החלטה בתיק בשא 11140/04

בתאריך 17.3.2003, הוגש כתב תביעה על ידי המשיבה, חברה קבלנית, שטרם כניסתה להליכי פירוק, עסקה בביצוע עבודות בנייה, כנגד הבנק בו ניהלה את חשבונותיה לאורך השנים ועובר לכניסתה להליכי פירוק.

לפני מונחת בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות עילות התביעה שנוצרו לפני יום 17.3.1996.

על פי הנטען בכתב התביעה, שהוגש על ידי המפרקת - עו"ד רון ניב, קיבלה זו את אישור בית המשפט להגשתו (כב' השופטת אלשייך), בעקבות חוות דעת חשבונאית של המומחה, רו"ח יורם חרפק (להלן: "חוות הדעת"), שתמכה בטענות המשיבה בנוגע לניהול עסקיה על ידי המבקש שלא בתום לב, תוך הפרת חובת האמונים כלפיה. המבקש, כך המשיבה, הפעיל ואישר מסגרת אשראי רחבה על סמך סיכומים בעל פה, כאשר זו העמידה בטחונות רבים כגון שעבודים. לטענת המשיבה, במהלך שנות העבודה המשותפת של הצדדים, תוזכרה זו מפעם לפעם על היקף האשראי שנלקח ואף הופנתה לקבלת אבחון פיננסי, בהמלצת המבקש, אולם בסוף שנת 1995 וללא התראה מוקדמת, הורה המבקש על אי כיבוד שיקים שמסרה המשיבה  לספקים השונים, שמצידם סירבו להמשיך ולספק סחורות ושירותים.

לפני כניסת המשיבה להליכי הפירוק, הועברו למבקש (במעמדו כנושה) על ידי המפרקת, כספים, כאשר הטענה היא, כי לא היה זכאי להם.

לגופה של התביעה, טענה המשיבה, כי פעולתו החד צדדית והרשלנית של המבקש - ביטול האשראי ללא מתן הודעה מוקדמת, גרמה להיותה חדלת פירעון.

המשיבה התבססה בכתב תביעתה על העילות הבאות:

התניית שירות בשירות - כפייה לפתוח תכניות חסכון כתנאי למתן אשראי וזאת בניגוד לסעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. שלוש תכניות חסכון נפתחו בחודש פברואר 1991, שלוש תכניות חסכון נוספות נפתחו בחודש נובמבר 1991 ושלוש תכניות בחודש יוני 1992;

הפרת חוזה מסגרת האשראי וחיוב בריביות מוגברות, למרות התחייבות המבקש בכתב ובעל פה, על ריבית מסגרת ולא על ריבית חריגה, שלא היה מקום לחייבה בה ובתוספת סיכון מקסימלית, כך לשיטת המשיבה, מעצם העמדת בטחונות מתאימים ומספקים;

נזקים - סך כל הנזקים בשני חשבונות המשיבה, שכללו חיובים בריבית חריגה, ששיעורה גבוה מהריבית אשר הוסכם עליה במסגרת האשראי, שיעבוד תוכניות החסכון, בזמן שאף התשואה עלהם הייתה נמוכה מעלות האשראי שניתן, ריבית יתר ששולמה בעקבות נכיונות שקים ובתוספת חישוב הנזק הכלכלי, שנגרם עקב צמצום מסגרת האשראי, עולה כדי 6,949,406 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.

כאמור בפתח ההחלטה, טענת התיישנות כללית הועלתה בבקשה לדחיית התביעה ככל שהיא נוגעת לאירועים שקדמו לתאריך 17.3.1996 ואשר ארעו למעלה משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה.

לטענת המבקש (שנתמכה בתצהירו של מנהל סניף העסקים בזמנים הרלוונטים), המשיבה, שלשיטתו, ניהלה את ספריה (מאזנים, רווח והפסד ודו"חות לרשויות המס) כחוק, קיבלה באופן שוטף וקבוע, הודעות ביחס לחשבונותיה, לרבות דפי חשבון, אישורי יתרות והודעות על שינויים בריבית ובמסגרת האשראי.

המשיבה ומנהליה, שהיו מודעים לנעשה בחשבונות, לא השיגו על רישומי המבקש, לא לפי הסכמי תנאי ניהול החשבון ובכלל, עד הגשת כתב התביעה נשוא ההחלטה.

המבקש הדגיש, כי המשיבה לא הייתה בגדר לקוח קטן, הניצב חסר אונים מול המערכת הבנקאית, אלא חברה גדולה, שניהלה בעצמה מערכת פיננסית עניפה.

המבקש התייחס לשלוש עילות תביעה, כפי שהוצגו על ידי המשיבה בכתב תביעתה, אשר לטענתו יש לדחותן מחמת התיישנותן.

1 . התיישנות עילת התביעה בגין חיובי ריבית ביתר - המועד בו החלה להשתלם הריבית המופרזת, הוא המועד לצורך קביעת היווצרות העילה. כך, עילת תביעה להחזרת הכספים בגין חיוב מופרז, נולדת במועד בו שולמה הריבית המופרזת.

כאמור, חיובי הריבית הנטענים החלו מתאריך 1.10.89 בחשבון 788400/13 ובתאריך 3.7.94 בחשבון 134800/89 ועד לתאריך 30.6.96 בשניהם. כתב התביעה הוגש בתאריך 17.3.2003, כשהתביעה התיישנה בגין ראשי נזק אלו עוד קודם לכן.

כמו כן, התיישנו עילות התביעה בגין 13 נכיונות שקים, שהאחרון בהם בוצע בתאריך 9.5.95. אף הפעולות הללו, נעשו בהתאם לידיעת המשיבה את אחוז הנכיון וחיובי הריבית בגין הנכיונות. לשיטת המבקש אם כן, עילת התביעה בגין נכיונות השקים שגררו חיובי ריבית התיישנה כבר בתאריך 9.5.02.

2 . התיישנות עילת התביעה בגין התניית שירות בשירות - לטענת המבקש, עילת התביעה נוצרה, רק כאשר הופסק הלחץ הכלכלי ולא בעת פתיחת תוכניות החסכון, שהיו התנאי, כך כפי המשיבה, להמשך העמדת אשראי. לפיכך ולפי חוות הדעת, כל תוכניות החסכון נפדו בתאריך 31.5.94 לכל המאוחר, על כן התביעה בגינן התניית שירות בשירות התיישנה עוד בתאריך 31.5.01.

3 . התיישנות עילת התביעה בגין צמצום מסגרות האשראי - הודעות על הפסקת האשראי נשלחו למשיבה במהלך שנת 1995, כאשר בתאריך 17.8.95 הוגבל ובוטלה מסגרת האשראי בחשבון 134800/89 והמשיבה אף ערערה על הודעה זו, עובדה המוכיחה את ידיעתה הממשית. אשר על כן, גם עילה זו התיישנה לה וזאת לכל המאוחר בתאריך 17.8.02.