החלטה בתיק בשא 10718/05

בקשה לביטול צו עיקול זמני.

תחילת ההליכים בבקשה לביצוע שטר חוב בסך 1,148,118 ש"ח שהגישה המשיבה  נגד ה"ה אילן טיומקין ("אילן") ועדי אשד (שניהם יחד יכונו להלן "החייבים"). בגדר הליכי ההוצאה לפועל עתרה המשיבה, לפני מסירת האזהרה, לעקל נכסי מקרקעין של רעיותיהם של החייבים, ובין היתר שני נכסי מקרקעין של המבקשת דנן - נכס בצהלה ודירה בכפר סבא הידועה כחלקה 762/27 בגוש 6426 ("הדירה").  טענת המשיבה לפני ראש ההוצאה לפועל, ובהליכים שלפניי, הייתה שהחייבים הבריחו נכסי מקרקעין שלהם ורשמו אותם בשם רעיותיהם כדי להתחמק מתשלום חובותיהם לנושים, וכי יש לראות את הנכסים הללו כנכסים שבבעלות החייבים.

בתחילה ציווה ראש ההוצאה לפועל, במעמד צד אחד, על הטלת העיקולים כפי שהתבקש, אך נוכח בקשות לביטול העיקולים שהגישו המבקשת וצד שלישי (ה"ה גרשון) שרכש ממנה את הנכס בצהלה, הורה ראש ההוצאה לפועל ביום 24.2.05 על ביטול העיקולים. הנימוק לביטול העיקולים היה שהנכסים אינם רשומים בבעלותו של אילן, ועל כן, לפי ס' 34(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, אין ראש ההוצל"פ מוסמך להורות על עיקולם.

בעקבות החלטתו של ר' ההוצאה לפועל עתרה המשיבה לבית משפט זה בתובענה על דרך של המרצת פתיחה, ובה היא מבקשת להצהיר, לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, שהחייבים הם הבעלים של הנכסים הרשומים בשם רעיותיהם. בד בבד  עם הגשת התובענה עתרה המשיבה לעיקול הנכסים ולאחר מכן הגישה בקשה נפרדת לעיקול (בש"א 7873/05). ביום 29.3.05 הוריתי, במעמד צד אחד, על עיקול הנכסים כמבוקש.

המבקשת בבקשה שלפניי (בש"א 10718/05), וה"ה גרשון רוכשי הנכס בצהלה בבקשה נפרדת (בש"א 9471/05), עתרו לביטול העיקולים. ביום 7.7.05, לאחר דיון בבקשת ה"ה גרשון במעמד הצדדים, קיבל ב"כ המשיבה את המלצתי והסכים לביטולו של העיקול על הנכס בצהלה; העיקול  אמנם בוטל. הבקשה דנן צומצמה אפוא לביטול העיקול על הדירה.

בימים 12.7.05 ו- 13.7.05 דנתי בבקשה במעמד הצדדים ולאחר שנשמעו חקירות סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

שמעתי את חקירות המצהירים, בחנתי את החומר שלפניי ואת סיכומי הטענות שהגישו הפרקליטים והגעתי לכלל מסקנה שיש לבטל גם את יתרת צו העיקול, היינו העיקול על הדירה.

הטעם הראשון להחלטתי נעוץ בחוסר תום לבה של המשיבה (כדי לנקוט לשון נקייה) שמצא ביטוי, בין היתר, באופן שבו הגישה את בקשתה להטלת העיקולים ביום 28.3.05. בבקשתה זו (סעיפים 17-18) אמרה המשיבה:

"לאור הנסיבות המפורטות בבקשה זו, השתכנע כבוד ר' הוצל"פ כי המשיבים הבריחו את נכסיהם לנשותיהם, בעסקאות פיקטיביות ומלאכותיות, כך שלא נותרו עוד זכויות הרשומות על שם החייבים בנכסים אלא רק על שם נשותיהם, אך למעשה נשארו המשיבים הבעלים בפועל בנכסים, והורה על עיקול הזכויות הרשומות של המשיבים בנכסים.

