החלטה בתיק בשא 10732/06

התובע, הבעלים הרשום של דירת מגורים צמודת - קרקע, הגיש תביעה לסילוק יד נגד הנתבעים אשר שכרו ממנו את הדירה על פי הסכם מיום 3.12.05. (נספח א' לכתב - התביעה).

הסכם השכירות נערך לתקופה של 12 חודשים מיום 15.12.05 ועד 14.12.06, ובסעיף 4 להסכם נרשם כי "בתקופת הרשות מתחייב בר - הרשות להשתמש בבית לצורכי מגורים בלבד".

על פי כתב - התביעה, הפעילו הנתבעים מכון כושר בדירה, וכשנודע על כך לתובע הוא הודיע להם על ביטול החוזה ודרש מהם לפנות את הבית. (מכתב התובע מיום 30.3.06 - נספח ב').

התובע אף פנה לועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון, והודיע על השימוש שעושים הנתבעים במושכר. (מכתב התובע מיום 5.4.06 לועדה המקומית - נספח ג').

במחצית חודש יוני שנת 2006 הסכימו הצדדים לערוך מסמך קצר בו יציינו את תחולת ההסכם המקורי ואת הפסקת הסכם השכירות. המשכיר חתם על המסמך, אך השוכר סרב לחתום לאחר התייעצות. (העתק צילומי של ההסכם להפסקת השכירות חתום ע"י התובע - נספח ד').

שיק עבור דמי השכירות לחודש 5/06 חולל בהעדר פרעון מסיבת "אין כיסוי מספיק". (העתק צילומי של השיק - נספח ה'), וכן חוללו שיקים נוספים לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2006, בעוד הנתבעים ממשיכים לגור בדירה.

בתצהיר התומך בבקשתם למתן רשות להתגונן טוען המבקש 2 (שייקרא להלן "המבקש") בשמו ובשם אשתו, המבקשת 1, כי המבקשים הגיעו למשיב באמצעות סוכנות תיווך מורשית, כאשר הם מגדירים באופן מפורש שהם מחפשים דירת קרקע בעלת שתי קומות, העליונה למגורים והתחתונה לצורך קליניקה לרפואת ספורט, (אימון אישי) תחום התמחותו של המבקש.

לטענת המצהיר ידע המשיב על כוונתם להשתמש בנכס המושכר הן למגורים והן לצורכי פרנסה, והסכים לכך באופן מפורש.

לדברי המבקש, סעיף 4 לחוזה בדבר "מטרת הרשות" סומן בכוכבית, כמיועד לתיקון, ונספח א' לכתב - התביעה אינו אלא טיוטת הסכם השכירות ולא ההסכם עצמו. 

לראיה, טוען המבקש, כי המבקשת אינה חתומה על חוזה השכירות וכי, כאמור, מדובר בטיוטה אשר סומנו בה דברים שיש לתקנם.

המשיב התחמק מלהעביר את החוזה המתוקן לידיהם, ודרש עבורו סכומי כסף נוספים.

למבקשים טענות קשות כנגד המשיב שפעל מאחורי גבם לפגוע בפרנסתם ולהכשיל את ההליכים בהם נקטו לקבל רישיון עסק כחוק.

נוכח פעולותיו, לא קיבלו המבקשים רישיון עסק, ונגרמו להם נזקים כלכליים קשים.

בהודעה מיום 5.9.06 שהוגשה לבית - המשפט מבקש המצהיר בסעיף 1 להודעה להתייחס לכתוב בבקשתו לרשות להתגונן, כאל סיכומי המבקשים.

גם אם אצא מתוך הנחה שכל העובדות הנקובות בתצהיר הן נכונות, הרי שאין בו כדי להעמיד למבקשים הגנה כנגד תביעת הפינוי.

לכל היותר יוכלו המבקשים לנקוט בהליך נפרד כנגד המשיב אם ימצאו זאת לנכון, (ובסעיף 5 לתצהיר נרמז על כך), אולם טענות קיזוז כספיות יכולות לשמש הגנה בתביעה כספית אך לא בתביעת פינוי.

תשלום דמי השכירות הינו תנאי יסודי בכל הסכם שכירות, ומשכשלו המבקשים לשלם את שכר - הדירה, זכאי המשיב לדרוש את פינויים.

בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הועלתה זכות הקנין לדרגה של זכות חוקתית, ואין המבקשים רשאים למנוע מן המשיב לנהוג בקניינו מנהג בעלים, משהפרו את חוזה - השכירות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי חוזה - השכירות מסתיים ביום 14.12.06, וכי לא נכרת חוזה חדש ביניהם.