החלטה בתיק בשא 10873/07

המבקשת עותרת להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבים המפורטים בבקשה.

למעשה, זהו גלגולה השני של בש"א 23130/06, שהתקבלה, בין היתר, בכל הנוגע להטלת העיקול, ובהחלטתי מיום 10/12/06 הוריתי על הותרת העיקול על כנו (לאחר שהמשיבים עתרו לביטול העיקול), בכפוף להפקדת עירבון בסכום של 150,000 ש"ח.

העירבון לא הופקד במועד, ובהתאם לכך, ומשלא ראיתי הצדקה להארכת מועד להפקדתו, קבעתי בהחלטתי מיום 21/1/07 כי העיקולים פקעו. בנוסף, דחיתי את בקשת המבקשת להטלה מחודשת של עיקולים, וזאת בהעדר התייחסות מצידה להתפתחויות השונות שאירעו, המעידות על כך שהיא אינה מעוניינת בקיום ההסכם שנכרת בין הצדדים, וכן מאחר שמאזן הנוחות נטה, באותה העת, לטובת המשיבים. עם זאת, קבעתי כי אין בכך בכדי לגרוע מזכותה של המבקשת לשוב ולעתור להטלת עיקולים ביחס לנכסים שאינם העיתון (שעל הוצאותו נסב הסכסוך, הדברים פורטו בעבר בהחלטות קודמוצת שניתנו על ידי ואין צורך לשוב ולפרטם) או נכסים שהטלת עיקול עליהם לא תמנע את הוצאת העיתון בצורה מסודרת.

יש לציין, כי קביעתי העובדתית לפיה המבקשת אינה חפצה בהמשך קיום ההסכם, התבססה על כך שהיא שלחה הודעת ביטול למשיבים, הגישה בקשה לפירוק המשיבה מס' 6 והפסיקה להשקיע בה כספים.

בהסתמך על עמדה עובדתית זו, הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב התביעה (בש"א 5961/07), באופן שזה יכלול סעד של השבת הסכומים שהשקיעה בחברת ישראלי ניוז בע"מ החל מחודש דצמבר 2005, כפועל יוצא מביטול ההסכמים. הבקשה התקבלה בהחלטתי מיום 9/5/07.

תקופה קצרה לאחר מכן, ביום 20/5/07 , הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית.

בשלב מסויים, ניתן צו עיקול כמבוקש, אך בשל תקלה, הוא לא נחתם, ובהחלטתי מיום 29/5/07 הוריתי על ביטולו (בש"א 11024/07), ועל קיום דיון ענייני בבקשה.

ביום 2/7/07 נערך דיון שבו נחקרו נגדית מר צ'ארלס פורמן, המצהיר מטעם המבקשת, וכן המשיב מס' 1, המצהיר מטעם המשיבים.

בבקשה ובסיכומים, טענה המבקשת כי תיקון כתב התביעה באופן שבוצע, אינו גורע כלל מעילת תביעתה, המתבססת על הפרת ההסכמים על ידי המשיבים ונטילת כספי המשיבה מס' 6 שלא כדין, והמוצאת את ביטוייה בהחלטותי הקודמות. לשיטת המבקשת, כשם שמצאתי לנכון להורות על הותרת העיקול על כנו בהחלטתי מיום 10/12/06, כך עלי להעתר לבקשתה הנוכחית, ומאותן סיבות בדיוק.

המבקשת טענה, כי טענות ההגנה שנטענו על ידי המשיבים בנוגע למתכונתה המחודשת של התביעה, הינן טענות חסרות משקל מינימלי, ויש לדחותן.

המבקשת טענה, כי "התנהלותם התרמיתית" של המשיבים (והמשיב מס' 1 בראשם) וכן העדר סולבנטיות של המשיבה מס' 6 ושל יתר המשיבים, הינם שני רבדים המגבשים יחדיו את יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין, שכידוע, הינו התנאי השני שקיומו דרוש לשם הטלת עיקול (המבקשת הסתמכה על דברי המשיב מס' 1 בחקירתו הנגדית).