ביום 13.1.2005 נרשמו העיקולים על זכויותיהן של נשותיהם של המשיבים בנכסים נשוא בקשה זו. מצ"ב אישורים על ביצוע העיקולים מסומנים ה'."

דא עקא, מתצהיר המבקשת שהוגש בתמיכה לבקשתה לביטול צו העיקול ומהמסמכים שצירפה אליו, התברר שחודש ימים לפני הגשת הבקשה לעיקול כבר בוטלו העיקולים שהוטלו בהוצאה לפועל, וזאת לפי החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 24.2.05 שניתנה בבקשת המשיבה וה"ה גרשון. ראש ההוצאה לפועל אף חזר ואישר את הביטול בהחלטה נוספת מיום 8.3.05 שבה דן בבקשת המשיבה לביטול ההחלטה מיום 24.2.05.

כאמור לא הזכירה המשיבה את שתי ההחלטות הללו בבקשת העיקול, אם כי הזכירה שהמבקשת וה"ה גרשון פנו לראש ההוצאה לפועל בבקשה לביטול צו העיקול שנתן (ר' סעיפים 21 - 27 לבקשת העיקול).

בחקירה שכנגד של המצהיר מטעם המשיבה, מר משה מוקי המאירי, הוא נשאל והשיב כדלקמן:

"ש. טענתם שהעיקולים בהוצל"פ עדיין תקפים ועומדים בעינם. למה לא סיפרת באף הודעה לבית המשפט שהעיקולים האלה בוטלו. מציג בפניך את כל ההודעות שהגשתם ואתם לא מודיעים באף אחת מהן שהעיקולים בוטלו. למה לא גיליתם את האמת בביהמ"ש?

ת. אין לי תגובה. עורכי הדין שלי יודעים את מלאכתם."

(פרוטוקול עמ' 11 שורות 1 - 4).

חרף טענות המבקשת בעניין ההטעיה שבבקשה והעלמת המידע על אודות ביטול העיקולים בהוצאה לפועל, לא הואילה המשיבה, בתשובה שהגישה לבקשה ובסיכומי טענותיה, ליתן הסביר כלשהו באשר למה שאכן נראה להיות הטעיה שהטעתה את בית המשפט בהציגה את העיקולים בהליכי ההוצאה לפועל שרירים וקיימים; המשיבה גם לא טרחה להודות שנהגה שלא כראוי, בבחינת מודה ועוזב ירוחם.

טרחתי וחיפשתי צד זכות למשיבה מתוך מחשבה שמא אין מדובר בהעלמת עובדות מכוונת אלא ברשלנות בלבד. למדתי מעיון בתצהירו של מר המאירי, שניתן בתמיכה לבקשת העיקול ושלכל דבר ועניין הוא גם הבקשה לעיקול, שמר המאירי חתם עליו ביום 7.12.04, דהיינו כשלושה חודשים קודם להגשת התובענה, וכי הוא נעשה, כאמור במבוא הימנו, "במסגרת תיק הוצל"פ". אמנם מר המאירי צירף תצהיר נוסף שעליו חתם ביום 3.2.05, אך עניינו של תצהיר זה בעדי אשד ורעייתו ואין הוא שייך לענייננו. בבקשה עצמה פירטה המשיבה עובדות נוספות שלא נתמכו בתצהיר, וכאמור לא פירטה בה את התפתחות ההליכים בהוצאה לפועל והתעלמה מביטולו של צו העיקול. כאן גם המקום לציין שהתצהיר שהוגש לבית המשפט בתמיכה לבקשה אינו נושא חתימה מקורית, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה בהעדר תצהיר כדין.

בנסיבות אלו עדיין אין לפניי כל הסבר לאי גילוי העובדות - אי גילוי העולה כאמור ליותר מחוסר תום לב.