החלטה בתיק בשא 1085/06

1.         המשיב, שהינו דודם של המבקשים 1 ו-2 ואחיו של המבקש 3, הגיש תביעה נגד המבקשים ועוד שבעה נתבעים אחרים, ובה תבע זכויות במקרקעין אשר נתקבלו אצל המבקשים 1 ו-2 בירושה מסבם המנוח (אביו של המשיב), ואשר המבקשים העניקו לו זכות קדימה לרכשם. המשיב חפץ לממש את זכויותיו, אלא שאז העבירו המבקשים את הזכויות לאחרים. הדבר גרר אחריו הליכים משפטיים ממושכים בין הצדדים, שנסתיימו בהסכם פשרה, אשר, לטענת המשיב, לא היה אלא הסכם פיקטיבי - בו הוטעה להתקשר על ידי הנתבע מספר 6 שיצגו. בעקבותיו, נעשו עסקאות פקטיביות במקרקעין, בהם היו מעורבים אף עורכי דין - שהנם נתבעים במסגרת תביעה זו, והמבקש מס' 3. לטענת המשיב, לא היו עסקאות אלה אלא תרגיל "עוקץ", אשר נועד לנשלו מזכויותיו, תוך הונאתו ואף הונאת שלטונות המס, כשהמשיב נותר, לשיטתו, ללא הכספים אשר שילם כתמורה בגין רכישת המקרקעין וללא הזכויות במקרקעין.

תקצר היריעה מלפרט את עובדות התביעה, כאשר כתב התביעה מחזיק לא פחות מ- 25 עמודים. מכל מקום, בתביעה זו שלובות עתירות, ועתירות חלופיות, המכוונות נגד המבקשים - שהיו אמורים להעביר למשיב זכויות בנכסי מקרקעין, נגד רוכשים מאוחרים יותר של אותם נכסי מקרקעין, ועורכי הדין, אשר נטלו חלק בתהליך רקימת עסקאות אלה, באופן שהעובדות והעתירות לסעדים השונים שזורות אלה באלה, באופן אשר לא ניתן לקבוע עובדות ו/או להעניק סעדים רק נגד חלק מן הנתבעים, מבלי שהתביעה כולה תבורר.

2.         לטענת המשיב, נמסרו כתבי הטענות מטעמו, וההזמנה לדין, למבקשים ביום 17.7.05 על ידי פקיד המסירה חליל מוחמד אבו ליל (שיכונה להלן: "השליח"). משלא הגישו אלה כתב הגנה, עתר ביום 16.10.05 למתן פסק דין נגדם. בו ביום נעתרתי לבקשה באופן חלקי. שכן, כאמור, לא ניתן ליתן פסק דין כנגד המבקשים בלבד, מבלי שיפגעו זכויותיהם של הנתבעים האחרים, אשר התגוננו כנגד התביעה. על כן, קבעתי כי המבקשים לא יהיו רשאים להתגונן כנגד התביעה, שכן לא הגישו כתב הגנה, והמשיב יהא זכאי לקבל פסק דין נגדם בסופו של יום.

המבקשים הגישו כתב הגנה רק ביום 11.12.05, אולם לנוכח התנגדותו של עו"ד לי, ב"כ המשיב, הוצא כתב הגנה זה מתיק בית המשפט.

3.         רק ביום 10.1.06 הוגשה הבקשה דידן, ובה ביקשו המבקשים את ביטולה של החלטתי האמורה מיום 16.10.05, וכן להורות למשיב כי ימציא להם את כתב התביעה.

לטענתם, דבר ההחלטה נודע להם רק בישיבת יום 15.12.05.

4.         בסעיף 7 לבקשתם טוענים המבקשים כי אמנם השליח הגיע לביתם ביום 17.7.05 וכי:

"השליח הנ"ל ביקש למסור למבקשים מס' 1 ומס' 3 מעטפות מסויימות המיועדות לטענתו להם וכן ביקש להחתימם על טופס אישור מסירה אם כי המבקשים 1 ו-3 סירבו לחתום על האישורים מאחר ואינם יודעים קרוא וכתוב עברית היטב, כי אינם מכירים את השליח ומאחר והם חששו שמא השליח מתכוון להחתימם על אישור שתוכנו שונה ממה שהוא מתכוון למסור להם בפועל מה גם שהשליח סירב לפתוח המעטפות ולהציג בפני המבקשים 1 ו-3 את תוכנם בטרם יחתימם על אישורי המסירה ובעקבות כך השליח עזב את ביתם של המבקשים מבלי שימסור להם את המעטפות."

