החלטה בתיק בשא 11136/06

1. בין המבקשת- הנתבעת לבין המשיבה- התובעת התקיים דיון בפניי שנסתיים בפסק דין לזכותה של התובעת.

2. ערעור שהגישה הנתבעת לבית משפט המחוזי (ע"א (חיפה) 2625/04 תק-מח 2005 (3),5800 בעמ' 5803) נתקבל במובן זה שהתיק הוחזר לדיון עם הקביעות הבאות: "לפיכך סבורים אנו, שיש להחזיר את התיק לבימ"ש קמא, אשר יבדוק מחדש - ודרך בדיקה, כמו ההכרעה אם להתיר הבאת ראיות נוספות, תהיה לפי שיקול דעתו - אם עמדה המדינה בנטל השכנוע, בהתחשב בכך שהוגשו מסמכים של מבצעי תפקיד, אשר לכאורה מדדו ובדקו בשטח או הסתמכו על נתונים של לוי השקעות, ובהתחשב בכך שמסמכים אלה הוגשו ללא התנגדות, ולכן מוחזק הצד שכנגד כמי שהסכים לתוכנם, אל מול עדותו של לוי, מנהלה של המשיבה. כמו כן יבדוק בימ"ש קמא, אם אין פלוגתאות, שאינן נובעות מהנתונים העובדתיים אלא מדרך החישוב, ואם דרך זו או נתונים אלה קבועים בהסכמים בין הצדדים, מהי הפרשנות הנכונה שלהם לגבי שיטת החישוב או אופן החישוב. יתכן שהדרך הנכונה להגיע לממצאים אלה, היא על דרך מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ועניין זה, כמו גם דרכי הבדיקה האחרות, נתון לשיקולו של בימ"ש קמא".

3. במסגרת רשות ערעור שהגישה התובעת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון (רע"א 8999/05 תק-על 2006(1), 3898 בעמ' 3899) הובהר ע"י כב'  הש' ארבל "יתר על כן, ברי כי אם כוונת בית המשפט היתה לומר כי יש לקבל את המסמכים שהגישה המבקשת כלשונם וכי לא ניתן לחלוק עוד על האמור בהם, לא היה מורה כי הכרעת המחלוקת על-ידי בית משפט השלום תעשה תוך העמדת המסמכים שהגישה המשיבה, אל מול עדותו של העד מטעם המבקשת. לאור הנחיה זו, מובטח כי בית משפט השלום בדונו בתיק יבחן את טיב הנתונים שהובאו על-ידי כל אחד מן הצדדים ויכריע בהתאם לשיקול-דעתו ביחס לשאלות - העובדתיות והפרשניות כאחד - השנויות במחלוקת ביניהם".

4. שבתי ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי והנני סבור כי בית המשפט המחוזי לא פתח לנתבעת פתח לתחילת הדיון מתחילתו. החזרת הדיון לבית המשפט השלום- לא נועדה לשם "שיפור מקצים" מצידה של הנתבעת בדרך של הבאת ראיות שנשתכחו ממנה.

5. על פי הנחיות בית המשפט המחוזי יש לבצע בדיקה מחדש של שני נושאים, העמדת משקל עדותו של מנהל התובעת אל מול משקל עדותו של מר לחובסקי מתוך ההנחה כי כל המסמכים שהוגשו על ידי מר לחובסקי נתקבלו כראיה לאמיתות תוכנם.

6. בחינת שיטת החישוב שיש לעשותה כמצוות בית המשפט המחוזי "זוהי, למעשה, מחלוקת שיש להכריעה על פי פרשנות של ההסכמים בין הצדדים ולא על פי קביעות מהימנות לגבי עדים שהעידו על נתונים בשטח".

7. המבקשת- הנתבעת הגישה בקשה להגשת ראיות נוספות, בקשה אליה התייחסו הצדדים בכתב לרבות תגובת המבקשת לתגובת המשיבה ותגובה נוספת מצידה של המשיבה.

8. לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים הנני סבור כי המבקשת בבקשתה למעשה חורגת מהנחיות אלו של בית המשפט המחוזי והיא מבקשת בסתירה להם להציג ראיות נוספות לגבי נתונים בשטח על מנת ללמוד מהם מה היתה שיטת החישוב (ר' למשל סעיפים 12, 14 לתצהיר הנוסף אותו מבקשת הנתבעת להגיש) ואין בכוונתי להתיר סטייה מהדרך לבחינת הנושא כפי שנקבעה ע"י בית המפשט המחוזי.

