבקשה. עיון בפרוטוקולי הוועדות אשר התכנסו לדון בתביעתו של המשיב שלוש פעמים- ביום 16.11.03, ביום  23.5.04 וב- 16.1.05 (וועדת הערר) מלמד כי אלו לא מיהרו להסיק מסקנות וכי מצבו הרפואי של המשיב נבחן כנדרש, תוך עיון במסמכים הרלוונטיים, קיום  מבחנים רפואיים ונימוק ראוי של המסקנות. ודוק- גם אם לא צוין מפורשות בפרוטוקול הוועדות כי הובא לעיונן החומר הרפואי הקשור לתאונה הקודמת, הרי  שהעובדה שתיקו הרפוי הונח בפניהן מלמדת כי אותה תאונה לא נעלמה מעיניהן.

9.         גם בהתייחס לטענת האחרת שהעלתה המבקשת, אומר בקצרה ולמעלה מן הצורך, כי בתעודת חדר מיון מהתאונה הקודמת כלל לא נמצא ממצא חבלתי גרמי חריף בברך שמאל. טווח התנועה של הברך היה מלא ולא אובחנה בעיה אורטופדית תכופה. על כן, מקובלת עלי טענתו של המשיב לפיה מדובר היה בפגיעה מינורית שחלפה כעבור זמן קצר מבלי להותיר אותותיה, להבדיל מהפגיעה הקשה שנגרמה לו עקב התאונה נשוא התביעה, ואשר הביאה לקריעה ברצועות הברך ולתקופת אי כושר ממושכת יחסית. ייתכן וזו הסיבה להעדר התייחסות לתאונה הראשונה בפרוטוקולי הוועדות.

10.        לא מצאתי יסוד גם ליתר הטענות שהעלתה המבקשת. כך באשר לטענה כי החלטת וועדת הערר בלתי סבירה בשל כך שחרגה מהחלטות הוועדות הקודמות. זוהי מהותה של וועדת הערר וזו מהות הליך הערר. הוא הדין באשר לדרך בה נימקו הוועדות הרפואיות את החלטותיהן ומסקנותיהן.

11.        סיכומו של דבר, מקרה זה אינו נופל בגדר אותם מקרים מיוחדים וחריגים המצדיקים הצגת ראיה לסתור, ועל כן דין הבקשה להידחות.

מאותם הנימוקים שהובאו לעיל, איני רואה כל מקום להזמנת רופאי הועדה לעדות בבית המשפט.

12.        לפיכך, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאותיו בסך 1,500 ש"ח  בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בשולי הדברים אפנה לכך שבהחלטה מיום 1.11.06 נפלה טעות הקלדה משנרשם בטעות כי הדיון בבקשה נדחה ליום 30.1.07. ברי כי הכוונה היתה שבאותו מועד יתקיים קדם משפט בתיק העיקרי.

על מנת לקדם את הדיון, אני מורה על הגשת תחשיבי נזק כשעל המשיב (התובע) להגיש תחשיביו תוך 30 יום מהיום והמבקשות (הנתבעות) יגישו תחשיביהם תוך 30יום לאחר מכן. ב"כ הצדדים יעבירו התחשיבים ישירות האחד לשני.