המבקשת הוסיפה וטענה, כי עיקולים שהוטלו בגלגולים קודמים נותרו על כנם מספר חודשים מבלי שהמשיבים קרסו מבחינה כלכלית. לפיכך, ולאור טיב הטענות המופנות כלפי המשיבים, הרי שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. מעבר לכך, טענה המבקשת כי ניתן לערוך "איזון אינטרסים מידתי", בכך שתינתן למשיבים האפשרות להמיר את העיקולים שבחשבונות הבנק בערבות בנקאית, מהלך שהוצע על ידי המשיבים בעבר אך משום מה לא ננקט כעת.

בבקשתה מיום 15/7/07, טענה המבקשת, כי ביום 4/7/07, יומיים לאחר הדיון בבקשה, שיעבדה המשיבה מס' 6 את כל נכסיה לטובת בנק דיסקונט, וביקשה להתיר את הגשתם של מסמכי השיעבוד כראייה נוספת בבקשה, וזאת בטענה שיש בהם בכדי להעיד על ההכבדה הצפויה לה בביצוע פסק הדין.

נראה כי אכן מדובר בנתון משמעותי העשוי, לכאורה, לתמוך בעמדת המבקשת, ולכן אני מתיר את צירוף המסמכים כמבוקש.

המשיבים טענו (כפי שכבר נטען בעבר), כי הבקשה הנוכחית נועדה לחסל את המשיבה מס' 6 ולרכוש את מניותיה בהיותה נתונה בהליכי פירוק, ובמחיר זול, ולכן היא הוגשה בחוסר ניקיון כפיים (תוך הסתרת העובדה שהמבקשת מתעתדת להוציא לאור חינמון מתחרה ל"ישראלי", המוצא על ידי המשיבה מס' 6, וכן תוך הסתרת העובדה שארבעה ימים לפני הגשת הבקשה, הגישו המשיבים מס' 2 ו-6 כתב תביעה, בין היתר, כנגדה).

לטענת המשיבים, המבקשת הציגה שמונה גירסאות שונות לגבי סכום החוב הנטען, וממילא היא לא הציגה תשתית ראייתית מבוססת להוכחתו, בוודאי שלא באופן המצדיק הטלת עיקול בהיקף כה נרחב. לטענתם, המבקשת אינה זכאית להשבת הסכומים הנתבעים, בין היתר, מאחר שהיא ביטלה את ההסכמים שלא כדין ובאופן שגרם להם נזקים כספיים משמעותיים, מה גם שבהסכם ההשקעה נקבע במפורש כי השקעותיה לא יושבו לה. המשיבים הפנו להחלטתי מיום 21/1/07, בה קבעתי כי ביטול ההסכם על ידי המבקשת מהווה, לכל הפחות, מהלך שיש בו כשלעצמו משום פעולה בניגוד להסכם בין הצדדים. בנוסף, בתביעה נתבעה השבת כספים שהושקעו במשיבה מס' 6, כך שלמעשה המבקשת תובעת את המשיבה מס' 6, ואין לה עילת תביעה כלפי המשיבים מס' 1-5.

המשיבים טענו, כי ממועד מתן החלטתי הקודמת, בה נדחתה הבקשה להטלת עיקול מחודש, לא חל שינוי כלשהו בנסיבות המצדיק הטלת עיקול, אלא להפך- מאז מתן ההחלטה המשיבים משקיעים בחברה סכומים ניכרים לשם המשך פעילות העיתון, מה ששולל כל הצדקה להטלת עיקול.

המשיבים טענו, כי בכל הנוגע ליסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין, מסתמכת המבקשת על קביעותי בהחלטתי מיום 10/12/06, אלא שלהסתמכות זו אין הצדקה, שכן קביעות אלה הובאו בחשבון גם במסגרת החלטתי מיום 21/1/07, ובכל זאת קבעתי במסגרתה כי אין הצדקה להטלת עיקול מחודש. המשיבים טענו, כי  המבקשת התייחסה לדבריו של המשיב מס' 1 בחקירתו הנגדית, באופן חלקי ומטעה. לטענתם, מצבם הכלכלי יציב וביכולתם לפרוע חיוב שיוטל עליהם במסגרת פסק דין עתידי, ועל כך מעידה העובדה הפשוטה שהם מממנים לבדם את פעילות העיתון במשך כשבעה חודשים.

המשיבים טענו, כי כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 21/1/07, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, שכן הטלת עיקול על נכסיהם (חשבונות בנק ונכסים אחרים), עלולה לגרום להם לנזקים כבדים ביותר.