החלטה בתיק בשא 10912/05

לפני בקשת רשות להגן בפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך 370,707 ש"ח המהווים יתרת חוב בגין מוצרים שסופקו למבקשת ע"י המשיבה.

עפ"י כתב התביעה פנתה המבקשת למשיבה בבקשה לפרוס את חובה וניתנו 20 שיקים ע"ס 26,000 ש"ח כל אחד ז.פ. מיום 8.9.04 ועד 8.4.06.

6 מהשיקים הוצגו לפרעון אך לא נפרעו.

לטענת המשיבה הוסבר חילול השיקים במצב כלכלי קשה ובעיה בתזרים מזומנים.

למבקשים טענת קיזוז בסך 2,912,128 ש"ח המהווים לטענתם פיצוי בגין הפסקת התקשרות ובשיעור 7.74% ממחזור המכירות במשך כל תקופת ההתקשרות עם חברת פילסברי.

יצויין שהמשיבה שילמה פיצוי חלקי בגין התקופה שחברת פילסברי נרכשה ע"י המשיבה וקיבלה את שמה.

המבקש 2 נחקר קצרות אישר את האמור בסעיפים 9 ו- 10 לכתב התביעה והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

בסיכומיהם חזרו המבקשים על הטענות העובדתיות שבבקשתם וציינו שוב כי הסכמתם לקבל את הפיצוי מהמשיבה היתה תוך שמירה על זכותם לתבוע את הסכומים הנותרים (לגבי ההתקשרות עם פילסברי).

המשיבה הדגישה בסיכומיה כי המבקשים העלו טענה אחת והיא טענת הקיזוז שתוארה לעיל אלא שטענה זו אינה מגובה בכל מסמך וכי במועד ההסכמות ותשלום הפיצוי ע"י המשיבה לא באה הדרישה לפיצוי נוסף לידי ביטוי בכל מסמך שהוא.

המבקשים הודו בחוב, הודו שביקשו להגיע להסדר והודו שלא עמדו בהסדר עקב קשיים כלכליים.

המשיבה טוענת כי לכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה מצד המבקשים ובכך לא די ע"מ לבסס טענת קיזוז או מתן רשות להגן.

הגנת המבקשים דחוקה ביותר, אילו לא היה מדובר בבקשת רשות להגן הרי שהתביעה היתה מתקבלת במלואה.

אלא שהליך זה של דיון בבקשת רשות להגן כרוך בקיומן של פיקציות רבות, רבות מידי וכך יכול הנתבע המבקש רשות להגן לטעון טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב, אין כל משקל לשאלת המהימנות ואין ביהמ"ש נכנס לדיון בשאלה כיצד יוכיח הנתבע את טענות הגנתו.

יחד עם זאת, חובה על המבקש רשות להגן לפרוש תשתית עובדתית ומפורטת המהווה בסיס להגנתו.

תשתית זו כמעט ואינה קיימת בפני למעשה אין כל מסמך ואפילו לא פירוט אמיתי לגבי "שמירת הזכות" לתבוע מהמשיבה פיצוי לגבי תקופת ההתקשרות עם חברת פילסבורי, אין שום טענה, שם אדם או תאריך המצביעים על כך שהמבקשים ביקשו פיצוי שכזה, שהדבר הועלה, שהדבר סורב ע"י המשיבה ואין שום הסבר המניח את הדעת מדוע נמנמו וישנו המבקשים כשלכאורה מגיע להם סכום של כ- 3 מיליון ש"ח בעוד הם אינם מסוגלים לכבד שיק ע"ס 26,000 ש"ח.

הכל בבחינת קל וחומר כשהמבקשים טוענים כי הפיצוי בסך 150,000 ש"ח שולם לאחר "ניהול דיונים רבים ומשא ומתן נרחב בענין".

איך משא ומתן כזה מתנהל ומסתיים בתשלום מבלי להעלות על הכתב שמירתה של זכות לתבוע מהמשיבה מיליוני שקלים?

מדוע כשהודיעו המבקשים כי המבקשת 1 אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה הם ביקשו לפרוס את התשלום במקום להודיע על טענת קיזוז?

כל התשתית העובדתית "המפורטת" מתמצית בנספח ט' לבקשת הרשות להגן כשברור שמדובר במסמך שנעשה חד צדדית ע"י המבקשים לצורך הבקשה וע"מ ליתן לטענת הקיזוז מראה של סכום