(וראה גם סעיף 8 לתצהירם).

על כן, טוענים המבקשים, כי בהעדר המצאה של כתב התביעה, דין החלטתי מיום 16.10.065 להתבטל מחמת הצדק.

5.         המשיב הגיש מספר תצהירים מטעם השליח, בהם הצהיר כי ביקר מספר פעמים בבית המבקש, לצורך ביצוע המצאות של כתבי בית דין שונים והחלטות. לטענתו, הוא משאיר, במקרים בהם הנמענים מסרבים לחתום על אישור ההמצאה, את המסמכים ברשותם, תוך שהוא חותם בהתאם על אישור המצאה. כך נהג בשלושת מביקוריו בבית המבקשים, כולל בביקור מיום 17.7.05 - ביקור בו הוזמן אף ללגום כוס תה יחד עם המבקשים 1 ו-3 ואם המשפחה. באותו מעמד עיין המבקש מספר 1 במסמכים שהיו במעטפה (ר' תצהירו מיום 16.2.06). ביום 11.10.05 חתם השליח בפני עו"ד לי על תצהיר בו פורטו נסיבות המסירה מאותו יום, כדלקמן:

"4. ביום 17.7.2005, בשעה 15:00 באתי לביתו של סעיד זועבי הנ"ל, בכפר דחי, אשר 2 בניו, עאמר וסאהר, מתגוררים יחד עימו באותו בית.

5. באתי לשם ובידי הכריכות (ספירלות) של התביעה והבקשה הנ"ל וכן שאר המסמכים המפורטים בסעיף 3 לעיל.

6. במקום מצאתי את האב, סעיד וכן את הבן עאמר, יחד עמם היו גם אשתו של סעיד ואחת מבנותיו.

7. מסרתי לסעיד את הכתבים המיועדים עבורו וכן מסרתי לעאמר את הכתבים המיועדים עבורו וגם את הכתבים המיועדים עבור אחיו, סאהר.

8. עאמר נראה כבן 25 שנים בערך ומשיחה עם הנוכחים הנ"ל נאמר לי שהאב וגם 2 בניו הנ"ל, מתגוררים יחד באותו בית.

9. למרות שקיבלו ממני את כל הכתבים הנ"ל, סירבו סעיד ועאמר לחתום על טופסי אישור המסירה אשר הגשתי להם לחתימה."

6.         הנה כי כן, המחלוקת מתמצית בשאלה, האם השאיר השליח את כתבי בית הדין בבית המבקשים, אם לאו. דומני, כי אין חולק על כך, כי לו יסתבר כי אכן מסר השליח את המסמכים למשיבים 1 ו-3, וכן הותיר אף את המעטפה עבור משיב 2 בידי משיב 1 - שהינו אחיו, ושהינו אדם בוגר, כפי שחזיתי בו במו עיני - הרי ההמצאה היתה כדין. במקרה זה, היה על המשיבים להגיש את הגנתם לא יאוחר מיום 30.9.05.

7.         המבקשים נחקרו באולמי, וכן גם השליח. על אשר נשמע מפי העדים באולמי, לצדדים אין ספור טענות. אולם, בסופו של דבר, התרשמותו של בית המשפט מהודעת העדים ותוכן עדותם היא הקובעת. התרשמותי מעדותו של השליח היתה חיובית. עדותו קלחה, ותשובותיו נשמעו אמינות. לכך יש להוסיף את העובדה כי המבקשים עצמם חתמו ביום 23.9.05 על יפוי כח לעו"ד ראמי תאברי לצורך יצוגם בתיק זה (מוצג מש/1) ומכאן, שלפחות ביום 23.9.05 ידעו על קיומה של התביעה ומינו עורך דין אשר ייצגם, כמופיע ביפוי  הכח.