החלטה בתיק בשא 11055/05

לפני בקשה  למחיקת כותרת ו/או למתן רשות להגן ותגובת המשיב.

המשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ להלן: "הבנק" הגיש כנגד המבקשים הם הנתבעים 2, 4 ו-5 תביעה בגין ערבותם כלפי הבנק עבור הנתבעת מס' 1 חברת י. רגב בע"מ להלן: "הנתבעת מס' 1".

לטענת המשיב ב-9/97 חתמו המבקשים 1 ו-2 על כתב ערבות להבטחת חוב ספציפי ע"ס של 50,000 ש"ח.

חובה של הנתבעת 1 עומד על סך של כ-1,223,204 ש"ח ולאחר שהנתבעת מס' 1 או המבקשים לא נענו לפניות הבנק לשלם את החוב, הוגשה התביעה שבנדון.

טענות המבקשים 1 ו-2 בבש"א 11055/05:

1.         המבקשים טוענים כי מכתב הערבות לאבטחת חוב ספציפי עליו נטען כי חתמו עולה שמדובר בערבות להלוואה הואיל והסכם ההלוואה לא צורף לכתב התביעה, יש  להורות על מחיקת התביעה בסד"מ.

2.         בנוסף, טוענים המבקשים 1 ו-2 כי הבנק אינו רשאי לתבוע אותם בגין ערבותם לפני שיוכיח שהוא הזרים את כספי ההלוואה והעמידם לרשות החברה הנערבת.

3.         כמו כן, מכתב התביעה עולה שהמבקשים 1 ו-2 ערבים לחוב שוטף ולא להלוואה, ולכן, יש לדחות את התביעה על הסף.

4.         המבקשים אף טוענים לפקיעת ערבותם בשל מחדלי הבנק.

בטענות המבקשים בסעיפים 2 עד 4 לעיל לא אדון בשלב זה לאור מהותן כטענות הגנה כנגד התביעה, במיוחד נוכח העובדה כי אין בטענות אלו כדי לתרום לענין מחיקת הכותרת.

הבנק צירף לכתב התביעה מסמך הנושא כותרת "כתב ערבות לאבטחת חוב ספציפי", עליו חתומים המבקשים 1 ו-2.

כמו כן, צירף הבנק דף חשבון אחרון ובו יתרת חובה של הנתבעת מס' 1, לאחר שהתקבלו תקבולים שונים כמפורט וכן אישור הבנק על גובה הריבית.

הלכה היא שתובע בסדר דין מקוצר אינו צריך לצרף את החוזה  או התחייבות המשמשים יסוד לתביעה ודי בכך שאפשר להסיק על קיומם ממכלול נסיבות המקרה.

בכתב הערבות לאבטחת חוב ספציפי נאמר בסעיף 1 כי ערבותם של המבקשים 1 ו-2 כלפי הבנק הינה בגין הסכם הלוואה ע"ס 50,000 ש"ח שנטלה הנתבעת מס' 1. בכותרת כתב הערבות צויין מספר ח-ן ההלוואה לרבות מספר ח-ן התמורה של הנתבעת מס' 1.

דומני שלאור הלכת הילולים והדרישה המינימלית של מסמכים אותם נדרש הבנק לצרף לתביעתו, יש לראות בפירוט ח-ן ההלוואה וח-ן התמורה ראשית ראיה לקיומה של הלוואה ודי בכך לצורך הגשת התביעה בסדר דין מקוצר.

אוסיף לענין זה, כי הודאת המבקשים 1 ו-2 בתצהירם כי חתמו על כתב ערבות להבטחת סכום הלוואה שניתן לנתבעת מס' 1 מחזקת מסקנה זו.

"3.  זכור לנו כי אכן בשנת 97 התלווינו אל מר יעקב רגב, בעל חב' רגב בניה (1995) בע"מ, על מנת שנערוב לו בקבלת הלוואה מבנק מרכנתיל, קרי התובע.

4.  הערבות אשר נחתמה היתה לצורך קבלת הלוואה ע"ס 50,000 ש"ח, ולא להבטחת חוב ספציפי כנטען".

ראה לענין הסתמכות על תצהיר המבקשים: ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שביעית, עמ' 113.