החלטה בתיק בשא 109/07

רקע

ביום 6.12.95 הגיש המבקש, תושב ארה"ב ואחיינה של הניה ציקרט אשר נפטרה ביום 24.2.92 (להלן: "המנוחה") בקשה לקיום צוואה שנחתמה ביום 24.2.92 על ידי המנוחה (ע. 8898/95).

לבקשה האמורה הוגשה התנגדות מטעמה של פרידה ציקרט, בתה של המנוחה (המרצה 2731/96).

ביום 8.7.99 ניתן צו ירושה לפיו הוכרזה פרידה ציקרט כיורשתה של המנוחה על פי דין (להלן: "צו הירושה") ועורכי הדין רפאל מוזס ויגאל כהן מונו כמנהלי עזבונה של המנוחה (בקשה 1511/99). עזבונה הידוע של המנוחה באותה העת כלל חנות בחולון אשר נמכרה על ידי מנהלי העזבון תמורת 40,000$ מהם שילם הקונה 5,000$ בלבד.

בינתיים התברר כי על שם המנוחה דירה בירושלים אשר הוכרזה כנכס עזוב, והיא מנוהלת על ידי האפוטרופוס הכללי מכח צו ניהול משנת 1981. בסמוך למינוי מנהלי עזבון המנוחה פנה האפוטרופוס הכללי אל מנהלי העזבון ובקשם לנקוט בהליך שנועד להעביר לידי מנהלי העזבון את הדירה וההכנסות שנצברו מהשכרתה. הליך זה לא הושלם עד היום והדירה וההכנסות מהשכרתה נותרו בניהול האפוטרופוס הכללי.

ביום 13.9.06 מינה בית המשפט לענייני משפחה את עו"ד מרגלית נח לאפוטרופוס על רכושה של פרידה ציקרט (תמ"ש 30600/06).

בסמוך הגישו מנהלי עזבון המנוחה בקשה לאשר את סיום תפקידם, וביום 20.11.06 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על סיום תפקידם של מנהלי עזבון המנוחה ופסק להם שכר טירחה בסך 70,000 ש"ח בצירוף מע"מ (בקשה 390/06).

ביום 23.4.07 הגיש המבקש, בקשה לביטול צו הירושה ומתן צו קיום לצוואתה של המנוחה מיום 24.2.92. בבקשתו  טוען המבקש כי עו"ד יגאל כהן אשר שימש כבא כוחו בעת הגשת הבקשה הראשונה לקיום צוואתה של המנוחה מיום 24.2.92, הגיע להסכמה עם עו"ד רפאל מוזס אשר שימש כבא כוחו של מרדכי ציקרט, גרושה של המנוחה, לפיה ימשוך את הבקשה לקיום צוואתה של המנוחה, פרידה ציקרט תוכרז כיורשת יחידה של המנוחה ועורכי הדין ימונו כמנהלי עזבונה של המנוחה לטובתה של פרידה ציקרט. בכך לטענת המבקש, פעל עו"ד יגאל כהן לסילוק המבקש מעזבון המנוחה בניגוד לרצונה של המנוחה.

לטענת המבקש, רק בפברואר 2003 נודע לו כי ניתן צו ירושה.

בסמוך הגיש המבקש בקשה לקיום צוואת המנוחה בבית המשפט ה - Surrogate בניו יורק, ארה"ב. ביום 24.12.03 ניתן צו קיום לצוואתה של המנוחה מיום 24.2.92, והמבקש מונה כמנהל העזבון של המנוחה.

ביום 21.10.04 מונה המבקש על ידי בית המשפט של מדינת ניו יורק כאפוטרופוס על גופה ורכושה של החסויה.

בבקשה שלפני עותר המבקש ליתן צו שיאסור על האפוטרופוס הכללי להעביר נכסים ו/או כספים של המנוחה לעו"ד מרגלית נח, וכן לאסור על עו"ד מרגלית נח לפעול ברכוש המנוחה עד להחלטה בבקשה לביטול צו הירושה.