9. מעבר לבחינה מחדש של הראיות והעדויות שהוצגו בדיון המקורי- בחינה אותה ניתן לעשות כבר עתה לאחר סיכומים בכתב או בע"פ, הנני סבור כי ניתן  היה להתיר הגשת ראיות נוספות רק בשאלת שיטת החישוב - שיטה שתוכח על פי ההסכמים שבין הצדדים להבדיל מהנתונים בשטח. אם מי מהצדדים סבור היה כי תוכן ההסכמים אינו משתקף נאמנה מהמסמכים שהוגשו במסגרת ההליך המקורי, הייתי מתיר הוכחת תוכן אותם הסכמים בראיות נוספות, אך לא מעבר לזה. אלא שהבקשה שבפניי אינה מתייחסת ספציפית לשאלה זו ולכן דינה להדחות.

10. גם אם אבחן הבקשה לראיות נוספות במנותק מפסק דינו של בית המשפט המחוזי דינה להדחות. למרות שהבקשה על פי תוכנה הינה למעשה בקשה להגשת ראיות נוספות, תוכנה אינו מתיישב עם ההלכה הקובעת מתי תותר הגשת ראיות כאלו. כך למשל קבעה כב' הש' דורנר קבעה ברע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה(4), 577 בעמ' 580. "ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העקרון לפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית -המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה. ... אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל -דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)".

11. על מנת שניתן לבחון באופן ראוי את בקשתו של המבקש להכנס בשנית בשערי בית המשפט- לשם עשיית צדק- גם לאחר שדלתות בית המשפט נסגרו כבר פעם אחת מאחורי גבו, מן הראוי כי אותו מבקש יסביר הנסיבות והסיבות שמנעו ממנו לפעול במועד לפי סדרי הדין הרגילים, מהו מקור המחדל או הטעות והיכן היו אותן ראיות בעת שקבל כבר המבקש את יומו בבית המשפט, אין בבקשה ולו ברמז הסבר מדוע הנתבעת לא הגישה מסמכים או עדויות אלו בזמן נהול המשפט.

12. לכך אוסיף כי הליך של הגשת ראיות נוספות אינו הליך שבא במקומם של דיני הראיות וגם בו מדובר בהגשת ראיות נוספות קבילות. עיון בתצהיר אותו מבקשת הנתבעת להגיש כראיה נוספת מראה כי כל כולו עדות שמיעה בלתי קבילה. עדות להגשתה מתנגדת התובעת נחרצות, כך שבהעדר ראיות מתייתר הצורך לדון בבקשה.  גם אם הייתי מתיר הבאת המצהיר מטעם המבקשת מר לובה קיבלצקי לעדות, הוא יכול היה מעל דוכן העדים להצהיר רק לגבי נכונות שמו ולא מעבר לכך. על פי התצהיר העד נכנס לתפקידו בשנת 2004, הוא לא היה מעורב אישית בעת ההתקשרות בין הצדדים ובכלל זה הוא לא נטל חלק בעריכת מסמך כלשהו מהמסמכים שצרף לתצהירו. אזכיר כי תצהירו של עד אינו "צינור" להגשת כל מסמך שניתן להצמיד אליו בסיכות, העובדה כי המצהיר עיין בתיקים ישנים אינה הופכת את המסמכים בהם עיין למסמכים קבילים, שכן לא נבחנים כישורי הקריאה של העד, אלא המידע הידוע לו מכלי ראשון.

13. בנסיבות אלו הנני דוחה הבקשה להגשת הראיות הנוספות ומחייב הנתבעת בתשלום הוצאות הבקשה בשיעור של 700 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

14. לאור עמדת ב"כ המבקשת בישיבת 5.6.06 הרי שבנסיבות אלו יסכמו הצדדים טיעוניהם בכתב בהתאם לאמור בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי והעליון.  התובעת תסכם טענותיה תוך 30 יום מהיום והנתבעת תוך 30 יום מיום קבלת סיכומי הנתבעת.

תזכורת פנימית 15.11.06

ניתנה היום י"ט באלול, תשס"ו (12 בספטמבר 2006)

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

_________________

אליקים אברהם, שופט