דיון

א.      ענייני רכושה של פרידה ציקרט מצויים בתחום סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה אשר מינה את עו"ד נוח מרגלית כאפוטרופוס על רכושה של פרידה ציקרט (תמ"ש 30600/06).

בקשתו של המבקש לבטל את צו הירושה לפיו הוכרזה פרידה ציקרט כיורשתה היחידה של המנוחה וליתן צו קיום לצוואתה של המנוחה לפיה יירש הוא את רכושה של המנוחה, אינה מתיישבת עם דאגתו של המבקש לטובתה ולרווחתה של פרידה ציקרט. לפיכך, נקודת המוצא בהליך שלפני היא שהמבקש אינו פועל בעבור פרידה ציקרט אלא אך לטובתו הוא. 

ב.      בע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל ואח' נ' ורדה שרייבר ואח', פ"ד מז (2), 441 , בע' 459, דן בית המשפט באופן יישום הוראות סעיף 72 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965, וכך נקבע:

"ברם, שלא כטענת המשיבים, בכך אין כדי להכריע את השאלה אותה מעלים המערערים בפנינו, הנוגעת להפעלת שקול הדעת של בית המשפט בהתאם לאמת המידה המעוגנת בסיפא של הוראת סעיף 72(א) הנ"ל.

דעתי היא כי הדין עם המערערים: בקשת המשיבים לתיקון צו הירושה הוגשה שנתיים לאחר שניתן צו הירושה המקורי. לכל המאוחר ידעו המערערים על תוכנו של צו הירושה המקורי באוקטובר 1985, מועד בו הוגשה התובענה נשוא הערעורים בהם דנו לעיל, ואשר אליה צורף צו הירושה הנ"ל כנספח. יוצא, איפוא, כי המערערים הישהו את בקשת התיקון לפחות במשך תקופה של שנה וחצי. להשתהות ניכרת זו לא ניתן כל הסבר, קל וחומר הסבר סביר (ראה ע"א 516/80 לשינסקי נ. הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו (4) 346 ,337). לא ניתן לומר, בנסיבות אלה, כי הבקשה הוגשה בהזדמנות הסבירה הראשונה (השווה: ע"א 762/85 אדלר נ. אדלר, (לא פורסם). אכן, מלשון הסיפא של סעיף 72(א) עולה כי בית המשפט אינו חייב לדחות בקשה המוגשת לפי סעיף זה אף אם הוגשה שלא בהזדמנות הסבירה הראשונה, ונתון לו שיקול דעת בכגון דא. יחד עם זאת, ראוי כי ההיזקקות לבקשות המוגשות באיחור לא תיעשה על דרך השיגרה, וכי הדבר ייעשה על יסוד שיקולים עניינים ומבוססים (ראה ג. טדסקי, "היורש הנחזה", עיוני משפט יג 15,9), אשר יביאו בחשבון את חומרת הפגיעה בכל אחד מן הצדדים עקב שינוי הצו המקורי (או אי שינויו), ואת הקושי אשר עלולה ההשתהות בהגשת הבקשה לתיקון לגרום בבירור זכויות הצדדים (ע"א 516/80 הנ"ל בעמ' 346). רק בדרך זו ניתן יהיה להשיג את התכלית החקיקתית הטמונה ביסוד הסיפא של הוראת סעיף 72(א) הנ"ל - היינו, תחימת מסגרת זמן מגובשת ומוגדרת ככל האפשר, בה ניתן יהיה להביא לשנויים של צו ירושה או צו קיום צוואה, אשר נפלו בהם טעות או פגם."

המבקש היה שותף לההליכים שהתנהלו בישראל בקשר עם עזבונה של המנוחה באופן ישיר ו/או באמצעות באי כוחו משנת 1995.

צו הירושה ניתן ביום 8.7.99, לאחר שהמבקש העיד בבית המשפט (ע' 2 לפרוטוקול מיום 23.2.99 בעז' 8898/95) ולאחר שביום 8.3.99 הסכים בא כוחו של המבקש כי: "לאור דברים שנאמרו בישיבה הקודמת, מקובל עלינו שלא תקויים הצוואה".